ולטר איתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר ולטר איתן, 1959

ד"ר ולטר איתן (מינכן, גרמניה, 24 ביולי 1910 - ישראל, 2001), נולד בשם ולטר אטינגהאוזן, היה המנכ"ל הראשון של משרד החוץ הישראלי; נחשב למייסדה של הדיפלומטיה המודרנית של מדינת ישראל.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולטר איתן נולד במינכן, גרמניה, ב-24 ביולי 1910, בשם ולטר אטינגהאוזן. בגיל 4 היגר עם משפחתו לאנגליה, שם למד מדעי הרוח באוניברסיטת אוקספורד, והפך בגיל 26 למרצה הצעיר ביותר בהיסטוריה של מוסד הלימודים, בו לימד בלשנות גרמנית בין השנים 1936 ו-1946. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף במאמץ לפיצוח ופענוח צופן האניגמה בבלצ'לי פארק, בזכות ידיעותיו המושלמות בשפה הגרמנית ומוצאו היהודי שניקה אותו מחשד של נאמנות לגרמניה (הוא ואחיו היו מהיהודים הבודדים בבלצ'לי). לימים כתב בזכרונות על אותה תקופה על הרגע הנורא שבו נתקל לראשונה בביטוי "הפתרון הסופי" בתשדורת גרמנית מיוון, ושעל אף שנתקל בו לראשונה הבינו מיד ‏[1]. במקביל, היה פעיל ציוני במסגרת סניף הסוכנות היהודית בלונדון, פעילות קריטית בחשיבותה בתקופה בה היחסים בין התנועה הציונית לבין שלטונות המנדט הבריטי על ארץ ישראל היו בשפל המדרגה.

ציוני ודיפלומט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1946 עלה ולטר איתן לישראל, והשתקע בירושלים. המשימה הראשונה שהופקדה בידיו הייתה הקמת בית הספר לדיפלומטים, במסגרת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

לאחר אירועי ה"שבת השחורה" ביוני 1946, במהלכה נאסרו רבים מראשי היישוב היהודי על ידי הבריטים, הוטל עליו תפקיד שלא היה קיים עד אותה עת – דובר הסוכנות היהודית. מדי יום ביומו, בשעה 12 בצהריים בדיוק, היו מתכנסים נציגי תקשורת מישראל ומהעולם, כדי לשמוע מפיו של ולטר איתן את עמדותיה הרשמיות של "המדינה שבדרך".

ב-1947, קיבל איתן את האחריות לקבלת פניה של ועדת החקירה מטעם האו"ם, ועדת אונסקופ, אשר נשלחה במטרה לבחון פתרונות לשאלת החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות; ואשר הציעה בסופו של דבר את תוכנית החלוקה. לאחר סיום עבודת הוועדה בארץ, נסע איתן לארצות הברית, והיה חבר המשלחת היהודית בעצרת האו"ם שדנה בתוכנית החלוקה.

בד בבד עם ניהול הקורס לדיפלומטים, תכנן איתן את מבנהו וארגונו של משרד החוץ של המדינה שבדרך; ובסוף ינואר 1948, הגיש את התוכניות אשר שימשו בסיס ומסד להקמתו של משרד החוץ הישראלי.

במרץ 1948 נפצע איתן קלות בראשו, כתוצאה מהתפוצצות מכונית תופת מחוץ לבנייני הסוכנות היהודית. לאחר שנחבש, הוא מיהר לצאת לתדרך את העיתונאים הזרים. לאחר סיום התדרוך, הוא פנה לכתב ה-BBC וגילה לו שאמו הזקנה גרה בלונדון, ושהוא חושש שמא היא תיכנס לחרדה עם היוודע לה על הפיגוע. על כן הוא הפציר בו כי ידאג שייצרו עמה קשר לפני שידור הכתבה, כדי שתדע שלא אונה לבנה כל רע. אכן, לפני שהכתבה שודרה, קיבלה אמו טלפון אשר בישר לה שבנה חי ושלם.

