ונדה לנדובסקה
ונדה לנדובסקה, (בפולנית: Wanda Landowska (5 ביולי 1879 - 16 באוגוסט 1959). צ'מבליסטית פולניה ממוצא יהודי, מחלוצי החייאתו של הצ'מבלו בתחילת המאה ה-20 בנגינתה, הן בהופעות פומביות והן בהקלטות, בהוראת הנגינה בכלי, בפרשנותה ובמחקריה.
חייה [עריכה]
ונדה לנדובסקה נולדה בוורשה, לאב עורך דין ולאם בלשנית, שתרגמה את מארק טוויין לפולנית. היא החלה לנגן פסנתר בגיל ארבע ולמדה בקונסרבטוריון של ורשה אצל קלצ'ינסקי ומיכלובסקי. היא למדה גם קומפוזיציה אצל היינריך אורבן בברלין. אחרי נישואיה לחוקר הפולקלור הפולני הנרי לב בשנת 1900 בפריז, לימדה פסנתר בסקולה קאנטורום שם (1900 - 1912). מורה הראשון עודד אותה לנגן את המוזיקה שאהבה וללכת בדרכה, אך מוריה הבאים עשו כמיטב יכולתם להטותה בכיוונים שלא נראו לה ושנות ההוראה הכפויה הביאו אותה להחלטה להתמסר למוזיקה שאהבה, בעיקר מתקופת הבארוק, ולוותר על הפסנתר למען הצ'מבלו. החלטתה זו הקימה עליה מתנגדים, שראו בצ'מבלו כלי נשכח שאבד עליו הכלח בשנים ההן, אך גם תומכים, ביניהם גבריאל פורה ומנואל דה פאיה.
ונדה לנדובסקה לימדה צ'מבלו בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין (1912 - 1919). התעניינותה העמוקה במוזיקולוגיה, ובעיקר ביצירותיהם של באך, קופרן וראמו הובילה אותה לסייר במוזיאונים של אירופה בחיפוש אחר כלי מקלדת מקוריים; היא רכשה כלים עתיקים והזמינה כלים חדשים, שיוצרו לבקשתה אצל פלייל ושות'. היו אלה צ'מבלי גדולים, בעלי מבנה כבד, שהסתמך במידה רבה על מבנה הפסנתר. כלים אלה יצאו במידה רבה מן האופנה בארבעת העשורים האחרונים והזיקו לא מעט להערכה המודרנית של הקלטות לנדובסקה.
יצירות חדשות רבות נכתבו למענה: "אל רטאבלו דה מאסה פדרו" של מנואל דה פאיה ציין את שיבת הצ'מבלו לתזמורת המודרנית. בהמשך כתב פאיה קונצ'רטו לצ'מבלו למענה, ופרנסיס פולנק חיבר בשבילה את Concert champêtre שלו.
בשנת 1925 ייסדה את בית הספר למוזיקה עתיקה בפריז. משנת 1927 היה ביתה בסן-לו למרכז ביצוע וחקר מוזיקה עתיקה. כשגרמניה כבשה את צרפת, לנדובסקה, שהייתה לאזרחית צרפת ממוצא יהודי, נמלטה מפריז עם עוזרתה ובת-לווייתה, דניז רסטו. היא עזבה את סן-לו בשנת 1940 ולאחר תקופת נדודים בדרום צרפת הפליגה מליסבון לארצות הברית והגיעה לניו יורק ב-7 בדצמבר 1941. ביתה בסן-לו נבזז, הכלים וכתבי היד נגנבו, ולארצות הברית הגיעה למעשה ללא נכסים של ממש. היא התיישבה בלייקוויל, קונטיקט בשנת 1949 והשיבה לה את מעמדה כמבצעת ומורה בארצות הברית, שבה הרבתה לסייר במסעות קונצרטים. כתביה על מוזיקה, "מוזיקה עתיקה" ו"לנדובסקה על מוזיקה" תורגמו ונערכו על ידי דניז רסטו.
הקלטות עיקריות [עריכה]
- וריאציות גולדברג של יוהאן סבסטיאן באך בשנת 1933. זו הייתה ההקלטה הראשונה של יצירה זו. היצירה בוצעה והוקלטה על ידה שוב בשנת 1945.
- הסונאטות של דומניקו סקרלטי, הוקלטו בחלקן עד שנת 1940
- הפסנתר המושווה של באך, בין השנים 1949 - 1954. ההקלטה הוגדרה על ידי לנדובסקה כ"צוואה שלה לעולם"
