וסילה בויירסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וסילה בויירסקו

וסילה בויירסקורומנית: Vasile Boerescu, ‏ 1 בינואר 1830 בוקרשט - 18 בנובמבר 1883פריז) היה פוליטיקאי, דיפלומט, עיתונאי ומשפטן רומני. כיהן כשר המשפטים, שר הדתות והחינוך וכשר החוץ של רומניה בימי השלטון של אלכסנדרו יואן קוזה וקרול הראשון ונודע בתמיכתו ברעיונות הליברליים ובתרומתו להקמת המדינה הרומנית המודרנית. מאידך, כשר חוץ, בדומה לרוב המנהיגים הפוליטיים בארצו, הגן על המדיניות שמנעה זמן ממושך מהיהודים קבלת זכויות אזרחיות שוות.

צעירותו ולימודיו ברומניה ובצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מהפיכות 1848 בארצו, נסיכות ולאכיה, כתלמיד במכללת סבא הקדוש (ספנטול סבה) כתב לעיתון "פרונקול רומן (Pruncul român) ("התינוק הרומני").בגלל שני מאמרים שנחשבו חתרניים ("אל אחינו הריאקציונרים" ו"אל אחינו האזרחים") הושם במעצר. אחרי שסיים את לימודיו במכללה בשנת 1850 ותקופת מכינה בבית הספר למשפטים בבוקרשט (1850-1852) נסע ללימודי משפטים באוניברסטיה בפריז. בשנת 1855 סיים שם תואר שני עם עבודה על השוואת המשפט הרומי עם המשפט הצרפתי Jus romanum:De pecunia constituta.Droit français:Du cautionnement בשני חלקים כתובים בהתאמה בלטינית ובצרפתית. ובשנת 1857 את הדוקטורט למדעי המשפט. בשנות שהותו בצרפת פעל למען איחוד הנסיכויות הרומניות מולדובה וולאכיה תחת סמכותו של נסיך זר. ‏[1]

פעילותו העיתונאית והפוליטית למען איחוד הנסיכויות הרומניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1857 בשובו למולדת, התמנה לפרופסור לדיני מסחר במכללת ספנטול סבה. באותה שנה 1857 ייסד בויירסקו את העיתון "נאציונאלול" (Naționalul) (ברומנית: "הלאומי") ‏[2] שבו קידם את רעיון איחוד המדינות הרומניות. בחוברת שפרסם בצרפתית ברך על החלטת המעצמות בהסכם פריז משנת 1856, שבה ראה מעין הענקת חוקה חדשה למדינות הרומניות במקום "התקנון האורגני" מהשנים 1831-1832.‏[3]בינואר 1859 נבחר לאסיפה הבוחרת של ולאכיה. בישיבה סודית של פורום זה הציע בויירסקו ב 24 בינואר 1859 את בחירתו של שליט מולדובה , הקולונל אלכסנדרו יואן קוזה גם כשליט ולאכיה על מנת לאחד את שתי הנסיכויות תחת הנהגתו. הצעתו התקבלה פה אחד כשגם החברים השמרנים באסיפה נאלצו להיכנע לרוח ששלטה בדעת הקהל.

תרומתו לקידום החינוך ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הגשמת איחוד הנסיכויות התמנה לראש מנהלת (ה"אפוריה" Eforia) בתי הספר (בין ספטמבר 1859-ספטמבר 1860). בתוקף תפקידו תרם הגדלת מספר בתי הספר, הוציא הוראות בנוגע לספרי הלימוד ולניהול השיעורים והערכת התלמידים, איסור העונשים הגופניים במוסדות החינוך, וכו. בויירסקו יזם לאחר מכן את החוק להנהגת החינוך היסודי חובה וחינם , הידוע ברומניה כחוק מ-24 בנובמבר 1864. ב-16 ביולי 1864 כשהוקמה אוניברסיטת בוקרשט בויירסקו היה אחד ממייסדי הפקולטה למשפטים כחלק של המוסד החדש. ב 1860 יזם פרויקט של כתיבת היסטוריה לאומית רשמית של רומניה. במרץ 1871 היה לרקטור של האוניברסיטה ובאוקטובר 1873 דקאן של הפקולטה למשפטים.

