ולדיסלב גומולקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדיסלב גומולקה

ולדסילב גומולקהפולנית: Władysław Gomułka ; ‏6 בפברואר 1905, קרוסנו - 1 בספטמבר 1982, קונסטנצ'ין) היה פוליטיקאי ומנהיג קומוניסטי פולני ומנהיגה דה פקטו של פולין בין השנים 1945 ל-1948 ומנהיגה בשנית בין השנים 1956 ל-1970.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדיסלב גומולקה נולד בקרוסנו שבפולין למשפחה ממעמד הפועלים. בשנת 1919, בהיותו בן 14 החל לעבוד כמכונאי בתעשיית הנפט הפולנית. בין השנים 1922 ל-1925 לקח חלק בתנועת הנוער של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית ושימש כמזכיר התנועה במחוז דרוהוביץ' (אז בשטחה של פולין). לאחר מכן הפך לפעיל במפלגת האיכרים העצמאית לתקופה בת שנה ומשם ב-1926 הגיע אל המפלגה הקומוניסטית של פולין. בשנה זו ארגן גומולקה שביתה נרחבת במכרות הנפט של דרוהוביץ' ונעצר על כך.

ב-1932 נעצר שוב, הפעם בעוון ארגון שביתה בלודז'. במהלך מעצרו נורה וסבל מפציעת ירי קשה שלאחריה נותר עם שיתוק מוטורי חלקי ברגל. המעצר הניב כתב אישום שבמסגרתו נגזר על ולדיסלב עונש מאסר של 5 שנים בעוון "פעילות נגד המדינה הפולנית ולטובת האינטרסים של רוסיה". לאחר שהות של כמעט שנתיים בבית הסוהר הוא השתחרר ונסע בשם בדוי לברית המועצות. גומולקה חי במוסקבה במשך כשנה עד 1935, אז חזר לפולין והתיישב בשוויינטוחלוביצה.

ב-1936 נעצר בפעם השלישית ונותר בכלא עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

תקופת הכיבוש הנאצי והסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פתיחת המערכה בפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה, ברח גומולקה מהכלא ולאחר שהות קצרה בוורשה, הגיע אל ביאליסטוק שם היה למנהל מקלט ליוצאי המפלגה הקומוניסטית של פולין. ב1940 עבר ללבוב שם הפך לראש המחלקה לייצור מחברות באחד המפעלים בעיר.

ב1941 הצטרף אל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לאחר מבצע ברברוסה שב לקרוסנו והצטרף אל מפלגת הפועלים הפולנית (המפלגה הקומוניסטית החדשה). כשנה מאוחר יותר עבר לוורשה, בה הפך לאחד המנהיגים של המפלגה - תחילה שימש כחבר הוועד המרכזי של המפלגה, לאחר מכן הפך לחבר מזכירות הוועד המרכזי של המפלגה וב-23 בנובמבר 1943 הפך לבסוף למזכיר הכללי של מפלגת הפועלים הפולנית.

תקופת מפלגת הפועלים הפולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב1945 מונה להיות סגן ראש הממשלה ושר "השטחים המוחזרים" (השטחים שהועברו מגרמניה לפולין לאחר מלחמת העולם השנייה) תחילה ב"ממשלה הפולנית הזמנית" ולאחר מכן ב"ממשלת האחדות הלאומית הזמנית" אשר שלטה בפולין עד לבחירות של שנת 1947. לפני משאל העם של 1946 (שכונה "שלוש פעמים כן", שכן נשאלו בו שלוש שאלות - האם אתה בעד ביטול "הסנאט של פולין", האם אתה בעד רפורמה אגררית, והאם אתה בעד ייצוב גבולה המערבי של פולין על קו נהרות האודר והנייסה. המפלגות הקומוניסטיות תמכו בשלושת הנקודות) - גומולקה ובולסלאב ביירוט, שני המנהיגים של המפלגה, נפגשו עם יועץ סובייטי שהדריך אותם כיצד לבצע זיוף בתוצאות כדי לבסס את שלטון המפלגה וליצור מקסם שווא של דמוקרטיה ותמיכה עממית.

בפגישה של מנהיגי המפלגות הקומוניסטיות בעולם שנערכה בפולין ב1947 , פגישה בה נוסד הקומינפורם, נשא גומולקה נאום בו הוא טען כי פולין לא צריכה להפוך למדינה בעלת מנגנון של מפלגה אחת וטען כי יש צורך לשמור על ההפרדה בין מפלגת הפועלים הפולנית לבין המפלגה הסוציאליסטית הפולנית. במהלך נאומו אנשים רבים יצאו בהפגנתיות מן החדר. נאום זה ביטא הלך רוח שונה מן הקו הרשמי של המפלגה שקבע ביד קשה באותה העת יוסיף סטלין.

באוגוסט 1948 הודח גומולקה מראשות המפלגה בשל "סטייה ימנית לאומנית" ובמקומו מונה בולסלאב ביירוט לתפקיד מזכיר המפלגה. בינואר 1949 הוא הודח מכלל התפקידים המיניסטריאליים שלו ובאוגוסט 1951 גורש מן המפלגה (שהפכה למפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת לאחר האיחוד עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית) ונעצר בעוון "סטייתו המחשבתית". גומולקה נותר במעצר עד לדצמבר 1954.

תקופת מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של המנהיג הסטליניסטי של פולין בולסלאב ביירוט במרץ 1956, פולין עברה תהליך של דה-סטליניזציה מה שהעלה את התקווה הציבורית לרפורמה.

