ואלריו קארפ
 | |
| לידה |
27 בנובמבר 1897  |
|---|---|
| פטירה |
יולי 1944 (בגיל 46) |
  | |
ואלריו קארפ (ברומנית: Valeriu Carp; 27 בנובמבר 1897 - 11 באפריל 1944) היה קצין מקצועי בצבא רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אחראי למעשי טבח ביהודים, שהוכרז פושע מלחמה לאחר מותו. קארפ נלחם נגד הצבא הסובייטי בחזית הדון ובקרבות על הגנת יאשי ונהרג בקיץ 1944 בחזית פשקאן כשהוא בעל דרגת לטננט קולונל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארפ נולד ביאשי כבן של הכומר גאורגה קארפ, פרוטופופ אורתודוקסי רומני ולאשתו מריה. הוסמך לקצונה לאחר שסיים בהצלחה, ב-1933, את בית הספר הצבאי הגבוה. הוא נשא לאשה ב-1932 את מרגרטה קולר ולזוג, שהתיישב בעיר פלטיצ'ן נולדה בת בשם מריה. קארפ היה מפקד הגדוד השלישי של הרגימנט 16 רגלים, בדיוויזיה 7 של צבא רומניה, שנמצאה בבסרביה בעת נסיגת הממשל הרומני ממנה, לאחר האולטימטום של ברית המועצות לרומניה, לפני מלחמת העולם השנייה. קארפ היה מחסידי התנועה הלגיונרית והאשים את היהודים בכך שרומניה אולצה לסגת מבסרביה. בכל נתיב נסיגתה, ביצעה יחידתו של קארפ פשעים ורציחות ביהודים בהם נתקלו. כאשר פלשו הגרמנים והרומנים לברית המועצות ב-1941, שב קארפ עם יחידתו באותו מסלול בו נסוג לפני כן ושב לארגן מעשי רצח נגד קהילות יהודיות.
קארפ נהרג בשדה הקרב בפשקאן. 35 מפקדיו וקצינים אחרים ביחידתו, ששרדו את המלחמה, עם גנרל אולימפיו סטברט (Olimpiu Stavrat) בראשם (מפקד הדיוויזיה), הועמדו למשפט על פשעי מלחמה בבוקובינה, נמצאו אשמים ונידונו לעונשי מאסר - הגנרל נידון למאסר עולם, אך שוחרר ב-1955[1]. וברומניה שלאחר המהפכה משנת 1989 הופיעו מאמרים (כולל בעיתונים חשובים כמו "רומניה ליברה" ו"אדוורול"} , כתבות וספרים של מחברים מהימין הלאומני הקיצוני (הקולונל מירצ'ה דוגארו, יון קוז'ה וכו') שהיללו את דמותו של קארפ תוך התעלמות ממעשי הטבח האכזריים שביצע כלפי יהודים יוחסה לו תקרית שבה ביוני 1940 פתח באש על חיילים סובייטים ועל ידי כך "הציל" את מנזר פוטנה הקדוש מהכיבוש הסובייטי. מעשי הרצח העינויים והשוד כלפי יהודים הוכחשו והוצגו כמעשים חיוביים של ענישה לגיטימית של בוגדים וטרוריסטים.
פשעי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבח הראשון בצ'יודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־30 ביוני 1940 חיילים מגדוד חיל רגלים השישה עשר הרומני תחת פיקודו של ואלריו קארפ הרגו יהודים בכפר צ'יודי כנקמה על השתתפות ("מנהיגות הארגון הקומוניסטי" של צ'יודי) במשלחת שקידמה את פניהם של הסובייטים כאשר נכנסו למקום. קארפ ציווה לקשור ארבעה שמצא אותם כאשמים. לאחר ששברו את רגלייהם, הוא ואנשיו, ניתצו את גולגולותיהם, קשרו אותם לעצים, וביתרו אותם בפגיונות. בנוסף לכך נתפסו באקראי עוד שישה יהודים, ביניהם שני ילדים, שהוצאו להורג בכיכר הכפר[2].
