ולדיסלב השני יגיילו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדיסלב השני יגיילו, בציור מאת יאן מטייקו

ולדיסלב השני יגיילו, או בשמו המקורי בליטאית - יוגאילה אלגירדאיטיספולנית:Władysław II Jagiełło, בליטאית:Jogaila Algirdaitisבלרוסית ובאוקראינית:Ягайла1362 וילניוס -1 ביוני 1434 הורודוק = גרודק יגיילונסקי, באזור לבוב), דוכס גדול של ליטא בין השנים 1392-1377 ומלך פולין בין השנים 1434 - 1386. יוגאילה, בנו של אלגירדאס, דוכס ליטא, היה נציג השושלת הגדימינית ומייסד שושלת יגיילו (1385-1572) של מלכי פולין. דרך אמו, אוליאנה מטוור, היה בעל שורשים רוסיים.

בשנת 1386 על ידי הסכם קרבו (Krewo) הוא הקים את האוניה הפרסונלית בין ממלכת פולין ובין הדוכסות הגדולה של ליטא. ההסכם התאפשר באמצעות נישואיו לידביגה לבית אנז'ו, מלכת פולין ב1386 ועל ידי התנצרותו בדת הרומית-קתולית תחת השם ולדסילב. יחד איתו האוכלוסייה הליטאית עברה לדת הנוצרית קתולית.

נמנה עם 24 מייסדיו של מסדר הדרקון שנועד להתגייס להגנת אירופה הנוצרית מפני איום האימפריה העות'מאנית ואיומים חיצוניים אחרים.

ניצחונו בשנת 1410 בגרונוולד, ביחד עם הדוכס הגדול של ליטא, ויטאוטאס הגדול, ובני ברית אחרים, על האבירים הטבטונים גרם לחתימת הסכם השלום בטורון ולהתמוטטות הישות המדינית של מסדר הטבטונים באזור הים הבלטי. ולדיסלב יגיילו הבטיח והרחיב את גבולות פולין וליטא ושלטונו נחשב התחלת "תור הזהב" הפולני. תחת שושלת יגיילו הפכה פולין למעצמה פוליטית וצבאית במזרח אירופה ומרכזה.

חייו ועלייתו של יוגאילה כמנהיג של ליטא רבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי ושנות צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו בלידה היה יוגאילה. קיימים פרטים מעטים על ילדותו וצעירותו ואף יום הולדתו אינו ודאי. בעבר סברו שנולד ב-1348 או 1352, אך מחקרים לאחרונה תומכים בתאריך מאוחר יותר - בסביבות 1362. היה צאצא לשושולת הגדימינית וייתכן כי מקום הולדתו הוא ווילנה. הוא היה הבן הצעיר מבין אחד-עשר ילדיהם של הדוכס הגדול של ליטא, אלגירדאס, ושל אשתו השנייה, אוליאנה מטוור, בת של הקניאז הגדול של טוור, אלכסנדר הראשון.

שלטון משותף עם דודו קייסטוטיס בליטא רבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכסות הגדולה של ליטא הייתה ישות פוליטית מורכבת משתי מרכיבים אתניים מובילים, אך שונים מאוד, ומשתי מערכות פוליטיות: ליטא האתנית בצפון-מערב, ו"רוטניה" ,דהיינו שטחים של רוס של קייב לשעבר, המהווים היום חלק מבלארוס, אוקראינה ומערב רוסיה.

בשנת 1377, אחרי מותו של אלגירדס, קייסטוטיס (Kęstutis), במקור דוכס של טראקאי, שיתף את אחיינו, יוגאילה, לשלטון, כשליט של השטחים המזרחיים והדרומיים של ליטא רבתי, בעוד הוא עצמו המשיך לשלוט בצפון-מערב. אף על פי שיוגאילה נשא פורמלית את התואר דוכס גדול של ליטא ,ה"דיארכיה" הזאת לא הייתה בשום אופן שיוויונית: הדוד שמר לעצמו את הראשונות והיה המנהיג הראשי של המדינה. בהתחלת שלטונו, בשנים 1378-1377 הוטרדה מנוחתו של יוגאילה מנסיונותיו של אנדרי מפולוצק, בנו הבכור של אלגירדס, לנכס לעצמו את מעמד הדוכס הגדול. מתוך שאיפה זאת כרת אנדריי ברית בשנת 1380 עם הקניאז דימיטרי של מוסקבה. שניהם קראו תגר על בן בריתו של יוגאילה, האמיר הטטרי ממאי, חאן בפועל של אורדת הזהב.