ביוני 1956 שבתו העובדים בעיר פוזנן, העובדים מחו על מחסור במוצרי מזון ומוצרי צריכה, על תנאי הדיור הגרועים, על הירידה בהכנסה הריאלית ועל הניהול הכושל של הכלכלה הפולנית. בתחילה ניסתה הממשלה הפולנית לדכא את המהומות בכוח באמצעות הצבא ובתוך כך שמונים איש איבדו את חייהם, אך לאחר שהבינה כי לא תוכל להמית את המחאה - דאגה הממשלה להעלות את המשכורות ב50% ונוסף על כך הבטיחה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובפוליטיקה הפולנית.

מי שהיה יורשו של בולסלאב ביירוט כמזכיר המפלגה וכנשיא פולין - אדווארד אוחאב החליט "לטהר" את שמו של גומולקה ולהעביר לידיו את תפקיד מזכיר המפלגה באוקטובר 1956.

שנותיו הראשונות של גומולקה בשלטון לוו בשיפור היחסים עם הכנסייה הקתולית, הרחבת חופש הביטוי וחופש המחשבה, העלאת השכר והפחתת הדיכוי המשטרתי. בין שאר פעולותיו, התיר גומולקה ליהודי פולין, באופן חריג, לעזוב את המדינה, אם ברצונם לעלות למדינת ישראל. כך עלו לישראל כ־35 אלף יהודים, חלקם מברית המועצות שהיו אזרחי פולין בעבר.

על שמו נקראה עלייה זו "עליית גומולקה".

לאחר גל הרפורמות הראשון, בתחילת שנות ה-60, המשטר של גומולקה איבד מן האידאליזם שליווה אותו בתחילתו ומרבית ה"רפורמיסטים" סולקו ממוקדי הכוח.

במרץ 1968 פרצו הפגנות סטודנטים בוורשה לאחר שהממשלה אסרה על העלאת מחזהו של אדם מיצקייביץ' "דזיאדי" שנכתב בשנת 1824 בשל כך שהוא כולל "התייחסויות אנטי סובייטיות". מייצ'יסלאב מוצ'אר, שהיה פרטיזן בעת המלחמה וניסה לחתור תחת גומולקה תוך שהוא מייסד פלג בשם "הפרטיזנים" שהיה מבוסס על לאומנות פולנית ורגשות אנטי יהודיים - השתמש באירוע זה כדי לפתוח במסע אנטי-יהודי בכלי התקשורת כאשר טען כי מי ששורשיו יהודים מגלה נטיות ציוניות ואינו נאמן לפולין. בעקבות מסע הכפשה זה כעשרים אלף יהודים איבדו את משרותיהם ונאלצו להגר מפולין, בהקשר זה יש לציין את התפטרות המחאה של שר החוץ הפולני אדם רפצקי, אשר כביטוי מחאה הוסיף את שמו לרשימת המפוטרים היהודים במשרדו. המסע שבתחילה כוון כנגד היהודים שהחזיקו במשרות עוד מתקופת הסטליניזם, השפיע על כל היהודים, גם על אלו שלא היו קומוניסטים. גומולקה יכול היה להתנגד למסע התקשורתי, אך הותיר לו להמשיך, בתקווה כי ידעך מעצמו. המסע פגם במוניטין של פולין מחוץ לגבולותיה, ובמיוחד ביחס של ארצות הברית לפולין. אינטלקטואלים רבים התנגדו למסע התעמולה האנטישמי ומוצ'אר הפך לדמות שנואה. בהקשר זה יש לציין כי גומולקה עצמו היה נשוי לפולנייה ממוצא יהודי ממנה נולד לו בן.

באוגוסט 1968 השתתף הצבא הפולני בפלישה לצ'כוסלובקיה. אינטלקטואלים פולנים מחו וריצ'רד סיבייץ שרף עצמו חי במחאה על הפעולה. ההשתתפות הפולנית בדיכוי ה"סוציאליזם בעל פני אנוש" הביאה לניכור נוסף בין גומולקה ותומכיו לשעבר, הליברלים.

הדחתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1970 זכה גומולקה לניצחון פוליטי כאשר השיג את הכרת גרמניה המערבית בגבול האודר-נייסה בין המדינות. קנצלר מערב גרמניה, וילי בראנדט כרע על ברכיו בבקשת מחילה על פשעי הנאצים. על אף שמחווה זו הופנתה בראש ובראשונה כלפי יהודי גטו ורשה, רבים הבינו אותה כבקשת סליחה מן העם הפולני כולו. את ההצלחה הזו ניצל המשטר כדי להעלות את המחירים על מוצרי היסוד (בעיקר בשר ומוצרי חלב) - דבר שהוביל למחאה ציבורית תקיפה שכללה הפגנות כנגד עליית המחירים ברחבי פולין. המשטר נתן פקודה לירות בכל מפגין שינסה לחזור לבתי החרושת, דבר שהביא למותם של מאות עובדים והגדיל את המחאה. מנהיגות המפלגה בשיתוף עם ליאוניד ברז'נייב החליטו לגרום לפרישתם של גומולקה ושאר מנהיגי המשטר שהיו מזוהים עם ההוראה לפתיחה באש על המפגינים ובכך סיים ולדיסלב גומולקה את תפקידו.

גומולקה נפטר ב-1 בספטמבר 1982 מסרטן הריאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]