ורדה אלשיך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ורדה אלשיך (נולדה ב-23 באוגוסט 1944) היא שופטת ישראלית (בדימוס), שכיהנה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושימשה כשבע שנים בתפקיד יו"ר נציגות השופטים הארצית. אלשיך פרשה מכהונתה בנובמבר 2013, בעקבות חקירה בדבר שינויים מהותיים בפרוטוקול דיון משפטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורדה אלשיך נולדה בתל אביב להורים יוצאי פולין. אביה היה מהנדס חשמל, שתכנן ביחד עם פנחס רוטנברג את תחנת הכוח בנהריים. אמה הייתה עורכת דין. אלשיך למדה בבית ספר תיכון עירוני ד' בתל אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים בשנת 1962. הייתה חניכה בתנועת הצופים, בצופי דיזנגוף, רמת-גן ויד אליהו, ואחר כך נמנתה עם מקימי שבט הצופים בגבעתיים. לאחר שהתגייסה לצה"ל, שירתה בפרקליטות הצבאית כמזכירתו של הפצ"ר מאיר שמגר (לימים נשיא בית המשפט העליון).

אלשיך למדה משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וסיימה את לימודיה בשנת 1967. היא התמחתה במשפטים אצל השופט בר זאב בבית משפט השלום בטבריה ולאחר מכן בפרקליטות האזרחית במחוז תל אביב. בשנת 1969 הוסמכה כעורכת דין.

אלשיך למדה גם לתואר ראשון בחשבונאות, אולם לא סיימה את לימודיה אלו.

בשנים 1970 עד 1972 עסקה בפרקטיקה פרטית והייתה היועצת המשפטית של בנק יעד לפיתוח חקלאי. בשנת 1972 חזרה לפרקליטות מחוז תל אביב, הפעם כפרקליטה, עבדה שם עד לסוף שנת 1977 והגיעה עד לדרגת סגנית פרקליט המחוז. במקביל כיהנה בשנים אלו גם כחברת הוועד הארצי של לשכת עורכי הדין.

אלשיך דוברת שבע שפות: עברית, אנגלית, פולנית, גרמנית, איטלקית, צרפתית ויידיש[1].

פעילותה כשופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1978 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב. בספטמבר 1987 מונתה לרשמת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמרץ 1990 מונתה לשופטת (בפועל) בבית המשפט המחוזי. באוגוסט 1995 מונתה כשופטת קבועה בבית המשפט המחוזי. אלשיך שובצה לתפקיד שופטת המשנה במדור פירוקים וכינוס נכסים בניהולו של סגן הנשיא ישעיהו לויט, ועם פרישתו, בפברואר 2002, התמנתה לשופטת הראשית במדור זה (כשופטת משנה כיהנה דניה קרת מאיר).

אלשיך התבלטה בזכות לשונה החדה ומזגה השיפוטי הסוער, אך גם בזכות החלטותיה המהירות והחדות.‏[2] במשוב השופטים שנהגה לערוך לשכת עורכי הדין, זכתה אלשיך בדרך כלל לציונים נמוכים בסעיפי המזג השיפוטי, ולציונים גבוהים בסעיפי הכרת התיק המשפטי והדין הרלוונטי.

בסקר שערכה נשיאות בתי המשפט עלה, כי אלשיך היא השופטת השלישית במספר האזכורים של שמה באמצעי תקשורת בישראל, לאחר שני שופטי בית המשפט העליון, אהרון ברק ומישאל חשין[דרוש מקור].

בשנת 2006 מונתה לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

תיקים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין התיקים הבולטים שבהם דנה אלשיך נמצאים תיקי הפירוק של פיקנטי, נגה אלקטרומכניקה, קלאבמרקט,‏[3] תבל, טאוור אייר, התעשייה הצבאית, פויכטונגר [1], ברגר קינג, פיצה מטר, פיצה דומינוס, הבנק למסחר, תיאטרון הבימה, אגרקסקו ועוד.

