ז'ורז' סאנד
 | |
| לידה |
1 ביולי 1804 פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביוני 1876 (בגיל 71) נואן, אנדר, צרפת |
| שם לידה |
Amantine-Aurore-Lucile Dupin |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
נואן |
| שם עט |
George Sand |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| זרם ספרותי |
הרומנטיקה |
| יצירות בולטות |
Indiana, Les Maîtres sonneurs, Le Meunier d'Angibault, A Winter in Majorca, Histoire de ma vie, La Petite Fadette, Consuelo, La Mare au diable, Lelia, Mauprat, Lettres d'un voyageur |
| הושפעה מ |
אדם מיצקביץ', ורגיליוס, גוטפריד וילהלם לייבניץ, ג'ון לוק, אלכסנדר פופ, דנטה אליגיירי, ג'ון מילטון, ויליאם שייקספיר, פרנסיס בייקון, ז'אן דה לה ברייר, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, ז'אן-ז'אק רוסו, מישל דה מונטן, אריסטו, בלז פסקל, מונטסקייה, אטיין בונו דה קונדיאק |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
מוריס סאנד, Solange Dudevant-Sand |
| חתימה |
 |
  | |
אמאנטין-לוסיל-אוֹרוֹר דוּפֵּן, לימים הברונית דוּדֶבַאן (בצרפתית: Amantine Aurore Lucile Dupin, baronne Dudevant; 1 ביולי 1804 – 8 ביוני 1876), הייתה סופרת צרפתייה ופמיניסטית מוקדמת (עוד בטרם הומצאה המילה), שכתבה בשם העט ז'ורז' סאנד (George Sand). כתבה רומנים רבים, אוטוביוגרפיה, אגדות ילדים, מחזות לתיאטרון, ביקורות ספרותיות ומאמרים פוליטיים. סאנד נחשבת אחת מהסופרים הפופולריים באירופה בחייה,[1] היא הייתה יותר פופולרית מוויקטור הוגו ומהונורה דה בלזק באנגליה בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19,[2] סאנד מוכרת כאחת הסופרות הבולטות ביותר של אירופה בעידן הרומנטי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאנד נולדה בפריז לאב בעל ייחוס אריסטוקרטי ולאם פשוטת עם. את רוב ילדותה בילתה אצל סבתה באחוזה המשפחתית בחבל הצרפתי ברי (אנ') שבמרכז צרפת, סביבה שהרבתה להופיע מאוחר יותר בספריה. ב-1822 הגיעה למשבר נפשי עקב לחציה של אמה וחלתה באנורקסיה. "קיבתה התכווצה מכעס עצור ולא עיכלה כל מזון. היא קיוותה למות ברעב ובאפיסת כוחות"[3] היא נישאה לברון פרנסואה קזימיר דודבאן (1795–1871) ולשניים נולדו שני ילדים: מוריס וסולאנז'. בעלה לקח על עצמו לנהל בחוסר כישרון את האחוזה שירשה, אולם סאנד לא העריכה אותו ולא הסתגלה לציפיותיו המיניות, ובשנת 1835 לקחה עמה את ילדיה ועזבה אותו לנפשו.
רומן ביכוריה, "ורוד ולבן" (1831), נכתב בשיתוף פעולה עם ז'ול סאנדו (Sandeau), שממנו שאלה, על פי המסופר, את שם העט שלה, סאנד. היא זכתה לפרסום בשנה שלאחר מכן, עם צאת ספרה "אינדיאנה".
לאחר הפרידה מבעלה חשפה סאנד את חיבתה לבגדי גברים, מכנסיים וחליפה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. על אף זאת, המשיכה להתלבש בשמלות באירועים חברתיים. התלבושת הגברית איפשרה לה לנוע בחופשיות יתרה ברחובות פריז וזיכתה אותה בגישה למקומות שככל הנראה היו אסורים על אישה במעמדה. זו הייתה התנהגות יוצאת דופן במאה ה-19, זמן שבו מוסכמות וכללים חברתיים – ובמיוחד בקרב המעמד הגבוה – היו בעלי חשיבות עליונה. כתוצאה מכך איבדה סאנד זכויות-יתר רבות הכרוכות במעמדה כברונית. למרבה האירוניה, חיים בנפרד מן הבעל היו מוסכמה מקובלת באותה תקופה בקרב נשים מן המעמדות הגבוהים, כל עוד הן נמנעו מלנהוג בצורה יוצאת דופן בציבור.
