ז'אן-קלוד יונקר
.jpg)
ז'אן-קלוד יונקר (Jean-Claude Juncker, נולד ב-9 בדצמבר 1954) הוא ראש ממשלת לוקסמבורג ונשיא קבוצת היורוגרופ.
יונקר נולד ברנדג' שבמערב לוקסמבורג ואת רוב ילדותו בילה בבלוו. אביו לחם במלחמת העולם השנייה בוורמאכט ועסק בפלדה והיה חבר של האגודה הנוצרית לעסקים. יונקר למד בקליירפורטיין שבבלגיה. בסביבות 1974 הצטרף כחבר במפלגה הנוצרית-הסוציאליסטית העממית. יונקר פנה ללימודי משפטים באוניברסיטת שטרסבורג וסיים את התואר השני ב-1979.
יונקר נבחר לראשות ממשלת לוקסמבורג ב-20 בינואר 1995. מטרותיו הראשונות של יונקר כראש הממשלה היו להתמקד בכללי הפלטמפורמה הכלכלית העולמית ולשפר את הפרופיל הבינלאומי של לוקסמבורג, יעדים שחייבו ביקורים רבים בחו"ל. מאז 1995 נבחר שלוש פעמים. הפעם האחרונה הייתה ב-7 ביוני 2009. יונקר הוא ראש הממשלה המכהן פרק הזמן הארוך ביותר מכל מדינות אירופה וראש הממשלה הוותיק ביותר המכהן בכל דמוקרטיה שהיא בעולם.
יונקר הוא נשיא היורוגרופ, קבוצת שרי האוצר של גוש האירו, הקבוצה השולטת על האירו, מאז ייסודה כמשרה חצי קבועה ב-2005. כחבר במפלגה הנוצרית-סוציאליסטית העממית נבחר יונקר לבית המחוקקים של לוקסמבורג ב-1984 ומונה מיד לתפקיד שר העבודה בקבינט של ראש הממשלה ז'אק סָנטֶר. יונקר כיהן כשר האוצר של לוקמבורג בשנים 1989 - 2009 ומונה לראש הממשלה כשסנטר מונה לנשיא הנציבות האירופית ב-1995. בתוקף תפקידו כראש ממשלה הוא כיהן שתי קדנציות של שישה חודשים כל אחת כנשיא המועצה האירופית, בשנים 1997 ו-2005.
[עריכה] כראש ממשלה
כהונתו הראשונה של יונקר כראש ממשלה התמקדה בכינון פלטפורמה כלכלית של יחסים בינלאומיים בילטרליים, על מנת לשפר את הפרופיל של לוקסמבורג בחו"ל, וכללה מספר ביקורים רשמיים בחו"ל. במהלך ביקור אחד כזה, בדבלין בדצמבר 1996, תיווך יונקר בהצלחה בין קאנצלר גרמניה דאז, הלמוט קוהל, לבין נשיא צרפת דאז, ז'אק שיראק, במחלוקת שעסקה במדיניות הכלכלית והמוניטרית שיונקר עצמו הנהיג באיחוד האירופי. העיתונות הצמידה ליונקר את הכינוי "Hero of Dublin" על כך שהשיג הסכם שנראה לא סביר בין השניים.
1997 הביאה את הנשיאות התורנית של המועצה האירופית ללוקסמבורג, לראשונה בתקופת ממשלו של יונקר. יונקר דגל בקידום אינטגרציה חברתית באירופה בד בבד עם "תהליך לוקסמבורג" לצורך קידום מדיניות אירופית משותפת נגד אבטלה. יונקר גם יזם את ה-"Euro 11", קבוצה לא רשמית של שרי האוצר האירופיים העוסקת בעניינים כלכליים ומוניטריים הנוגעים לאידאלים של האיחוד האירופי. כהוקרה על כל היוזמות הללו זכה יונקר ב-1998 בפרס ה-Vision for Europe Award, פרס המוענק בהוקרה על הישגים יוצאי דופן בקידום אירופה אל העתיד.
בבחירות 1999 זכה יונקר בכהונה נוספת כראש הממשלה, אם כי הקואליציה עם מפלגת העובדים הסוציאליסטית נשברה לטובת קואליציה עם המפלגה הדמוקרטית. לאחר בחירות 2004 הפכה שוב מפלגת העובדים הסוציאליסטית למפלגה השנייה בגודלה ויונקר כונן איתה קואליציה פעם נוספת. זמן קצר לאחר בחירתו מחדש, מצא עצמו יונקר מוסר מידע מוטעה בפסגת האיחוד האירופי אודות מצבו של ראש הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת. יונקר הודיע בטעות על מותו בטרם עת, בטרם חזר בו בטענה שמדובר באי הבנה. בראשית 2005 ירש יונקר כהונה שנייה כנשיא המועצה האירופית, תפקיד בו כיהן גם במחצית השנייה של 1997. זמן קצר לאחר תום כהונתו התקיים בלוקסמבורג משאל עם על אישור החוקה האירופית ויונקר סיכן את הקריירה שלו למען הצלחת המשאל, תוך שהוא מבטיח להתפטר אם המשאל ייכשל. בסופו של דבר היה שיעור התומכים באישור החוקה 56.5%, כשאחוז ההצבעה היה 88%. הנאמנות הנמשכת של יונקר לאידיאלים האירופים הביאה לזכייתו ב-2006 בפרס Charlemagne Prize, אחד הפרסים היוקרתיים ביותר באירופה.
ב-2009 גינה יונקר את הסרת החרם על הבישוף השנוי במחלוקת, ריצ'רד ויליאמסון, חבר ה-Society of Saint Pius X.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיון פינגולד, דברי ז'אן קלוד יונקר הרגיעו את המשקיעים: אסיה חזרה לעליות לאחר ארבעה ימים, באתר TheMarker, 21 ביוני 2011
