ז'וזפ סמיטייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'וזפ סמיטייר
מידע אישי
לידה 2 בפברואר 1902
ברצלונה שבקטלוניה, ספרד
פטירה 4 במאי 1972 (בגיל 70)
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ז'וזפ סמיטייר אי וילאלטה
עמדה קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1919 - 1932
1932 - 1934
1936 - 1939 		ברצלונה
ריאל מדריד
ניס 		454 (333)
8 (4)
82 (47)
נבחרת לאומית כשחקן
1920 - 1936
1920 - 1931 		נבחרת קטלוניה בכדורגל קטלוניה
נבחרת ספרד בכדורגל ספרד 		21 (15)
21 (2)
קבוצות כמאמן
1936
1942
1944 - 1947 		אתלטיקו מדריד
ניס
ברצלונה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'וזפ סמיטייר אי וילאלטה (בקטלאנית: Josep Samitier i Vilalta; ‏2 בפברואר 1902 – 4 במאי 1972) היה כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלאני ששיחק במדי ברצלונה, ריאל מדריד וניס ובמדי נבחרות קטלוניה וספרד. לאחר קריירת המשחק, אימן את אתלטיקו מדריד, את ניס ואת ברצלונה, וכן שימש כצייד הכישרונות של ברצלונה ושל ריאל מדריד.

בזמן ששיחק בברצלונה הבקיע סמיטייר 333 שערים, ובכך ניצב במשך שנים במקום השני, אחרי פאולינו אלקנטרה, כמלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, עד שליונל מסי עבר אותו במאה ה-21. כשחקן אייש את עמדת הקישור וכונה "הקוסם" או "הלובסטר" עקב סגנון הבעיטה שלו. כמאמן, הוביל סמטייר את ברצלונה לאליפות הליגה הספרדית ב-1945 וכצייד כישרונות הביא לברצלונה את לאזלו קובאלה שהצטיין במדיה. למרות זאת, הוא הואשם על שפעל כסוכן כפול בזמן ניסיונות הקבוצה להחתים את אלפרדו די סטפנו, ובשנות ה-60 התנהל ויכוח בינו לבין המאמן הלניו הררה. כתוצאה מכך, עזב את ברצלונה לטובת ריאל מדריד. למרות כל זאת - עזיבתו למדריד פעמיים, כישלונו בהחתמת די סטפאנו וידידותו עם פרנסיסקו פרנקו - הוא נותר דמות אגדית בעיני אוהדי ברצלונה, ואף לאחר מותו ב-1972 נערכה לכבודו הלוויה בסדר גודל ענק על ידי המועדון.

רחוב ליד קאמפ נואו בברצלונה נקרא על שמו ב-1993.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני ברצלונה שזכו בגביע ב-1928. משמאל לימין:
עומדים: פורנס (מאמן), מאס, קאסטייו, ליורנס, ולטר, גוסמאן, קרלויה ופלאטקו. יושבים: פיירה, ססטרה, סמיטייר, ארוצ'ה וסאז'י.

כשחקן ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני ששיחק בברצלונה, שיחק סמיטייר בקבוצת נוער מקומית. ב-1919, בגיל 17, ערך את הופעת הבכורה שלו ברצלונה. בין חבריו לקבוצה היה אמילי סאז'י-ברבה, חבר ילדותו.

ב-1925 היה סמיטייר השחקן בעל המשכורת הגדולה ביותר בספרד. תחת הנהגתו של ג'ק גרינוול, הייתה הקבוצה עם סמיטייר בעידן הזהב שלה. בין 1919 ל-1933 הוא זכה עם ברצלונה בשנים עשר אליפות קטלוניה, חמישה גביעי המלך ואף באליפות לה ליגה הראשונה. סמיטייר הבקיע בארבעה משחקי גמר של גביע המלך, ב-1922, ב-1925, ב-1926 וב-1928.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1920, יחד עם שחקנים כריקארדו זאמורה ופיצ'יצ'י, היה חבר בסגל נבחרת ספרד במשחקה הראשון אי פעם. עם סמיטייר, זכתה הנבחרת במדליית כסף באולימפיאדת אנטוורפן. במדי הנבחרת הספרדית הבקיע שני שערים ב-21 משחקים.

בנוסף למשחקו בנבחרת ספרד, שיחק גם בקטלוניה. במדיה הבקיע 15 שערים ב-21 משחקים. נתונים מאותה תקופה אינם מדויקים, ולכן יכול להיות שסמיטייר שיחק ביותר משחקים והבקיע יותר שערים. סמיטייר עזר לנבחרת הקטלאנית לזכות בתחרות בין-אזורית שלוש פעמים במשך שנות ה-20. בגמר הטורניר ב-1924 הבקיע סמיטייר פעמיים בשוויון 4-4 מול נבחרת קסטיליאנית, ובמשחק החוזר הבקיע שער נוסף בניצחון 3-2. משחקו האחרון במדי נבחרת קטלוניה היה משחק הפרידה ממנו, ב-19 בינואר 1936 בלס קורטס.