שמה של סאנד נקשר ליחסים רומנטיים עם הסופר אלפרד דה מיסה ועם המלחינים פרנץ ליסט ופרדריק שופן - אותו פגשה בפריז ב-1831. במנזר ואלדמוסה, באי הספרדי מיורקה, בילתה סאנד את חורף 1838 – 1839 בחברת שופן וילדיה. החופשה תוארה לימים ברומן שכתבה, "חורף במיורקה", שראה אור ב-1855. סאנד גם כתבה ספר בשם "לוקרציה פלוריאני" ובו מופיעה דמות בשם הנסיך קרול. קיימת תאוריה שדמות זו מייצגת את שופן ומתארת אותו כסובל כרוני וכאישיות שקשה להתמודד איתה. לאחר שיחסיהם הרומנטיים של סאנד ושופן הסתיימו, היא המשיכה לארח אותו באחוזה שלה ודאגה לצרכיו באופן אמהי. אולם חילוקי דעות בין השניים לגבי היחסים בין סאנד לבתה גרמו לסכסוך ולקרע חריף שגרם להם לנתק מוחלט.[3]
במהפכה הרפובליקאית ב-1848 מילאה סאנד באופן לא רשמי את תפקיד שרת התעמולה. היא חיברה עלונים והתנגדה לקוד נפוליאון שהציב נשים רווקות תחת חסות אביהן.
סאנד הייתה כותבת פורה ופרסמה למעלה מ-90 רומנים, 35 מחזות ועוד מאות מאמרים, אוטוביוגרפיות ומכתבים. בין הרומנים המצליחים שכתבה היו "אינדיאנה", "לֶליָה", "מוֹפְּרָה", "המדריך לטיול בצרפת", "קונסואלו" ו"הטוחן מאנגיבול". בהשראת חוויות ילדותה בכפר כתבה את הרומנים הכפריים "La Mare aux Diables", "פרנסואה העזובי", "פאדט הקטנה" (בעברית: "פדיטה הקטנה") ועוד. בין המחזות והיצירות האוטוביוגרפיות האחרות שכתבה היו "סיפור חיי", "היא והוא" (על אודות הרומן שלה עם מיסה), "יומן אינטימי" (שפורסם לאחר מותה, ב-1926) ו"חליפת מכתבים". סאנד הרבתה להופיע ביצירותיה הבימתיות בתיאטרון קטן משלה באחוזה המשפחתית שלה.
סאנד חיברה גם ביקורות ספרות וכתבים פוליטיים. כמו כן הייתה אחת הנשים הבודדות שעישנו מקטרת. בעקבות המהפכה הפמיניסטית, התחדשה ההתעניינות ביצירותיה.
ז'ורז' סאנד מתה בנוהאן (Nohant-Vic) שבמרכז צרפת ב-8 ביוני 1876 בגיל 72 ונקברה באדמת האחוזה המשפחתית.
מספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנסואה העזובי, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר: יהושע קנז, תל אביב: עם עובד, תשנ"ג
- פדיטה הקטנה, תרגם מצרפתית: ש.ח. ברכוז, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, [תש"י]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרה מורואה, לליה: תולדות חייה של ג'ורג' סאנד, תרגמה מצרפתית: לאה ויץ-כהן, תל אביב: הוצאת מסדה, 1969
- ז'ורז' סאנד – הריאליזם (מצרפתית: אמוץ גלעדי), דחק, כרך טז, 2023.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיצירותיה של ז'ורז' סאנד בפרויקט גוטנברג (בצרפתית ואנגלית)
- הספרים של ז'ורז' סאנד, באתר "סימניה"
- עופרה עופר אורן, ז'ורז' סנד: חיים של חרות או של דיכוי הנשיות, בבלוג "סופרת ספרים", 13 בספטמבר 2015
נועה מנהיים, בתולה ובת זונה, זכר ונקבה, אם ומאהבת: חייה המורכבים והסוערים של ז'ורז' סאנד, באתר הארץ, 22 במרץ 2017- ז'ורז' סאנד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ז'ורז' סאנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ז'ורז' סאנד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ז'ורז' סאנד (1804-1876), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Benita Eisler, ‘George Sand’ Review: Monstre Sacré, WSJ, June 8, 2018 (באנגלית)
- ^ Patricia Thomson, George Sand and English Reviewers: The First Twenty Years, The Modern Language Review 67, 1972-07, עמ' 501-516 doi: 10.2307/3726119
- ^ 1 2 אנדרה מורואה, לליה, מסדה, תשט"ז