ורדינה שלונסקי

ורדינה שלונסקי (22 בינואר 1905 – 20 בפברואר 1990) הייתה מלחינה, פסנתרנית ועיתונאית. נחשבת למלחינה הישראלית הראשונה.

חייה

שלונסקי נולדה במזרח אוקראינה, בעיירה קריוּקוֹבוֹ (Крюково) שעל יד העיר קרמנצ'וג, אז בפלך פולטבה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית לטוביה, חסיד חב"ד, ולצפורה לבית ברברמק, משפחה יהודית מסורתית ציונית. התרבות והאמנות תפסו מקום חשוב במשפחתה: אביה היה כנר חובב ואמה הייתה חובבת שירה. לוורדינה היו שני אחים ואחות - אברהם, לימים המשורר הנודע, דב ויהודית.

שלונסקי החלה לנגן בפסנתר בגיל חמש, וכאשר הגיעה לבגרות המשיכה בלימודי הנגינה אצל אגון פטרי וארתור שנאבל. שנאבל התפעל מכשרונה כפסנתרנית, אך עודד אותה גם לעסוק בקומפוזיציה. שלונסקי השתלמה בקומפוזיציה אצל נדיה בולאנז'ה, מקס דויטש ולבסוף, גם אצל אדגר וארז.

משפחתה עלתה לארץ ישראל בשנת 1923, ואילו היא נשארה בווינה על מנת להתפתח כמוזיקאית. ב-1944 החליטה להשתקע בארץ, אולם לא הצליחה להשתלב בחיי המוזיקה בה. יצירותיה לא בוצעו ולא הוצעה לה משרה. היא התפרנסה בעיקר כמורה לפסנתר; עם תלמידיה נמנים עדו אברבאיה, רון וידברג, בנימין פרל ויהודית כהן.

ורדינה שלונסקי נפטרה בשנת 1990 בתל אביב, בגיל 85, עניה וערירית.

ארכיונה נמצא בבעלות הספרייה הלאומית.

יצירתה

שלונסקי כתבה יותר ממאה שירים, למילים של משוררים שונים, בהם גיום אפולינר, שלום שבזי, ש. שלום, אברהם שלונסקי ונלי זק"ש. היא חיברה גם שירי ילדים למילים של אנדה עמיר-פינקרפלד.

השיר "פואמה עברית", שהיה אופוס 1 שלה ונכתב בשנת 1932 לזכר אביה, זיכה אותה בפרס בפריז, פרס שנועד לנשים בעלות מקצועות חופשיים. אברהם שלונסקי כתב מילים לשיר, שהולחן תחילה ללא טקסט. מחזור השירים, שכלל שיר זה ועוד חמישה משירי אברהם שלונסקי הופיע בדפוס בשנת 1933 בשם "תמונות ארץ-ישראליות".

הקנטטה "הודיה", למקהלה מעורבת ותזמורת (1946) בוצעה לראשונה בפסטיבל ישראל 1966. היא נכתבה למילים של אברהם שלונסקי. הקנטטה טונאלית אך יש בה מודולציות מפתיעות.

רביעיית מיתרים משנת 1948 זיכתה אותה בפרס בארטוק בהונגריה. בשנת 1935 כתבה שלונסקי סימפוניה, היצירה הראשונה שלה לתזמורת, ובשנים 1942-4 את הקונצ'רטו לפסנתר. שתי היצירות בוצעו לראשונה רק כעשרים שנה לאחר חיבורן.

ביצירה סריאלית לתזמורת קאמרית, "אאופוניה" ("נועם מצלול") משנת 1967 ורדינה שלונסקי מנצלת כל טכניקה אפשרית בנגינה בכלי קשת. בשנת 1979 עיבדה והרחיבה יצירה זו, שהייתה הראשונה שלה בשיטת השורה, בהרכב המקורי.

ביצירותיה הבאות גילתה המלחינה העדפה ברורה להרכבים קאמריים שונים, הכוללים לעתים גם נבל וכלי הקשה. היא חיברה גם יצירות רבות לפסנתר.

לקריאה נוספת

• ארכיון אישי, הספרייה למוזיקה במרכז פליציה בלומנטל.
• יהודה כהן נעימי זמירות ישראל: מוסיקה ומוסיקאים בישראל, תל אביב: עם עובד, 1990.
• גני אויזרט-לוין, ורדינה שלונסקי – סיפור של מלחינה: "מי שלא מסתכל ולא רואה, אז אפשר רק להגיד שחבל ---", עבודת גמר (מ"א), האוניברסיטה העברית בירושלים, 2006.

קישורים חיצוניים

• חגי חיטרון, את לא הפרח של הארץ הזאת, באתר הארץ, 24 ביוני 2007
• ביוגרפיה, מסמכים, תמונות ופרטים על ארכיונה האישי של ורדינה שלונסקי במרכז המוזיקה של הספרייה הלאומית
• האזנה לשירי ורדינה שלונסקי באתר זמרשת
• רונית סתר, "The First Lady of Israeli Music" (באנגלית)