ונוס בפרווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ונוס בפרווה
Venus in Furs Book.jpg
עטיפת הספר באנגלית
מחבר ליאופולד פון זאכר מאזוך
שם בשפת המקור Venus im Pelz
שפת המקור גרמנית
שנת הוצאה 1870
סוגה נובלה
תרגום לעברית כן
כרזת הסרט "ונוס בפרווה" מ-1994

ונוס בפרווהגרמנית: Venus im Pelz) היא נובלה שכתב הסופר האוסטרי ליאופולד פון זאכר מאזוך בשנת 1870, ונחשבת לידועה שביצירותיו. הנובלה הייתה אמורה להיות חלק מסדרה של 6 נובלות שמאזוך תכנן לכתוב, בשם הכולל "מורשת קין". רק שתי הנובלות הראשונות הושלמו, "ונוס בפרווה" היא הראשונה שבהן. ההשראה לנושאים ולדמויות שבנובלה הגיעה מחייו של מאזוך עצמו. ונדה פון דונאג'ו, הדמות הנשית המרכזית בנובלה, מבוססת על דמותה של פאני פיסטור, אשתו של מאזוך. בשנת 1998 יצאה הנובלה לאור גם בעברית, בתרגומו של שלמה טנאי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור המסגרת עוסק באדם, שחולם לשוחח עם ונוס על אהבה, בעודה לובשת פרווה. מספר הסיפור, ששמו אינו מוזכר, מספר על חלומותיו לחברו, סוורין, שמגלה לו כיצד יוכל להשתחרר ממשיכתו לנשים אכזריות: באמצעות קריאת יצירה ספרותית בשם "זכרונותיו של אדם סופר-חושני". יצירה ספרותית זו מספרת את סיפורו של סוורין פון קוסיימסקי, אשר אהבתו העזה לאישה, ונדה פון דונאג'ו, גורמת לו לבקש ממנה להתייחס אליו כאל עבד שלה, ולעודד אותה להשפיל אותו יותר ויותר. סוורין מתאר את תחושותיו באותן סיטואציות כחזקות וכחושניות ביותר. סוורין וונדה נוסעים לפירנצה שבאיטליה. בדרכם לשם מאמץ סוורין את השם "גרגור", שם גנרי רוסי למשרת, ונוטל על עצמו את תפקיד משרתה של ונדה. בפירנצה, מתייחסת אליו ונדה באכזריות הולכת וגוברת, ואף מגייסת לעזרתה שלוש נשים אפריקאיות, שמשפילות ומכות אותו.

הקשר בין ונדה לסוורין מגיע לנקודת משבר, כאשר ונדה עצמה פוגשת את גבר חלומותיה, אלקסיס פפדופוליס, ומבקשת להתמסר לו ולקבל את מרותו. בסוף הסיפור, סוורין, מושפל על ידי מאהבה החדש של ונדה, מאבד את רצונו להישלט, ומצהיר שגברים צריכים לשלוט בנשים, עד שיגיע היום שבו הנשים ישתוו לגברים בחינוך ובזכויות.

השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]