ורטיגו (טיסה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ורטיגו פירושו אובדן התמצאות מרחבית. בהקשרים של טיסה, אובדן יכולת ההתמצאות במרחב נובע מתנאי אל-ראות, כגון טיסה בתוך עננים כבדים, ערפל או טיסה בלילה חשוך מעל ים, ולעתים אף מעל יבשה. ורטיגו הוא המונח המקובל בישראל לתיאור התופעה והוא בעל קשר לתסמין הרפואי באותו שם שמתאר תופעה שונה: ורטיגו, שהוא איבוד שיווי משקל ואיזון עצמי בגלל בעיה באוזן הפנימית, לעומת ורטיגו בטיסה המתאר בעיה הנובעת מפרשנות שגויה לתחושה מהאוזן הפנימית.

טייס מאומן לטוס תוך התייחסות לנקודות ציון בולטות במרחב ואל מכשירי הכיוון והניווט, כגון מצפן, מד גובה, מד אופק מלאכותי ועוד. בעת אובדן היכולת להתייחס לנקודות ציון חיצוניות, ישנה נטייה טבעית לטייס לאבד במהירות את תחושת המרחב, ולחוש שהוא טס בכיוון, גובה ומהירות שונים מהמציאות - ככל שתמרוניו יהיו חדים, האוזן הפנימית עדיין תגרום לתחושה שהוא מתאזן כראוי. תאונות מטוסים רבות התרחשו עקב ורטיגו. במקרים רבים סברו הטייסים שהם עולים כלפי מעלה, בעוד שלמעשה היו הפוכים על גבם, וטסו לכיוון הקרקע.

בשנות ה-50 נעשו ניסויים שבהם נתנו לטייסים לטוס בהתאם ל-"תחושת הבטן" בלבד, ללא מכשירים, והתוצאות היו שכלל משתתפי הניסוי התרסקו [1]. מכאן ניתן ללמוד שאין אדם המחוסן מפני התופעה. מתחילת ימי התעופה הונחו טייסים להתגבר על ורטיגו באמצעות טיסה באמצעות המכשירים בלבד (טיסת מכשירים), חרף תחושת הבטן הטבעית ש-"המכשירים משקרים" (בעגת הטיס מכונה הדבר "טיסה עם הראש בפנים" - כלומר, התרכזות בתוך תא הטייס, עם התעלמות מוחלטת מהסביבה).

תרחיש דומה קורה גם לצוללים, כאשר בעת צלילה האור מופיע מעליהם וגם מתחת להם, או בעת צלילה לילית, שבה אין לצולל נקודות ייחוס לקרקע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי ספרו של רוברט מייסן, יונץ, הוצאת משרד הביטחון, 1987.