ורדה רזיאל-ז'קונט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ורדה רזיאל ז'קונט

ורדה רזיאל-זָ'קוֹנְט (נולדה ב-10 בנובמבר 1940) היא פסיכולוגית, סופרת, עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב בשם ורדה זילברמן. בנערותה עברתו הוריה את שם משפחתם לרזיאל. למדה בתיכון עירוני ה' בתל אביב, שירתה בנח"ל, וב-1961, בהיותה בת 21, נישאה למשורר מאיר ויזלטיר. לשניים נולדה בת אחת בשם נטליה. בשנת 1964 סיימה את לימודיה בחוגים לספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1967 התגרשה מבעלה והחלה בלימודי פסיכולוגיה שבסיומם קיבלה תואר מוסמך בפסיכולוגיה קלינית ותואר מוסמך בפסיכולוגיה חברתית. עבודת המוסמך שלה, שהוגשה בשנת 1974 לאוניברסיטת תל אביב, נושאת את השם: "הערכת פעילות ממניעים אלטרואיסטיים כאינטרינזית או אקסטרינזית על ידי גברים ונשים".

במשך כל אותה תקופה, וגם לאחריה, כתבה מאמרים וטורים בעתונות, והייתה בעלת טור בעיתון "ידיעות אחרונות". בשנת 1982 פגשה בסופר אמנון ז'קונט, שהיה נשוי באותה עת ובשנת 1990 נישאה לו.

בשנת 1999, החלה רזיאל ז'קונט להגיש תוכנית רדיו הקרויה על שמה (ב"רדיו ללא הפסקה") ובה שוחחה עם מאזינים וייעצה להם בבעיות חיים שונות. התוכנית הפכה פופולרית מאוד והעמידה את רזיאל ז'קונט בשורה הראשונה של אנשי התקשורת בישראל. במקביל, החלה בהגשת תוכנית טלוויזיה בעלת תוכן דומה ביחד עם בן זוגה, אמנון ז'קונט. עד לפני שנים אחדות הייתה פסנתרנית מוזיקה קלאסית, והופיעה בקונצרטים ואירועים שונים לעתים לצד אחיה אריה רזיאל.

יש החולקים גם על סמכותה המקצועית, על רקע העובדה שז'קונט רשומה בפנקס הפסיכולוגים[1], אך ללא ציון של תחום התמחות. ברישום זה לא מופיעה התווית "קל", המציינת פסיכולוג קליני (או תוויות אחרות המציינות פסיכולוג חינוכי, התפתחותי, רפואי או שיקומי) אשר רק הם מוסמכים לטפל בפציינטים (פסיכולוג ללא הסמכה של הסקציות האלו, למשל פסיכולוג ארגוני, אינו רשאי לערוך טיפולים קליניים אך רשאי לתת ייעוץ), מה שמעמיד את מעמדה כפסיכולוגית מוסמכת בסכנה.

בעקבות תוכנית הרדיו זכתה גם לתוכנית דומה בטלוויזיה, אותה הגישה עם בן-זוגה, הסופר אמנון ז'קונט. בעקבות הצלחת התוכנית הגישו השניים גם תוכנית נוספת - "סיפור הצלחה" - שבה אירחו אנשים שזכו להצלחה בולטת בתחומם וניסו לעמוד על שורשה של ההצלחה. בנובמבר 2005 פתחה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בהליך בדיקה נגד תוכניתה של רזיאל-ז'קונט ברדיו האזורי, לאחר שיעצה להורה שבנו הקטן נושך ילדים שלומדים איתו בגן, לנשוך אותו בחזרה, על מנת להבהיר לו את הרוע שבמעשה ולגמול אותו מלבצעו. הוראתה של רזיאל-ז'קונט עוררה סערה רבה בשל האכזריות הנובעת ממנה (שימוש באקט אחד של אלימות פיזית כנגד אקט שני מאותו סוג), ובפברואר 2006 הושעתה תוכנית הרדיו שלה עד לסיום הבדיקה‏‏‏[2].