שר וחבר פרלמנט בימי שלטונו של קוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך כיהן בתפקידים בכירים בממשלות ולאכיה והחל מ-1862 המדינה המאוחדת. כיהן כשר המשפטים של ולאכיה בין 28 במאי- 5 ביולי 1860 (בממשלה הליברלית של ניקולאיה גולסקו , 13 ביולי 1860 - 11 באפריל 1861 (בממשלה השמרנית של מנולאקה קוסטאקה יפוריאנו, כשכיהן גם כשר החינוך והדתות, ובין 16 בנובמבר 1868 - 21 בינואר 1870 (בממשלה השמרנית של לסקר קטרג'יו). יזם את ביטול עונש המוות במדינה, כמו כן בזמן כהונתו כשר משפטים הוקם בית הדין הגבוה לחוקה (Înalta Curte de Casaţie) (בהתאם לסעיפים 38-41 של הסכם פאריז). בויירסקו הנהיג גם את עקרון אי יכולת השרים בממשלה לפטר שופטים ופרקליטים. ‏[4] בדצמבר 1863 תמך בהפקעת אחוזות המנזרים שניזומה על ידי מיכאיל קוגלניצ'אנו. בשנת 1865 ערך לפי בקשת השליט קוזה תזכיר על הזכויות המשפטיות של הקונסוליות הזרות. בויירסקו גרס בו את אי תוקפו בשטחי הנסיכויות הרומניות המאוחדות של משטר הקפיטולציות שהתקיים באותה תקופה ביחסים בין האימפריה העות'מאנית ובין מעצמות נוצריות והציע הסדרת המסגרת המשפטית של פעילות הקונסוליות בהתאם לזכות האומה הנהוגה במדינות הנוצריות האירופיות. ‏[5] בשנים 1864-1866 לא הצטרף ל"קואליציה המפלצתית" נגד קוזה שהביאה בשנת 1866 להדחת השליט ולהחלפתו בנסיך הגרמני קרול לבית הוהנצולרן. אחרי ההפיכה התגייס למאמצים בזירה האירופית לשמירה על אחדות המדינה הרומנית ולהמלכה המוכרת של השליט החדש. בויירסקו מילא גם את התפקיד של שר החוץ בין 28 באפריל 1873 - 30 במרץ 1875 בממשלת לסקר קטרג'יו ובין 11 ביולי 1879 - 10 ביולי 1881 בממשלת יון ברטיאנו. בין הישגיו הדיפלומטיים ניתן לציין את חתימת החוזה המסחרי בין רומניה ובין אוסטרו-הונגריה בשנת 1875, למרות התנגדות האימפריה העות'מאנית שרומניה הייתה עדיין בת חסותה. בויירסקו היה לתקופה קצרה גם שר בדתות והחינוך בין 13 ביולי-17 באוקטובר 1860 ובין 9 בינואר-7 באפריל 1874, חבר במועצה העליונה של החינוך ב1863 וסגן יושב ראש מועצת המדינה (1864).

וסילה בויירסקו היה חבר במשלחת הרומנית בוועידה בפריז ב 1866 ותמך ברעיון הבאת שליט זר בראש מדינתו. נבחר באסיפה החוקתית שדנה בחוקת רומניה בשנת 1866 ואישרה אותה. באותה שנה נבחר לפרלמנט של רומניה ומאוחר יותר לסנאט.

נסיונות להקים מפלגת מרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד משנת 1859 ניסה בויירסקו להקים מפלגת מרכז שתעמוד בתווך בין ה"ליברלים" ו"השמרנים", אך מאמציו נכשלו בגלל יריבות עמיתיו גאורגה קוסטאפורו הליברלי ודימיטריה גיקה השמרן. בשנת 1876 ניסה יחד עם דימיטריה גיקה להקים מפלגת מרכז, אך משלא הצליח נרשם בשנת 1879 כחבר במפלגה הלאומית-ליברלית PNL . בסופו של דבר בשנת 1880 הקים יחד עם ג'ורג'ה ורנסקו פלג נפרד שנקרא "מפלגת הליברלים הכנים".