פרשת השינויים בפרוטוקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2012 קבע נציב תלונות הציבור על השופטים, אליעזר גולדברג, כי אלשיך ביצעה 36 תיקונים טכניים ומהותיים בפרוטוקול דיון שהתנהל בפניה, כדי להחמיר בתיאור התנהלות עו"ד שנגדו התלוננה.‏[4] בעקבות החלטת הנציב, פנו ראש לשכת עורכי הדין וחמשת ראשי מחוזות הלשכה לשר המשפטים יעקב נאמן ולנשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס בדרישה להדחתה‏[5]. ב-27 ביולי 2012 הודיעה אלשיך על התפטרותה מתפקיד יו"ר נציגות השופטים.‏[6] הנשיא גרוניס החליט לנקוט בסנקציה של אזהרה חמורה כנגד אלשיך שהוכנסה לתיקה האישי, הבהיר כי הוא רואה בחומרה את המקרה, והזהיר אותה מפני הישנות מקרים דומים בעתיד, אך החליט שלא לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 4(7) לחוק יסוד: השפיטה ולא לפתוח בהליך הדחתה, ובין היתר, התחשב בכך שמדובר בשופטת ותיקה ומנוסה ביותר.‏[7] בעקבות החלטת גרוניס, פנו יו"ר לשכת עורכי הדין וחמשת ראשי מחוזותיה לשר המשפטים יעקב נאמן, בדרישה להשתמש בסמכותו ולהגיש קובלנה משמעתית נגד אלשיך לבית הדין המשמעתי של השופטים ולהשעותה מתפקידה.‏[8] בישיבה משותפת שהתקיימה בין השר נאמן לבין יו"ר לשכת עורכי הדין וראשי המחוזות, הוביל נאמן לפשרה שבמרכזה הסתפקות בהחלטתו של הנשיא גרוניס על אזהרה חמורה לאלשיך.‏[9]

בספטמבר 2013 נודע שנציב תלונות הציבור על השופטים מצא כמוצדקת תלונה נוספת על אלשיך, בעניין ביקור בית שערכה אצל החייבת רחל סופר.‏[10] תלונה זו נגעה לשיבוש סדר הדין האזרחי (חקירה בלא נוכחות סנגור, ודיון במעמד החייבת בנוכחות הצד התובע בלבד), דיון בסדר המשפט בנוכחות התביעה בלבד, ותיקונים מהותיים בפרוטוקול הדיון. נוסף על כך, הנציב קבע כי השופטת אלשיך הסתירה פרטים מהותיים, בכללם דיון בנושא החייבת עם כונס הנכסים בלבד.

בעקבות הבירור, יצאה אלשייך באפריל 2013 לשבתון של חודשיים, ממנו חזרה לכס השיפוט.‏[11] לאחר מכן, ב-13 באוגוסט 2013 הודיעה כי תפרוש לגמלאות ב-15 בנובמבר 2013, שנה לפני גיל הפרישה‏[12]. ב-14 בנובמבר הקריאה את פסק הדין האחרון בנוכחות בכירי מערכת המשפט, ובתאריך זה סיימה את כהונתה כשופטת.

פעילות מחוץ לכתלי בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלשיך היא מרצה אורחת באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2005 הוציאה לאור עם גדעון אורבך את הספר "הקפאת הליכים הלכה למעשה".

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלשיך היא אמא להילה (עורכת דין) מנישואיה הראשונים לד"ר חילקיהו זונדר. נשואה בשנית לכלכלן יוסי אלשיך, שהיה ממקימי הבנק הבינלאומי הראשון, המשנה למנכ"ל אל על וניהל כמה מהחברות הבנות של חברת "טבע" בחו"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עידו באום, נורית רוט, לא יכולה יותר, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
  2. ^ עמית בן-ארויה והילה רז, מי את ורדה אלשיך?, דה מרקר, 20 בנובמבר 2009
  3. ^ ענת שיחור-אהרונסון, הוקפאו ההליכים נגד רשת קלאבמרקט, באתר nrg‏, 13 ביולי 2005
  4. ^ תומר זרחין, השופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין, באתר הארץ, 4 ביוני 2012
  5. ^ צבי הראל, ‏עורכי־הדין: חזית אחידה להדחת השופטת אלשיך, באתר ישראל היום, 11 ביוני 2012
  6. ^ יובל יועז, ‏אלשיך התפטרה מתפקיד יו"ר נציגות השופטים הארצית, באתר גלובס, 27 ביולי 2012
  7. ^ ניר ארנון, גרוניס רשם אזהרה חמורה לשופטת אלשייך, באתר nrg‏, 30 ביולי 2012
  8. ^ הילה רז, שר המשפטים ישקול להעמיד את השופטת אלשיך לדין משמעתי, באתר TheMarker‏, 18 באוגוסט 2012
  9. ^ תומר זרחין, סוף לפרשת 'הפרוטוקול המשופץ': השופטת אלשיך לא תחויב להתנצל, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2012
  10. ^ ענת רואה, השופטת אלשיך לא למדה לקח: ביקור בית אחד וארבע הפרות חמורות של הדין, באתר כלכליסט, 8 בספטמבר 2013
    אנה נודל, הנציב גולדברג: השופטת ורדה אלשיך שוב שיפצה פרוטוקול בניגוד לחוק, באתר "תקדין", 9 בספטמבר 2013
  11. ^ איתמר לוין, בניגוד לשמועות: ורדה אלשיך חזרה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 20 ביוני 2013
  12. ^ ליטל דוברוביצקי, השופטת ורדה אלשיך תפרוש ב-15 בנובמבר, באתר ynet‏, 13 באוגוסט 2013