בשעת המבחן, בשדה הקרב בקוליקובו, לא תמך יוגאילה ממש בכוחות הטטרים, ואיפשר לנסיך הרוסי דמיטרי לנחול עליהם ניצחון משמעותי. אמנם, נראתה הצלחה זו של המוסקבאים במאבק נגד אורדת הזהב כמו "ניצחון פירוס", אבל בטווח ארוך, היא סימנה את התחלת העלייה האיטית אבל הבטוחה של הדוכסות הגדולה של מוסקבה כמעצמה היריבה העתידית הכי מסוכנת לשלמותה, רווחתה והשרדותה של ליטא. עם זאת באותם הימים, האבדות הכבדות שסבלה מוסקבה באותו קרב מפורסם החלישו את כוחה ויוגאילה הרגיש אז חופשי יותר להתחיל במאבק לע ההגמוניה בליטא, נגד דודו, קייסטוטיס.

הסכם דובידישקס ומלחמת האזרחים הליטאית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפון-מערב עמדה ליטא בפני פשיטות צבאיות בלתי פוסקות של האבירים הטבטונים שפעלו החל משנת 1226 נגד השבטים הבלטים הפגאנים - הפרוסים, היוטבינגים והליטאים, במטרה להביסם ולהעבירם לדת הנוצרית. בשנת 1380 חתם יוגאילה בחשאי בדובידישקס הסכם מוכוון נגד קייסטוטיס, עם אותם האבירים הגרמנים. כשקייסטוטיס גילה את המזימה, כבש את וילנה, הדיח את יוגאילה והכריז עצמו דכוסז גדול במקומו. זאת הייתה התחלת מלחמת האזרחים הליטאית הראשונה (1384-1381). כעבור שנתיים, ב1382 הצליח יוגאילה לגייס צבא מקרב האצילים שהיו וסאלים לאביו המנוח והגיע בראש לוחמיו ליד טראקאי. הוא קיבל סיוע גם מצד האבירים בטבטונים. קייסטוטיס ובנו, ויטאוטאס באו למחנה של יוגאילה לשם משא ומתן אבל נלכדו במרמה והושלכו למאסר בטירת קרבה. כעבור שבוע נמצא קייסטוטיס מת, קרוב לוודאי נרצח. ויטאוטאס הצליח להמלט אל המבצר הטבטוני מריינבורג (מלבורק), שם הוטבל לנצרות תחת השם ויגאנד.

יוגאילה גמל לאבירים בטבטונים על עזרתם נגד קייסטוטיס ובנו על ידי חתימת הסכם דוביסה, שבו הבטיח את התנצרותה של ליטא והעניק להם את סמוגיטיה ממערב לנהר דוביסה. אולם, כשיוגאילה לא עמד בדבריו ולא אישרר את ההסכם, פלשו האבירים ליטא בקיץ 1383. בשנת 1384 התפייס יוגאילה עם ויטאוטאס והבטיח להחזיר לו את מורשתו בטראקאי. ויטאוטאס פנה אז נגד הטבטונים ותקף ושדד כמה מהמבצרים הגרמנים.

הטבילה ונישואיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הצלב של בית יאגילו, כפי שאומץ אחרי נישואיו של יוגאילה עם המלכה ידביגה

אמו של יואגאילה, אוליאנה, האיצה בו לשאת לאשה את סופיה, בתו של הנסיך דמיטרי דונסקוי של מוסקבה, צעד שהיה צריך להתלוות בהתנצרותו לפי הדת הנוצרית אורתודוקסית. ‏[1]. אך בחירה כזאת לא רק שלא הייתה עוצרת את מסעי הצלב של האבירים הטבטונים נגד ליטא אלא הייתה אף מעצימה אותם, מפני שהאורתודוקסים "הסכיזמטים" נחשבו בעיני הקתולים לא טובים בהרבה מהפאגאנים. יוגאילה העדיף לעומת זאת לבקשת את ידה של המלכה ידביגה של פולין, נערה בת 11 ורומית קתולית באמונתה. ‏[2]. האצולה מ"פולין קטן" הציעו את הנישואים האלה ליוגאילו מכמה סיבות. למשך, ביקשו לנטרל סכנות מפני ליטא עצמה ולנכס לעצמם את שטחים הפוריים של גליציה (הליץ') -ווהלין. כמו כן הם ראו במהלך הזדמנות להגביר את זכויותיהם וגם למנוע השפעה אוסטרית, כפי שהיא יוצגה על ידי הארוס הקודם של ידביגה, וילהלם, הדוכס של אוסטריה.