הטבח בזהרשטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 ביולי 1940, קארפ ביחד עם חיילו פעלו שוב, הפעם בפרברי זהרשטי. חייליו אספו שלושים ושישה יהודים מכפרי הסביבה. לדברי עד למקרה, הם עונו באופן איום ביותר: " לשונותיהם של כמה מהם נקרעו, אוזניהם ואצבעותיהם נחתכו. לאחר מכן, הם הושכבו מסביב לבור, נורו, ונזרקו לתוכו". קארפ הכריח שני חיילים יהודים מיחידתו להשתתף בכיתת היורים. היהודים הובאו למקום הוצאתם להורג בקבוצות של שישה איש כל פעם, והחיילים ירו בהם; מי שניצל מכדורי החיילים, נורה על ידי קארפ עצמו. משפחתו של קארפ התלוותה אליו ונכחה בעת שבוצעו הפשעים נגד היהודים - בתו של קארפ ביקשה לקחת חלק בכך, להרוג יהודי במו ידיה וניתן לה לירות באחד היהודים[3].
החיילים חפרו בור גדול להטמנת הגופות, אך הבור הכיל רק 30 גופות, ולכן נאלצו החיילים לחפור בור נוסף עבור שש הגופות הנותרות. בינואר 1941, ניצולים יהודים הוציאו את הגופות והביאו אותן לקבורה יהודית בבית הקברות של סוצ'אבה.
לוקוטננט-קולונל אורסויו, שהיה באותו זמן מפקד הז'נדרמריה בסוצ'אבה, ציווה לעצור את קארפ באשמת שוד ורצח יהודים. יהודי בשם זאב שרף העיד ביד ושם שאורסויו הראה לו שקית מלאה בתכשיטים שקארפ שדד מהיהודים. קארפ נשפט על ידי בית דין צבאי, שמצא אותו חף מפשע וציווה לשחררו[4].
ב-12 ביוני 2009 נערך טקס חשיפת אנדרטה לזכר הנרצחים במקום. האנדרטה הוקמה על ידי הרשויות המקומיות וביוזמתן[5].
הטבח השני בצ'יודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1941, כאשר הצבא הרומני יחד עם הצבא הגרמני פלשו לברית המועצות, חזרו ואלריו קארפ ויחידתו לצ'יודי והרגו את כל יהודי המקום, 450 נפש[6]. הטבח נערך ב-5 ביולי, בעזרת מקלעים, בשבת בצהריים, לקול צלצול פעמוני הכנסיות. הגופות והפצועים הושלכו לתוך שישה קברי אחים, שכוסו באדמה ואיכרי המקום הנוצרים רקדו על הקברים, כדי להדק את האדמה[7].
הניסיון לפגוע ביהודים בבלצ'אנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידתו של ואלריו קארפ הגיעה לבלצ'אנה וביקשה לפגוע ביהודים גם שם. למזלם הרב של היהודים, בבלצ'אנה באותו הזמן הייתה מוצבת יחידת תותחנים רומנית. מפקדה של אותה יחידה מנע מחייליו של קארפ לפרוע ביהודים, ויחידתו הגנה עליהם.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחיו הבכור, מיכאי קארפ, היה מורה לספרות רומנית בתיכון- הפנימייה היוקרתי של יאשי, וסוציאליסט. אחים אחרים בחרו בקריירה צבאית: קורנליו קארפ, היה לגנרל, קונסטנטין היה ללטננט קולונל של חיל הפרשים, והיה אביו של העיתונאי מיר'צה קארפ, אלכסנדרו היה לעורך דין. האחות הגדולה, אלנה, הייתה אשתו של מבקר הספרות הרומני ממוצא ארמני גאראבט איבראיליאנו. [8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- , Mircea Carp Aici Mircea Carp, să auzim numai de bine !; Polirom; Iaşi; 2012; ISBN 978-973-46-3353-1
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעשי הטבח טרם המלחמה - אתר הקהילה של יהודי רומניה (באנגלית)
- בוקובינה באתר יד ושם
- Eroi contrafăcuţi באתר של כתב העת Revista 22 (ברומנית)
- Adrian Cioflancu, Adriana Radu - "על גבורים מזויפים"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Eroi contrafăcuţi באתר של כתב העת Revista 22 (ברומנית)
- ^ ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה", עמ' 187, הוצאת יד ושם, תשס"ב
- ^ Jean Ancel, Contribuţii la istoria României, vol. 1, partea întâi, pagina 212, Editura HASEFER, Bucureşti, 2001
- ^ Jean Ancel, Contribuţii la istoria României, vol. 1, partea întâi, pagina 213, Editura HASEFER, Bucureşti, 2001
- ^ Primul monument în memoria evreilor asasinaţi în judeţul Suceava, dezvelit la Zahareşti (ברומנית)
- ^ ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה", עמ' 550, הוצאת יד ושם, תשס"ב
- ^ ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה", עמוד 1118, הוצאת יד ושם, תשס"ב
- ^ Mircea Carp 2012