ז'אן באר (אוניית מערכה)
ז'אן באר (בצרפתית: Jean Bart, מפקד ימי ופריבטיר צרפתי בסוף המאה ה-17) הייתה אוניית מערכה צרפתית מדגם דרדנוט אשר הושקה בברסט בשנת 1911. את רוב שנות מלחמת העולם הראשונה עשתה במימי הים התיכון, ובמהלכה נפגעה בידי צוללת אוסטרו-הונגרית, אך חזרה לשירות לאחר תיקונים. לאחר המלחמה נשלחה אל הים השחור כחלק מהתערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים ברוסיה. בזמן שהותה בים השחור פרץ בה מרד של מלחים אשר אהדו את הבולשביקים, והמשבר יושב תוך היענות חלקית לדרישות המורדים. 'ז'אן באר' חזרה לים התיכון ושהתה בו בשנות העשרים. בשנות השלושים היא נפרקה מנשקה ורותקה לנמל טולון כספינת אימונים. במלחמת העולם השנייה הגרמנים תפסו אותה, עת כבשו את הנמל, והשתמשו בה לניסויי נשק. הספינה הוטבעה בידי בעלות הברית ב-1944 וב-1945 סיימה דרכה ונמכרה לגרוטאות.
בנייה ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
'ז'אן באר' נבנתה במספנה בברסט, והשדרית שלה הונחה ב-15 באוקטובר 1910. הספינה הושקה ב-22 בספטמבר בשנה שאחריה. בנייתה נסתיימה ב-19 בנובמבר 1913 ועד פרוץ המלחמה סיימה את בחינת מערכותיה. כשפרצה המלחמה הייתה הספינה בדרכה מסנקט פטרבורג לצרפת, עת ליוותה את הנשיא רמון פואנקרה בביקורו ברוסיה.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הים האדריאטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
'ז'אן באר' הופנתה אל הים האדריאטי כחלק מכוח אנגלו-צרפתי שיעדו היה לטהר את הים מכוחות מעצמות המרכז, במקרה זה, בעיקר אוסטרו-הונגריה, אשר הטילה הסגר על חוף מונטנגרו, ובנוסף ספינותיה הפגיזו מטרות הסמוכות לחוף האדריאטי.
קרב אנטיווארי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 באוגוסט 1914, במה שנודע כקרב אנטיווארי, הצליח הכוח האנגלו-צרפתי לנתק את הסיירת הקלה 'זנטה' (Zenta) ואת המשחתת 'אולן' (Ulan), השייכות לצי האוסטרו-הונגרי, תוך שהוא נהנה מעדיפות מספרית וטכנית עצומה: שתי הספינות הלכודות ניצבו מול שתי אוניות מערכה מדגם דרדנוט, עוד עשר אניות מערכת אחרות, חמש סיירות וכעשרים משחתות, ואלה יכלו להפגיזן מטווחים אליהם שתי הספינות הלכודות לא יכלו להגיע. למרות המתואר, 'זנטה' בחרה להילחם, כדי לנסות ולהבקיע לה דרך, ולחפות על מנוסת 'אולן' - ובסופו של דבר טובעה ללא אבדות לצי מדינות ההסכמה, כאשר ל'ז'אן באר' היה חלק בכך. 'אולן' נמלטה.
פגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יתר הצי האוסטרו-הונגרי לא יצא להילחם, ו'ז'אן באר' עסקה בחודשים הבאים בסיוע ארטילרי למונטנגרים שעל החוף. ב-21 בדצמבר היא טורפדה על ידי הצוללת האוסטרו-הונגרית 12-U ליד האי סאזאן (Sazan, כיום באלבניה) שבפתח הים האדריאטי. הפגיעה, סמוך למחסן התחמושת הקדמי, גרמה להצפת שלושה מדורים, אך כושר התנועה של 'ז'אן באר' נותר במידה שאיפשרה לה להגיע למלטה בכוחות עצמה. במלטה היא שהתה לצורך תיקונים כשלושה וחצי חודשים. יחד איתה עזב הכוח האנגלו-צרפתי כולו.
המשך המלחמה, "מחסום אוטרנטו"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התיקונים בילתה 'ז'אן באר' את רוב זמנה בפתח הים האדריאטי, תוך נטילת חלק ב'מחסום אוטרנטו', בו חסמו ציי מדינות ההסכמה את מיצר אוטראנטו שבפתח הים האדריאטי, כדי שצי אוסטרו-הונגריה לא ייצא אל הים התיכון. ב-1918 נוספו לחימוש ה'ז'אן באר' שבעה תותחי נ"מ 75 מ"מ, אשר היוו הסבה של תותח 75 מ"מ מודל 1897 היבשתי.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם הראשונה נשלחה 'ז'אן באר' לים השחור כדי לסייע בהגנת סבסטופול מפני הבולשביקים. ב-19 באפריל 1919 התמרד צוותה (אחד מראשי המורדים היה אנדרה מארטי, לימים קומיסר הבריגדות הבינלאומיות בספרד), יחד עם זה של האונייה-האחות 'פראנס' (France) על רקע אהדת אלה לבולשביקים, אך גם על רקע איטיות תהליך שחרורם, זמן רב לאחר שמלחמת העולם כבר תמה, וכן גם על רקע מזונם העלוב. המרד שכך כאשר נענתה הדרישה העיקרית של המורדים: לשוב הביתה, וכן הייתה התייחסות חיובית ליתר הדרישות. בכל זאת נענשו מנהיגי המורדים. שלושה מהמורדים ב'ז'אן באר', יחד עם מורדים נוספים ב'פראנס', נידונו לעונש מאסר שהומתק ב-1922.
בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ-1920 עברה 'ז'אן באר' לטולון. מאוקטובר 1923 עד ינואר 1925 עברה האונייה שיפוצים, ובאוגוסט 1929 החלה בשיפוצים מקיפים יותר שארכו למעלה משנתיים. באוגוסט 1934 'ז'אן באר' התנגשה בטולון במשחתת 'לה פורטין' (Le Fortuné), וחזרה לשירות לאחר כמה ימי תיקונים. ב-15 באוגובסט 1935, בשל מצבה הכללי הרעוע, הוחלט לרתק את הספינה לנמל, היא פורקה מנשקה, והפכה לספינת מגורים לאנשי צי מתאמנים. ב-1937, שמה הוסב ל'אוסאן' (Oćean, אוקיינוס), ושמה המקורי יועד לספינה חדשה שהייתה אז בבנייה.
סוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-27 בנובמבר 1942 נתפסה 'אוסאן' על ידי הגרמנים, שהשתלטו בעקבות מבצע לפיד על כל צרפת. הגרמנים השתמשו בספינה לניסויים להפצצה באמצעות מטוסי המיסטל (Mistel, מטוס בלתי מאויש, ממולא בחומר נפץ, המשמש כפצצה מונחית. מובל עד סמוך למטרתו באמצעות מטוס מאויש). ב-1944 היא הוטבעה על ידי מטוסי בעלות הברית, נמשתה בסוף 1945 ופורקה לגרוטאות.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Gardiner, Robert; Gray, Randal, eds (1984). Conway's All the World's Fighting Ships: 1906-1922. Annapolis: Naval Institute Press. ISBN 0-85177-245-5.
Whitley, M. J. (1998). Battleships of World War II. Annapolis, MD: Naval Institute Press. ISBN 1-55750184-X