בנובמבר 1879 חלה החמרה במחלת הכליות ממנה סבל ונסע לאוסטריה לחפש מרפא. לפי הצעת רופא וינאי נסע בשנת 1883 לצרפת על מנת לעבור טיפולים במרחצאות בקאן. נפטר בפריז בנוכחות אשתו שליוותה אותו במסע. היה בן 53 במותו.

עיניין הענקת אזרחות ליהודים והרדיפות נגדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיונים סביב החוק שקודם באביב 1864 על ידי השליט אלכסנדרו יואן קוזה לגבי הענקת זכויות הצבעה ליהודים בבחירות המקומיות, בתנאים מסוימים, בויירסקו יחד עם מ.ייפוריאנו, ג. קוסטפורו, לסקר קטרג'יו נמצא במחנה המתון יותר (בהשוואה למחנה של קוגלניצ'אנו) שתמך בהענקת זכות זו לאותם היהודים ששילמו מסים לרומניה או למדינה אחרת. ‏[6] כשר חוץ, הצטרך בויירסקו לעסוק, בין השאר, בהסברת מדיניות השלטונות הרומניים של מניעת זכויות אזרחים מהיהודים בארצו. בביקור בלונדון מסר לשר החוץ הבריטי, הבטחות שרומניה תפעל לשיפור היחס ליהודים. בדיעבד נאלץ בחזרתו למולדת להכחיש שנתן הבטחה כזאת וטען שדבריו הוצאו מההקשר. ‏[7]

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mémoire sur la question politique et économique de la Moldo-Valachie " (תזכיר על השאלה הפוליטית והכלכלית של מולדו-ולאכיה") (בצרפתית)
  • La Roumanie après le traité de Paris du 30 Mars 1856 (רומניה אחרי הסכם פריז ב 30 במרץ 1856) (בצרפתית)
  • 1859 -Explicarea condicei comerciale române (הסברת חוקי המסחר הרומניים) - כלל הרצאותיו לדיני מסחר באוניברסיטה
  • 1865 - Mémoire sur la jurisdiction consulaire dans les Principautés Unies Roumaines (תזכיר על המסגרת המשפטית של הפעילות הקונסולרית בנסיכויות הרומניות המאוחדות -בצרפתית)
  • 1873 (שנת פרסום)- Codicele române sau colecţiune de legile Principatelor Unite (אוסף החוקים של הנסיכויות המאוחדות)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה ב 27 במרץ 2011

Mirela Simona Florea -rezumatul tezei de doctorat Activitatea culturală şi politică a lui Vasile Boerescu, Universitatea Bucureşti, ianuarie 2010 (ברומנית)

גישה ב 21 באפריל 2011

Liviu Brătescu Rezolvarea problemei evreieşti în Principatele Române între voinţa politică şi eşec social, în

V. Ciobanu, S., Radu - Partidele politice şi minorităţile naţionale în România în secolul al XX-lea Editura Techno Media, Sibiu 2010

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stoica, Stan (coord.) - Dicţionar biografic de istorie a României, Editura Meronia, Bucureşti, 2008(סטאן סטויקה - לקסיקון ביוגרפי להיסטוריה של רומניה, הוצאת מרוניה, בוקרשט, 2008)

  • , Apostol Stan - Vasile Boerescu Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică , Bucureşti, 1974

(אפוסטול סטאן - וסילה בויירסקו ,ההוצאה לאורהמדעית והאנציקלופדית, בוקרשט, 1974) (ברומנית)

  • La Question israélite, Discours prononcé par M.B. Boeresco, Ministre des Affaires étrangères dans la séance de la Chambre des Député du 1-er Octobre 1879, Bucarest 1879, 39p.

(השאלה היהודית, נאום של מר וסילה בויירסקו, שר החוץ , במושב של בית הנבחרים ב-1 באוקטובר 1879, בוקרשט 1879 (בצרפתית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בסופו של דבר תמך ב-1859 בבחירת השליט המולדבי אלכנדרו יואן קוזה
  2. ^ בהתחלה תחת השם "בוצ'ומול" (בערך "השופר")
  3. ^ ע' 5 (Mirela Simona Florea (2010
  4. ^ ע' 9 שם
  5. ^ ע' 10 שם
  6. ^ p.17 L.Brătescu
  7. ^ Isidore Lev La Situation des Israëlites -ראה הערות שוליים 51 ו60 Corresp. IV, 310,633,644