מדריד וניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מריבה עם הנהלת ברצלונה ב-1933 עבר סמיטייר ליריבתה הגדולה - ריאל מדריד שם חבר לריקרדו זאמורה. על אף שתקופתו במדריד הייתה קצרה, הספיק סמיטייר לעזור לקבוצה לזכות באליפות לה ליגה בעונת 1932/33 ובגביע ספרד ב-1934.

ב-1936 ניסה סמיטייר את מזלו בקריירת אימון באתלטיקו מדריד. הוא החליף את מאמן הקבוצה באמצע העונה, אך כשל בניסיונו להדריך את הקבוצה ולהישאר בליגה. הקריירה של סמיטייר וכן ירידת הליגה של אתלטיקו עוקבה מחמת מלחמת האזרחים. הוא נעצר על ידי המיליציה, ולאחר שחרורו ברח לצרפת. באוקטובר 1936 הצטרף לניס כשחקן, שם שיחק פעם נוספת עם ריקארדו זאמורה. במדי הקבוצה הצרפתית הבקיע 47 שערים ב-82 משחקים. הוא פרש ממשחק ב-1939, וב-1942 אימן לתקופה קצרה את ניס.

כמאמן וצייד כישרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1944 חזר סמיטייר לספרד והפך למאמנה של ברצלונה. ב-1945 הדריך את הקבוצה לזכייה באליפות הליגה השנייה שלה, ולאחריו לזכייה בקופה דה אורו ארגנטינה. לאחר מכן, היה סמיטייר צייד הכישרונות הראשי בקבוצה, וההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה הבאת לאזלו קובאלה. בנוסף אליו גם החתים את רמון ויז'וורדה האורוגוואיי, לאחר שהבחין בכישרונו במיונאריוס הקולומביאנית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Morbo: The Story of Spanish Football" (2003), Phil Ball. [1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'וזפ סמיטייר בוויקישיתוף


‏‏נבחרת ספרד‏ - אולימפיאדת אנטוורפן 1920 - מדליית כסף

 אסדו |  אראטה |  ארטולה |  בלאוסטה |  קרסקו |  אגיסאבל |  אייסגירה |  גונסאלס |  חיל |  אוטרו |  פגאסה |  פטריסיו |  פיצ'יצ'י |  סבינו |  סמיטייר |  סאנצ'ו |  ססומאגה |  סילבריו |  ואיאנה |  חואקין ואסקס |  זאמורה | מאמן: ברו

ספרדספרד


מאמני ברצלונה
בארו (1917) • גרינוול (1917-23) • ספאונסר (1923-24) • פוזוני (1924) • קירבי (1924-26) • קוהן (1926-27) • פורנס (1927-29) • בלאמי (1929-31) • גרינוול (1931-33) • קוהן (1933-34) • פלאטקו (1934-35) • אוקונל (1935-40) • פלאנס (1940-41) • רמון גוסמאן (1941-42) • נוגס (1942-44) • סמיטייר (1944-47) • פרננדס (1947-50) • ליורנס (1950) • דאוצ'יק (1950-1954) • פופו (1954-55) • פלאטקו (1955-56) • בלמניה (1956-58) • הררה (1958-60) • רבאסה (1960) • ברוצ'יץ' (1960-61) • אוריסאולה (1961) • מירו (1961) • קובאלה (1961-63) • גונסלבו (1963) • אלברס (1963-64) • סאסוט (1964-65) • אולסן (1965-67) • ארטיגס (1967-69) • סגר(ז) (1969) • בקינגהאם (1969-71) • מיכלס (1971-75) • וייסויילר (1975-76) • רואיס(ז) (1976) • מיכלס (1976-78) • מולר (1978-79) • ריפה (1979-80) • הררה (1980) • קובאלה (1980) • הררה (1980-81) • לאטק (1981-83) • רומרו(ז) (1983) • מנוטי (1983-84) • ונבלס (1984-87) • אראגונס (1987-88) • יוהאן קרויף (1988-91) • רשאק(ז) (1991) • קרויף (1991-96) • רובסון (1996-97) • ואן חאל (1997-2000) • סרה פרר (2000-01) • רשאק (2001-02) • ואן חאל (2002-03) • דה לה קרוס (2003) • אנטיץ' (2003) • רייקארד (2003-08) • גוארדיולה (2008-12) • וילאנובה (2012-13) • ראורה(ז) (2012-13) • מרטינו (2013-14) • אנריקה (2014-17) • ואלוורדה (2017-20) • סטיין (2020) • קומאן (2020-21) • צ'אבי (2021-)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27וזפ_סמיטייר&oldid=35882854"