ולנטין סקסונה

ולנטין סקסונה (ברומנית: Valentin Saxone)‏, 1903–1984 היה עורך דין, פובליציסט ופוליטיקאי יהודי רומני, מבכירי העסקנים של יהדות בוקרשט.

ולנטין סקסונה נולד בבוקרשט ולמד משפטים באוניברסיטת בוקרשט. מ-1924 עד 1940 היה עורך דין פעיל בבוקרשט, זכה למוניטין ופיתח קריירה מזהירה. ב-1940, בעקבות החקיקה האנטישמית של התקופה, סולק מלשכת עורכי הדין, יחד עם יתר עורכי הדין היהודים. לאחר נפילת משטרו של יון אנטונסקו, ב-23 באוגוסט 1944, הושב ללשכת עורכי הדין, אך, כעבור כמה שנים, שוב סולק, הפעם בגלל סירובו לשתף פעולה עם השלטון הקומוניסטי של רומניה. הוא נעצר ב-1959 ונידון ל-16 שנות מאסר באשמת "חתירה תחת יסודות המשטר" ונשלח לרצות את עונשו בבית הכלא ז'ילבה. כעבור 4 שנים שוחרר במסגרת חנינה כללית שניתנה לאסירים פוליטיים רבים. ב-1965 עלה לישראל והתיישב עם משפחתו בפרדס כץ.

בית הכנסת הגדול של בוקרשט - ולנטין סקסונה היה סגן נשיא הקהילה

כמו אביו, דוד סקסונה, ולנטין סקסונה היה חבר בכיר בלשכת הבונים החופשיים "האיחוד" (Unirea) ומילא תפקידים רבים במסגרת הקהילה היהודית של בוקרשט. אביו היה סגן נשיא בית הכנסת הגדול של בוקרשט ולאחר מותו מילא סקסונה אותו תפקיד. בשנת 1933, כשהתחתן, התמנה גם לנשיא המחלקה האדמיניסטרטיבית של הקהילה היהודית של בוקרשט וסגן נשיא איגוד בתי הכנסת וההיכלים של בוקרשט.

סקסונה היה בעל דעות ליברליות, פעיל בולט במפלגה הלאומית ליברלית של רומניה ולאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה, פרסם מאמרים, בעיתונות הרומנית, נגד האנטישמיות והקסנופוביה. בעת מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט נמלט עם משפחתו אל בית הכפר של חברו הרומני, הפרופסור פטרה גיאצה (Petre Ghiaţă), שם נשארו עד דיכוי המרד. בתקופת שואת יהודי רומניה הצליח לפרסם מאמרים בעיתונות הרומנית בחסות שם העט "Valeriu Stancu" (ואלריו סטנקו). לאחר נפילת משטר אנטונסקו, היה שותף לפטרה גיאצה בייסוד מפלגת האיכרים הרומנית, שם ששונה בהמשך ל"המפלגה העממית הרומנית". לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון ברומניה, הופעלו לחצים לשם התמזגות המפלגה עם מפלגה שהייתה בת ברית של מפלגת השלטון הקומוניסטית, אך מנהיגי המפלגה סירבו לעשות זאת. אמצעי דיכוי שונים הביאו לבסוף לכך שהנהגת המפלגה הודיעה על פיזורה (בדומה למה שקרה לארגונים הציוניים והיהודים השונים ברומניה, באותה תקופה). גיאצה נעצר ונחקר ממושכות בעינויים. סקסונה ניסה להגן עליו, כעורך דין וגם בעזרת חבריו בלשכת הבונים החופשיים ואף הצליח להביא לשחרורו אך לא לזמן רב. בגל חדש של רדיפות נעצרה כל קבוצתו של גיאצה, כולל סקסונה. הם הואשמו בחתירה תחת יסודות המשטר בכך שניסו להקים מפלגה נוצרית ולסקסונה, בגלל היותו יהודי, הוסיפו גם האשמה של ריגול למען ישראל.

לאחר הגעתו ארצה, סקסונה, שכבר עבר את גיל שישים, התמקד בפרסום מאמרים בעיתונות הישראלית בשפה הרומנית ובכתיבת זכרונותיו. זכרונותיו פורסמו לאחר מותו, ב-2004, ברומניה, בספר הנושא את השם Speranţe în întuneric (תקוות בחשכה). מהדורה שנייה של הספר הושקה כעבור שנתיים, בפתיחה חגיגית שנערכה בבית הכנסת הגדול של בוקרשט, מקום שהיה קשור אל תולדות חייו.

אחת מבנותיו מצאה בין המסמכים שנותרו אחר מותו גם סקירה מעמיקה של בית הכנסת הגדול של בוקרשט, סקירה של ההיסטוריה, המנהגים, האישים שפעלו במסגרתו והאירועים החשובים בחיי בית הכנסת. סקסונה תיאר גם את פולחן בית הכנסת והדגיש במיוחד:

Stilul oficierii în Sinagoga Mare nu era "ortodox” ci "neolog”. Ca urmare altarul era în faţă, lîngă chivotul cu sulurile Torei şi, nu în mijlocul sinagogii, ca la sinagogile ortodoxe. La oficierea serviciului divin participa cor şi orgă, iar la festivitaţi deosebite se adăugau şi instrumente de coarde. Corul era format din femei, bărbaţi şi copii, astfel că servicile divine constituiau adevârate concerte de muzică religioasă.

בתרגום לעברית: סגנון הריטואל בבית הכנסת הגדול לא היה "אורתודוקסי" אלא "ניאולוגי". כתוצאה מכך הבמה הייתה מקדימה, ליד הארון עם גלילי התורה ולא במרכז בית הכנסת, כמו בבתי הכנסת האורתודוקסיים. בריטואל עבודת הקודש לקחו חלק מקהלה ועוגב ובאירועים מיוחדים גם כלי מיתר. המקהלה הייתה מורכבת מנשים, גברים וילדים, כך, עבודות הקודש היוו קונצרטים אמיתיים של מוזיקה דתית.

מאמר זה פורסם בהרחבה בעיתונות הישראלית בשפה הרומנית ובעיתונים רומנים רבים.

ולנטין סקסונה היה נשוי ללאונורה (ליאה) ולזוג היו שתי בנות, מיוארה סקסונה-ינקוביץ' וליאנה סקסונה-הורודי.

לקריאה נוספת

• Evreii din România - Federaţia Comunităţilor Evreieşti din România, HASEFER יהודי רומניה - הפדרציה של הקהילות היהודיות של רומניה בהוצאת הספר - בוקרשט 2008. (ברומנית)
• Speranţe în întuneric (תקוות בחשכה) - יצא לאור ב-2004, בבוקרשט בהוצאה Viitorul Romanesc (העתיד הרומני). (ברומנית)

קישורים חיצוניים

• דפי היסטוריה - בית הכנסת הגדול (ברומנית)