ב-14 באוגוסט 1385 בטירת קרווה, אישר יוגאילה את הבטחותיו טרם הנישואים במסגרת "האיחוד של קרווה". הבטחות אלה כללו את ההתנצרות לפי הדת הרומית-שתולית, החזרת האדמות ה"גנובות" מפולין על ידי שכניה, ואת הסעיף "

terras suas Lithuaniae et Russiae Coronae Regni Poloniae perpetuo applicare

המפורש על ידי ההיסטוריונים כצעד שיכול להיות כל דבר החל מאוניה פרסונלית בין ליטא ובין פולין ועד להכללתה המלאה של ליטא לתוך פולין. ההסכם קרווה עצמו פורש בצורה שונה על ידי היסטוריונים שונים. בשביל קלוצ'ובסקי (2000), הוא "שיקף ראיה ארוכת טווח יוצאת מן הכלל בפקחותה מצד האליטות הפוליטיות משתי הארצות", בעוד שלוקובסקי וזוואדזקי (2001) ראוה בו "הימור מיואש של יוגאילה שנועד למנוע אפשרות של שיעבוד בלתי נמנע"

יוגאילה הוטבל לנצרות בטקס כדת וכדין בקתדרלת ואבל בקרקוב ביום 15 בפברואר 1386 וקיבל את השם הנוצרי ולדיסלב‏[3].

טקס החתונה התקיים ב-4 במרץ 1386, שבועיים אחרי טקסי הטבילה. יוגאילה הוכתר כמלך ולדיסלב השני על ידי הארכיבישוף בודזאנטה. הוא אומץ באופן חוקי על ידי אמה של ידוויגה, אליזבט מבוסניה, כך שיוכל לשמור את כס המלכות במקרה של ות אשתו.

הטבילה המלכותית גררה גל של טבילות בקרב רוב האצילים ואנשי החצר של יוגאילה, כן טבילות המוניות בנהרות של ליטא, דבר שסימל את התחלת התנצרותה של ליטא. אף על פי שהמתנצרים העיקריים לדת הקתולית היו האצילים הליטאים בעוד גם הפאגאניות והנצרות האורתודקסית נותר מעוגנת חזק בקרב באיכרים, טבילת המלך ותוצאותיה הפוליטיות הטביעו חותם בל יימחה בהיסטוריה של פולין וליטא כאחד.

תאריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלטינית: Wladislaus dei gracia Rex Polonie, nec non terrarum Cracovie, Sandomirie, Siradie, Lancicie, Cuyauie, Lituanie princeps supremus, Pomeranie, Russieque dominus et heres, etc ולדיסלב, בחסד אלהים מלך פולין, גם כן של ארצות קרקוב, סנדומיר, שייראדז', לנצ'יצקייה, קויאווה, דוכס עליון של ליטא, שליט ויורש של ורוטניה.

שחזור בן זמננו של סמלו של ולדיסלב השני יגיילו, מלך פולין

.

נשותיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת פולין וליטא בין השנים 1434-1386

ולדיסלב השני יגיילו התחתן ארבע פעמים - בשנים:

  • 1386 - עם ידביגה (1372-1399)
  • 1401 - עם אנה מצלייה , נכדה של מלך קז'ימייז' השלישי
  • 1417 - עם אליזבת מפילצ'ה, בתו של אוטו מפילצ'ה
  • 1422 - עם סופיה לבית הולשאני, בתו של אנדריי, נסיך של הולשאני

ילדיו היו:

  • מידביגה:
אליזבט (1399-1399)
  • מאנה:
ידביגה (1408-1431)
  • מאליזבת: אף ילד
  • מסופיה:
ולדיסלב השלישי יגיילו (1444-1424)
קזימיר (1427-1426)
קז'ימייז' הרביעי יגיילונצ'יק (1492-1427)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיידרה מיצונאיטה - "עלייתו של שליט גדול: הדוכס הגדול ויטאוטאס של ליטא"

Wincenty Lutoslawski Lithuania and White Ruthenia, Paris 1919

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ההיסטוריון ג'ון מיינדורף, קיימים רמזים שהוא כבר היה נוצרי אורתודוקסי
  2. ^ ידביגה הייתה כבר מלכה למרות היותה ילדה, מפני שהמשטר הפוליטי הפולני לא הכיר את המעמד של עוצרת הממלכה
  3. ^ שם סלאבי שמשמעותו "שלטון מהולל", ובגרסאותיו הלטיניות נקרא "ולדיסלאוס" או "לדיסלאוס". בחירת השם התכתבה עם המלך ולדיסלב הראשון, מלך פולין, המכונה "ארוך המרפק", סבא רבא של ידוויגה ומאחד הממלכה ב-1320, ועם אולאסלו הקדוש, מלך הונגריה שצידד עם האפיפיור בעימותו עם היינריך הרביעי, קיסר גרמניה ושנחשב זה שהעביר את טרנסילבניה לדת הנוצרית