וריאג
| וריאג | |
|---|---|
 |
|
| תיאור כללי | |
| סוג אונייה | סיירת מוגנת |
| צי | הצי הרוסי הקיסרי, הצי היפני |
 |
|
| מספנה | William Cramp and Sons פילדלפיה |
| תחילת הבנייה | 1898 |
| הושקה | 1899 |
| הוכנסה לשירות | 1901 |
| גורלה | טבעה בים האירי ב-1925 |
| נתונים כלליים | |
| הדחק | 6,604 טון |
| אורך | 125.6 מטר |
| רוחב | 15.9 מטר |
| שוקע | 6 מטר |
| מהירות | 24.6 קשר |
| גודל הצוות | 20 קצינים, 550 ימאים |
| טווח שיוט | 6100 מייל |
| שריון | שריון מפקדה 152 מ"מ סיפון 38-76 מ"מ |
| חימוש | 12 תותחי 152 מ"מ 12 תותחי 75 מ"מ 8 תותחי 47 מ"מ 2 תותחי 37 מ"מ 2 תותחים 64 ממ"ר 6 מתקני טורפדו |
סיירת מוגנת וריאג (ברוסית: бронепалубный крейсер Варяг) הייתה אוניית קרב רוסית שהשתתפה במלחמת רוסיה-יפן בשלביה הראשונים.
האונייה נבנתה במספנות בפילדלפיה. לאחר כניסתה לשירות היא הייתה חלק מהצי שהתבסס בפורט ארתור. מפקד האונייה וסבולוד רודנב טען שעקב בעיות במערכת ההנעה האונייה לא יכולה להגיע למהירות המתוכננת, ולכן נשקל להחזיר אותה למספנות. במהלך התמרון בסתיו 1903 האונייה הגיעה למהירות המרבית המתוכננת.
בתחילת מלחמת רוסיה-יפן האונייה עגנה בנמל אינצ'ון שבקוריאה והייתה שרשות השגרירות הרוסית. הנמל היה שטח ניטראלי ועגנו בו אוניות של מדינות נוספות. ב-8 בפברואר 1904 הצי היפני שכלל מעל 10 אוניות קרב חסם את היציאה מהנמל במטרה למנוע מ"וריאג" ואוניית קרב רוסית נוספת "קורייץ" התערבות בנחיתת הכוחות היפניות באזור. באותו יום, אוניית קרב רוסית "קורייץ" ניסתה לעזוב את הנמל ואך נכשלה וחזרה לנמל.
ב-9 בפברואר קיבל מפקד האונייה אולטימטום מהיפנים שעליו לעזוב את הנמל עד לשעה 12, אחרת האוניות הרוסיות יותקפו בהיותן עוגנות בנמל. רודנב החליט לעזוב את הנמל ולנסות להגיע לפורט ארתור. שני אוניות רוסיות עזבו את הנמל וכעבור שיוט של 10 מייל החל קרב שנמשך 50 דקות. לפי הדיווח הרוסי הם פגעו ב-5 אוניות יפניות. היפנים טוענים שאף אונייה מהצי לא נפגעה. "וריאג" נפגע מאש התותחים היפנים, 31 מאנשי הצוות נהרגו וכ-200 נפצעו. מחוסר יכולת לפרוץ את הקו היפני ולהמשיך בלחימה האוניות חזרו לנמל.
לאחר הערכת נזקים סוכם על טביעת "וריאג" ופיצוץ האונייה השנייה. לאחר טביעת האוניות, הימאים הרוסים עברו לאוניות אחרות וחתמו על התחייבות אי-השתתפות בהמשך הלחימה. בעקבות כך, הם יכלו לחזור לרוסיה. הצוות חזר לרוסיה במהלך מרץ-אפריל 1905. בדרך לסנקט פטרסבורג הם עברו מספר ערים וקיבלו קבלת פנים של גיבורים על השתתפותם בקרב חסר סיכויים נגד כוח עודף. בהיותם בבירה הם התקבלו בארמון החורף וקיבלו מתנות מהצאר ועיטור. מפקד האונייה וסבולוד רודנב קודם בדרגה וקיבל לפיקודו אונייה אחרת. הוא סיים את השרות בשנת 1905. רודנב נפטר בשנת 1913 בהיותו בן 57 בלבד.
בשנת 1905 היפנים העלו את הסיירת "וריאג" וקלטו אותה בצי היפני. בשנת 1907 קיסר יפן העניק למפקד האונייה רודנב עיטור האומץ על פיקוד בקרב. רודנב קיבל את העיטור על לא ענד אותו אף פעם.
במהלך מלחמת העולם הראשונה יפן ואימפריה רוסית היו בני ברית ולכן האונייה נמכרה לרוסים. היא קיבלה את השם המקורי ועברה לבסיס הצי במורמנסק. בפברואר 1917 היא הפליגה לבריטניה לביצוע תיקונים תקופתיים. הממשל הסובייטי החדש סירב לשלם עבור התיקונים ולכן האונייה נמכרה לגרמניה. היא טבעה בים אירי במהלך המעבר.
בשנת 2003 משלחת רוסית ביצע מספר צלילות באזור טביעת האונייה והצליחה לעלות חלקיה. בשנת 2009 הוחזרו לרוסיה פריטים שונים מהאונייה שהיו במוזיאון באינצ'ון.
בשנת 2007 בחוף סקוטלנד בקרבת מקום לטביעת האונייה הוקמה אנדרטה.
בשנת 2010 דגל האונייה שהיה נשמר בעיריית אינצ'ון הועבר לידי דמיטרי מדבדב לתקופה של 5 שנים עם אפשרות להארכת תקופה.
סיירת בתרבות [עריכה]
סיפור קרב וריאג היה האירוע היחיד במהלך מלחמת רוסיה-יפן שנכנס לתרבות הרוסית. עד היום הוא צוין כדוגמה לאומץ בקרב נגד כוח עודף. לקרב לא היו השלכות ממשיות על מהלך המלחמה אך הוא נכלל במורשת הצבאית של רוסיה כמעשה גבורה של אונייה בודדת נגד הכוחות העודפות.
בשנת 1904 נכתב שיר לזכר סיפור הקרב. שיר זה מבוצע עד היום לזכר הימאים שנהרגו בקרב.
בשנת 1946 צולם סרט על מעשה הקרב. מפקד האונייה וסבולוד רודנב היה בין המיקרים הבודדים של הקצינים הבכירים מהצבא הצארית של תחילת המאה ה-20 שזכו להקמת אנדרטה לזכרו בתקופה הסובייטית.
בשנת 1954 לזכר 50 שנים לקרב, 154 מהימאים קיבלו עיטורים ממפקד הצי הסובייטי ניקולאי קוזנצוב.
