ולרי לובנובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולרי לובנובסקי
מידע אישי
שם מלא ולרי וסילייביץ' לובנובסקי
תאריך לידה 6 בינואר 1939
מקום לידה קייב, ברית המועצות
תאריך פטירה 13 במאי 2002 (בגיל 63)
עמדה חלוץ
מועדונים כשחקן
1957-1964
1965-1967
1967-1968
דינמו קייב
צ'רנומורץ אודסה
שחטיור דונצק
144 (42)
59 (15)
50 (14)
נבחרת לאומית כשחקן
1960-1961 ברית המועצות 2 (0)
קבוצות כמאמן
1968-1972
1973-1974
1974-1976
1976-1982
1982-1983
1984-1986
1986-1990
1990-1992
1994-1996
1996-2000
2000-2002
דנייפר דנייפרופטרובסק
דינמו קייב
נבחרת ברית המועצות, דינמו קייב
דינמו קייב
נבחרת ברית המועצות
דינמו קייב
נבחרת ברית המועצות, דינמו קייב
נבחרת איחוד האמירויות הערביות
נבחרת כווית
דינמו קייב
נבחרת אוקראינה , דינמו קייב

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ולרי וסילייביץ' לובנובסקירוסית: Вале́рий Васи́льевич Лобано́вский;‏ 6 בינואר 1939 - 13 במאי 2002), מאמן כדורגל אוקראיני, הידוע בעיקר כמי שהוביל את דינמו קייב, ספינת הדגל של הכדורגל האוקראיני והסובייטי, להישגים רבים בברית המועצות ובמסגרת האירופאית. כמו כן אימן את נבחרת ברית המועצות בשני מונדיאלים (1986 ,1990) וביורו 1988.

לובנובסקי נולד בקייב והחל את דרכו כשחקן בדינמו קייב המקומית. תפקידו על המגרש היה בכנף-שמאל והוא הרבה להבקיע שערים. לאחר שבע שנים בדינמו, בהן זכה באליפות ברית המועצות ובגביע, הוא שיחק עוד שלוש שנים בצ'רנומורץ אודסה ושחטיור דונצק, לפני שפרש בגיל 29. לזכותו עמדו 71 שערים ב-253 משחקים ואף שתי הופעות בינלאומיות במדי נבחרת ברית המועצות.

כשנה לאחר הפרישה מונה למאמנה של דנייפר דנייפרופטרובסק, והעלה אותה לליגה הבכירה. ב-1974 עבר לדינמו קייב, כדי להתחיל את הקדנציה הראשונה משלוש שלו שם. בסך הכול אימן לובנובסקי את דינמו לא פחות מעשרים ואחת שנים.

דינמו קייב של לובנובסקי שמה קץ לדומיננטיות הרוסית בכדורגל הסובייטי, כשזכתה ב-8 אליפויות ו-6 גביעים. היא הייתה הקבוצה הסובייטית הראשונה שזכתה בתואר אירופי, גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1975. היא אף חזרה על ההישג ב-1986.

בין הקדנציות בדינמו, ולפעמים במקביל להן, אימן לובנובסקי גם את נבחרת ברית המועצות בשלוש תקופות. האחרונה שבהן הייתה המוצלחת ביותר, בה הגיעה הנבחרת לסיבוב השני של מונדיאל 1986 ולגמר יורו 1988, שם הפסידה להולנד.

לאחר כישלון במונדיאל 1990 והתמוטטות ברית המועצות, עזב לובנובסקי את הנבחרת וגם את דינמו, שאיבדה את שחקניה המובילים, שעזבו למערב אירופה. בשנים הבאות אימן את נבחרות איחוד האמירויות וכווית.

ב-1997 החלה הקדנציה האחרונה שלו בדינמו קייב, שנקלעה למשבר. הקבוצה הורחקה מאירופה כעונש על נסיון שוחד וגמגמה גם בליגה האוקראינית. תחת לובנובסקי יצאה הקבוצה מהתקופה הקשה, זכתה בחמש אליפויות רצופות והגיעה למעמד חצי-גמר ליגת האלופות ב-1999. נסיון כושל להוביל את נבחרת אוקראינה למונדיאל 2002, לא מנע ממנו מלקבל, לאחר מותו משבץ מוחי, את עיטור "גיבור אוקראינה", הכבוד הגדול ביותר שיכול לזכות לו אזרח המדינה.

ללובנובסקי הייתה השפעה גדולה על אנדריי שבצ'נקו, גדול הכדורגלנים האוקראינים, שהתפתח בדינמו קייב תחתיו בסוף שנות ה-90. ב-2003, לאחר שזכה בליגת האלופות במדי מילאן, טס שבצ'נקו לקייב והניח את מדליית המנצחים על קבר מאמנו הנערץ.