ועידת ז'נבה (1973)
ועידת ז'נבה 1973 הייתה משא-ומתן בניסיון מציאת פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי בהתאם להחלטה 338 של האו"ם, שהתקבלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הועידה נפתחה בארמון האומות בז'נבה ב 21 בדצמבר 1973. בוועידה השתתפו משלחות מישראל, מצרים וירדן. ארצות הברית וברית-המועצות היו נותנות החסות המשותפות, והמדינות הלא מזרח-תיכוניות העיקריות המעורבות בוועידה. שולחן ריק הוכן למשלחת הסורית שלא הופיעה לוועידה. לאחר מושב הפתיחה התכנסו קבוצות עבודה צבאיות ישראליות ומצריות, כדי להמשיך את המשא ומתן להשגת הסכם הפרדת כוחות, שהתקיים קודם לכן בקילומטר המאה ואחד בכביש סואץ-קהיר. בוועידה לא הושג שום הסכם רחב, וניסיונות עתידיים להחיות את הועידה נכשלו.
המחלוקת שהתעוררה בישראל בסוגיית כינוס ועידת ז'נבה היוותה נושא מרכזי בתעמולת הבחירות במערכת הבחירות לכנסת השמינית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטרותיה של מצרים
בזמנו של סאדאת המצרים ניתקו עצמם מהלאומיות הערבית, ומהנהגות קיצוניות באזור. מצרים הרתיעה מדינות אלו מלהשתתף בוועידת ז'נבה. מטרתה העיקרית של מצרים הייתה להשיב לעצמה את השטחים שהפסידה לישראל ב-1967, במלחמת ששת הימים, בזמן כהונתו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר. זו הייתה מטרתם במלחמת יום הכיפורים שקדמה לוועידה, ובהסכמי קמפ דייוויד ב-1978.
[עריכה] סוגיית הייצוג הפלסטיני
המצרים, האמריקאים, הירדנים והסובייטים קיוו שבמהלך הועידה תתפתח הסכמה בינלאומית כלשהי בנושא הבעיה הפלסטינית, ומי יהיו אלו שייצגו את הפלסטינים בעניינים בינלאומיים. מצרים תמכה בייצוג הפלסטינים על ידי אש"ף, ובהצטרפותו למצרים, ישראל, ארצות-הברית ומדינות אחרות בוועידת ז'נבה. גורמים סוריים הבהירו שאם אש"ף לא תשתתף בוועידה, גם סוריה לא תשתתף בה.[1] ישראל וארצות-הברית התנגדו להכרה רשמית באש"ף בוועידת ז'נבה, משום שבאותה עת אש"ף לא הכיר בקיומה של מדינת ישראל.[2] לכן, גם נציגים סורים לא נכחו בוועידה.