משרד החוץ של מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ולטר איתן בראש משלחת ישראל להסכמי שביתת הנשק ברודוס

ולטר איתן היה למנכ"ל הראשון של משרד החוץ הישראלי, ושימש בתפקידו זה בין השנים 1948 - 1959, תחת שרי החוץ משה שרת וגולדה מאיר. דרך מינויו הייתה אופיינית לימיה הראשונים של המדינה: ב-14 במאי 1948, לאחר הכרזת העצמאות, ישב איתן בירושלים הנצורה, והידיעות על הקמת המדינה שהגיעו לאוזניו מתל אביב הרחוקה, נשמעו לו כמתיחה. בתחילת יוני, משהוסר המצור עם פריצת "דרך בורמה", נקרא איתן לתל אביב על ידי שר החוץ משה שרת, והוא עשה את דרך החתחתים חלקה בג'יפ, חלקה ברגל. כאשר הגיע לפגישה, אמר לו שרת: "צריך להקים את משרד החוץ, והדבר הראשון זה למנות מנכ"ל". "יש לך מועמד?", שאל איתן. "כן", הייתה התשובה: "אתה!".

בתקופת הנהגתו את שירות החוץ הישראלי, הותוו קווי המתאר של משרד החוץ, ועוצבה דמותה של הדיפלומטיה הישראלית. ב-1949 עמד איתן בראש משלחת ישראל לשיחות שביתת הנשק ברודוס, ולשיחות עם מדינות ערב בועידת לוזאן. שנות יחסי החוץ הראשונות של המדינה ידעו נקודות משבר ומפנה לרב, ובהן הסכם השילומים עם גרמניה מ-1952, אשר ולטר איתן צידד בו; "עסק הביש" ב-1954, ומבצע קדש, בשנת 1956.

איתן התנגד לקשירת קשרים דיפלומטיים עם ספרד של פרנסיסקו פרנקו, וגם כאשר במשרד החוץ הוחלט לפעול ליצירת קשרים דיפלומטיים עם ספרד, דבר שבסופו של דבר לא צלח, היה זה בניגוד לעמדתו של איתן. איתן הסביר את התנגדותו באומרו: "עבור אנשים מהדור שלי, השנים האלה, 1936–1939, היו ממש טראומה, מלחמת האזרחים בספרד היה דבר שזעזע את כולנו ... וכולם היו לצד הרפובליקנים. הרי פרנקו נתמך על ידי היטלר ומוסוליני, ובלעדיהם הוא לא היה מגיע לשלטון". איתן גם פעל לשמירת קשרים עם רפובליקנים ספרדים ממתנגדי משטרו של פרנקו‏[2].

בשנת 1960 יצא לשליחות דיפלומטית בצרפת, שם שימש כשגריר במשך עשור, עד לשנת 1970.

במקביל לעיסוקיו המדיניים, התמיד בעבודתו האקדמית, ותחת ידיו יצאו מספר ספרים, בין השאר על מרטין לותר, ועל בלשנות גרמנית. כמו כן עסק רבות בכתיבה פובליציסטית בישראל ומחוצה לה, והיה בעל תוכנית שבועית ברדיו הישראלי.

שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו לארץ משליחותו הארוכה בצרפת, פרש איתן משירותו במשרד החוץ. בשנת 1972, נבחר לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, תפקיד שמילא עד שנת 1978.

ולטר איתן נפטר בירושלים בשנת 2001, בגיל 91. בשנת 2006 נקרא על שמו חדר הדרכה ממוחשב לצוערי משרד החוץ במבנה החדש בירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Walter Eytan, "Frente a una Obstinada Beligerancia", Acervo Cultural Editores, Buenos Aires 1957
  • ולטר איתן, בין ישראל לעמים, תל אביב, מסדה, תשי"ח.
  • Walter Eytan, "The First Ten Years: Diplomatic History of Israel", 1958
  • Walter Eytan, "Los diez primeros años. Una historia diplomática de Israel", Ediciones Wainstein, Montevideo 1959

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Watch Z in Hut 4, part II, by Walter Eytan, in Codebreakers: The inside Story of Bletchley Park, Oxford, 1993
  2. ^ רענן ריין, מדוע התנכרה ישראל לספרד של פרנקו?, בתוך: גשר, אביב תשמ"ט, עמודים 57-59