בתחילת שנת 2008 עברה מ"רדיו ללא הפסקה" ל"רדיו 99", שם הגישה תוכנית ייעוץ יומית במשך חמישה ימים בשבוע. בצהרי יום שישי, הצטרף אליה בעלה, אמנון ז'קונט והשניים הגישו תוכנית המבוססת על ויכוחים ושיחות ביניהם וכן על שיחות עם מאזינים. באוקטובר 2008 הופסק תשלום המשכורות לעובדי "רדיו 99" עקב קשיים כספיים שאליהם נקלעה התחנה, ופעילותה נמכרה ל"רדיו ללא הפסקה". בעקבות זאת, מצאה את עצמה רזיאל-ז'קונט תחת ניהולם של מעסיקיה הקודמים. לרזיאל-ז'קונט הוצעו תנאי העסקה שאותם סירבה לקבל ולכן אינה מגישה יותר בתחנה זו.‏‏‏[3]. בשנת 2010 חזרה לשדר ברדיו ללא הפסקה.

בדצמבר 2012 נמתחה על רזיאל-ז'קונט ביקורת והיא שוב עוררה סערה, בין השאר כמכשירה אלימות נגד נשים. זאת בעקבות ייעוץ פוגעני הכולל עלבונות למאזינה שנתנה בתוכנית הרדיו שלה, במסגרתו טענה שאותה מאזינה "מגזימה" בתלונתה על טראומה וסיוטים בעקבות אונס שעברה, וכינתה את מכתבה "אגוצנטרי" ו"היסטרי"‏[4]. בעקבות דרישת הרשות השנייה, התנצלה רזיאל ז'קונט על הדברים שאמרה‏[5].

ב-9 באוקטובר 2013 החליטה הנהלת רדיו ללא הפסקה כי ז'קונט תושעה לשבועיים מתוכניתה, עקב התבטאויותיה הפרובוקטיביות והגסות בשידור, בהן המלצה למאזינה ליצור קשר עם גברים רבים ולחוות כמה שיותר חוויות מיניות כדי להשתחרר מהטראומה (כלומר, הומלץ למאזינה לשדל את עצמה ליחסי מין כדי לטפל בבעיה נפשית), הסבר שישנם מצבים קיצוניים ובלתי הפיכים שבהם התאבדות היא מוצא לגיטימי (הסבר שלמעשה מעודד את המטופל לשים קץ לחייו כדי לגאול אותו מייסוריו), ואמירה אלימה שהתפרשה כמתן לגיטימציה להכאת ילדים‏[6]. רזיאל-ז'קונט עצמה הכחישה בכל תוקף פרשנות זאת שניתנה לדבריה ובעיקר את הפרשנות שלפיה היא לכאורה מעודדת הכאת ילדים.

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רזיאל-ז'קונט פועלת בשיטת הטיפול המיידי, הממוקד והמעורב. היא תומכת בשיטתו של מרטין סליגמן המבוססת על מחקרים המעידים כי אנשים יכולים להתפתח במשך כל מהלך חייהם ולא בהכרח להמשיך לחיות בצל טראומות ילדות.

סגנונה הבוטה של ז'קונט ואופי עצותיה, כפי שהם באים לביטוי בתוכנית הרדיו שלה, שנויים במחלוקת. אוהדיה רואים בהם השתקפות של אכפתיות, כנות ויושרה. לעומתם, מבקריה טוענים, בין השאר, שהיא תוקפנית, אכזרית ואלימה מדי כלפי המתקשרים אליה לייעוץ, שהיא נחפזת מדי לייעץ לאנשים להיפרד מבני זוגם ("תזרקי אותו!" הוא הציטוט שבו היא נודעת בקרבם לרעה), ושהיא מייעצת גם לאנשים הנחשבים לבריאים מבחינה נפשית להשתמש בתרופות פסיכיאטריות כדי לטפל בבעיות של עצמם - דבר שלדעתם הוא פסול. בעקבות כתבה שפרסם העיתון "מעריב" ובמרכזה שיחת ייעוץ שקיימה רזיאל-ז'קונט בתוכנית הרדיו שלה, הגישה תביעה בגין לשון הרע כנגד העיתון והמו"ל שלו, אך תביעתה נדחתה ‏‏‏[7].

