ונטים אדריאטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוונטים האדריאטים (יוונית Ενετοί; לטינית Veneti; איטלקית Paleoveneti או Venetici) היו עם איטלי שישב בצפון-מזרח איטליה, באזור החופף כיום למחוזות ונטו ופריולי-ונציה ג'וליה. הוונטים דיברו ונטית, שפה הודו-אירופית מבודדת שנכחדה במאה ה-1, ושמם נשתמר בשמו של מחוז ונטו ובירתו ונציה. תושבי ונטו כיום מכונים גם הם ונטים (Venetici) ועל כן נהוג לעתים להתייחס באיטלקית אל תושביו ההיסטוריים של המחוז כאל "ונטים קדומים" (Paleoveneti).

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההיסטוריון הרומי בן פדובה (Patavium), טיטוס ליוויוס שנמנה עם הוונטים בעצמו, היו הוונטים תוצר של עירוב בין האוגנים (Euganei) שבט מקומי מיתולוגי למחצה עם האנטים (Eneti) שהגיעו מאסיה הקטנה. הומרוס ופליניוס הזקן ציינו שלאחר חורבן טרויה הוביל אנטנור מייסדה המיתולוגי של פדובה את האנטים מפפלגוניה שבצפון אסיה הקטנה אל חופיו הצפון-מערביים של הים האדריאטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תאוריות הוצעו באשר למקורם של הוונטים. לפי תאוריה אחת הייתה מולדתם בגבעות האאוגניות (Colli Euganei) הסמוכות לאגם גארדה (Lago di Garda) שבגבול ונטו ולומברדיה. משם התפשטו מזרחה ויישבו את כל מחוז ונטו וחלקים ממחוז פריולי-ונציה ג'וליה. תאוריה אחרת המתבססת על מחקרים בלשניים סוברת כי הוונטים הגיעו מגאליה, ותאוריה שלישית מציעה את פולין כארץ מוצאם, אך שתי תאוריות אלה רחוקות מהוכחה מדעית.

לפי הממצאים המוקדמים ביותר הקיימים, הוונטים אכן ישבו בין אגם גארדה לבין נהר האדיג'ה ומשם התפשטו מזרחה. הם הקימו יישובים לאורך האדיג'ה, הברנטה והפיווה (Piave) ועסקו בעיבוד חרסית וארד. עוד עסקו הוונטים בגידול סוסים וחזירים, בחקלאות, ובסחר במתכות, במיוחד זהב.

הוונטים היו עם רודף שלום ועמדו בקשרים מסחריים ותרבותיים עם האטרוסקים, הרומאים והיוונים. בשנת 163 לפנה"ס הייתה ונטו לפרובינקיה גאליה ציסאלפינה (Gallia Cisalpina) ובשנת 49 לפנה"ס קיבלו הוונטים זכויות אזרחיות רומיות. הוונטים לא הוכרעו על ידי הרומאים בכוח צבאי אלא נטמעו בקירבם בתהליך ממושך ובדרכי שלום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]