ורנר קראפט

ורנר קראפט (בגרמנית: Werner Kraft) ‏ (4 במאי 1896, בראונשוויג - 14 ביוני 1991, ירושלים), ספרן, חוקר ספרות, סופר ומשורר ישראלי בשפה הגרמנית. העביר את רוב שנותיו בירושלים שאליה נמלט מאימי הנאצים.

חייו

קראפט נולד בבראונשוויג בשנת 1896. כשהיה בן 5 עברה המשפחה להאנובר, שבה גדל ובה השלים את לימודיו בגימנסיה על שם לייבניץ. אחר כך פנה ללימודים בברלין, שם הכיר בשנת 1915 את ולטר בנימין וגרשום שלום שאיתם עמד בקשר מתמשך לסירוגין. לאחר שירות צבאי במלחמת העולם הראשונה במחנה לפגועי הלם קרב בקרבת האנובר, המשיך בשנת 1919 את לימודיו בהמבורג ובפרייבורג בתחום הספרות הגרמנית, ספרות השפות הלטיניות ופילוסופיה. בשנת 1920 החל בלימודי ספרנות, בשנת 1922 התחתן ובשנים 1922 עד 1926 עבד בספרייה הלאומית הגרמנית בלייפציג. בשנת 1925 השלים את עבודת הדוקטורט על מוטיב האפיפיורית יוהנה בספרות הגרמנית. בשנת 1928 התקבל למשרת יועץ ב"ספרייה המחוזית המלכותית לשעבר" (כיום ספריית גוטפריד לייבניץ) בעיר ילדותו האנובר, שם התגורר עם אשתו ושני ילדיו. בתקופה זו הכיר גם את אלזה לסקר שילר.

לאחר עלות הנאצים לשלטון בגרמניה פוטר ממשרתו בשל יהדותו, ולאחר מסע נדודים הגיע בשנת 1934 לירושלים, שבה חי עד מותו בשנת 1991 כסופר, משורר ומסאי בשפה הגרמנית. עד שנת 1955 הועסק קראפט במוסדות ירושלמים שונים כספרן (במכון לתרבות צרפת, ברשות העתיקות, ועוד). במהלך שהותו בארץ ישראל המנדטורית, ואחר כך במדינת ישראל, נותר נאמן לתרבות ולשפה הגרמנית ולא התערה מעולם בתרבות העברית שבתוכה ישב. עם חוג ידידיו בירושלים (במיוחד בשכונת רחביה, בה התגורר) ובתל אביב נמנו אינטלקטואלים בולטים כמו מרטין בובר, אלזה לסקר שילר, אריה לודוויג שטראוס, גרשום שלום ועקיבא ארנסט סימון. שמר על קשר הדוק עם אנשי רוח שונים בכל רחבי אירופה, וכתב במוסף התרבות וספרות של העיתון Neue Zürcher Zeitung. שירתו התפרסמה בכתבי עת אירופיים שונים.

לאחר שפרסם רומן ניסיוני, "Der Wirrwarr" ("הבלבול"), פרסם קראפט אוטוביוגרפיה בשם "Spiegelung der Jugend" ("השתקפות הנעורים"). מעבר לכך פרסם בעיקר קובצי שירה.

כחוקר ספרות התמקד בעיקר בגתה - נושא שליווה אותו כל חייו - אך גם בקרל קראוס וביוצרים שונים מהמודרנה הווינאית. פרסם מעל 30 ספרים, ובהם מונוגרפיות שהוקדשו ליצירותיהם של היינריך היינה, רודולף בורכארט, שטפן גאורגה, הוגו פון הופמנסתאל, פרנץ קפקא ואחרים.

נקבר בקיבוץ צרעה. אשתו, ארנה, האריכה חיים אחריו בירושלים עד שנת 1996. נכדו הוא האלוף נועם תיבון.

פרסים

גרמניה מולדתו, שממנה נמלט, העניקה לו החל בשנות השישים כמה פרסים:

• פרס האקדמיה הבווארית לאמנויות, 1966
• פרס זיגמונד פרויד של האקדמיה הגרמנית לשפה ולספרות בדארמשטט, 1971
• דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת פרייבורג, 1975
• מדליית גתה, 1982
• מדליית וילהלם היינזה של האקדמיה לאמנויות ולמדעים של מיינץ, 1987
• מלגה לאמנים של סקסוניה תחתית, 1990

ספריו

בעברית ראה אור רק ספר אחד של קראפט:

• מלסינג עד קפקא, תרגם, ערך והקדים מבוא טוביה ריבנר, תל אביב, ספרית פועלים, 1988.

לקריאה נוספת

• קראפט נזכר לעתים תכופות בחליפת המכתבים של גרשם שלום וולטר בנימין, חליפת מכתבים 1940-1933, עריכה מדעית פרופ' איטה שדלצקי, תרגום הראל קין, רסלינג, 2008

קישורים חיצוניים

• ספרים פרי עטו וספרים על אודותיו בקטלוג הספרייה הלאומית הגרמנית
• קורות חיים מפורטים באתר ספריית המדינה של סקסוניה תחתית בהאנובר, שבה עבד
• על ורנר קראפט באתר הגימנסיה על שם לייבניץ בהאנובר
• ביוגרפיה בארכיון אנשי הרוח הגולים