ככלל, העמדות שהיא מביעה ביצירותיה מייצגות לרוב מעין פמיניזם ותמיכה בהעצמתן של נשים בישראל וביציאתן לעצמאות, וכן נסיון מתמשך להעביר תובנות פסיכולוגיות מן המישור האקדמי והמקצועי, אל תחום הספרות הפופולרית, המובנת והשווה לכל נפש.

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רזיאל-ז'קונט כתבה מספר רב של ספרים בנושאים שונים. עם ספרי הסיפורת שלה נמנים ספר הסיפורים "אילו חסדים" (ספרית פועלים, 1976), הרומן "גיבורים במילים" (בוסתן, 1977), רומן נוסף - "ימי הפקר" (כתר, 1989) – אותו כינתה בראיון "הרומן אותו תמיד רציתי לכתוב", ורומן מתח שכתבה בשיתוף עם בן זוגה, אמנון ז'קונט, "ש' כמו שקר" (קשת, 2004).

בתחום החינוך והמחשבה הפסיכולוגית כתבה את החוברת: "אני, אתה, אנחנו: פעולות מומלצות לשעת חברה" (משרד החינוך והתרבות, תשל"ז 1976), וכן את הספר "קרוב רחוק: ניתוק ושיקום יחסים בין הורים לילדיהם הבוגרים" (הוצאת כתר, 2002). בנוסף, כתבה שורה של ספרים המכילים מסות העוסקות בחיים מצדם הפסיכולוגי: "צפור הנפש" (בוסתן, 1978), "אהבה על תנאי" (זמורה ביתן מודן, תשמ"א 1981), "מצבים" (זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985), "לצוד פרפר קסום" (שבא, 1987), "סודות גלויים: סיפורים מחדר הפסיכולוגית" (כתר, 1992), "יחסים" (כתר, 1996), "לא מובן מאליו" (כתר, 1998), ו"ללא הפסקה" (ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2000). עוד פרסמה רזיאל ז'קונט פרקי יומן - "על הסף: פרקי יומן" (זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984), וספר המתעד שיחות שקיימה עם מאזינים בתוכנית הרדיו הפופולרית שלה – "מדברים עם ורדה" (זמורה-ביתן, תשס"ג 2003).

היא תרגמה את הספר "שנוי" מאת ווצלאביק וויקלנד ופיש (ספרית פועלים, 1979), וערכה את הספר "נשים כותבות לדן בן-אמוץ" – מגוון מכתבים שהתקבלו אצל הסופר בתגובה לספרו "זיונים זה לא הכל" (מציאות, 1980).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רזיאל ז'קונט בפנקס הפסיכולוגים
  2. ^ ‏ענת באלינט, הושעתה תוכנית הרדיו של ורדה רזיאל-ז'קונט, באתר הארץ
  3. ^ ‏אופיר בר-זהר, ורדה רזיאל ז'קונט לרשות השנייה: רדיו 99 מפר החוזה עמי, TheMarker, ‏2.11.2008‏
  4. ^ רויטל חובל, תלונה נגד רזיאל ז'קונט: "מכשירה אלימות מינית נגד נשים", באתר הארץ, 4 בדצמבר 2012
  5. ^ יערה יעקב, ורדה רזיאל-ז'קונט התנצלה: "יכול להיות שטעיתי", באתר ynet‏, 6 בדצמבר 2012
  6. ^ אופיר דור, ורדה רזיאל ז'קונט תמכה בשידור בהכאת ילדים ותושעה לשבועיים, באתר כלכליסט, 9 באוקטובר 2013
  7. ^ ‏תא (ת"א) 175886/02 ורדה רזיאל-ז'קונט נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, 9 באוקטובר 2003‏