ז'יל דלז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'יל דלז (צרפתית: Gilles Deleuze) (18 בינואר 1925 - 4 בנובמבר 1995) היה פילוסוף צרפתי. דלז התפרסם בעיקר בשל הספר שכתב ב-1972 יחד עם פליקס גוואטרי ושנקרא: "אנטי-אדיפוס". הספר היה החלק הראשון של "קפיטליזם וסכיזופרניה". החלק השני נכתב ב-1980 ונקרא "אלף מישורים". דלז הוא פילוסוף וגוואטרי הוא פסיכואנליטיקאי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תאוריה
דלז וגוואטרי טוענים בספר כי הקפיטליזם הוא צורה מופשטת של ארגון המארגן את תשוקות הפרט בצורה מסוימת והיסטורית, שעיקרה תיעול של הייצור והצריכה סביב הכסף. לפניהם הפסיכואנליסט לאקאן טען כי תשוקות הם אהבה ללא אובייקט, כמו שחרדה היא פחד ללא אובייקט. הם פיתחו זאת בכך שחזקו את טענת פוקו כי היחיד אינו יכול להיות סובייקט, אלא טקסט או רכיב בשפה. דקארט אבי המודרניזם המוקדם, המציא את מושג הסובייקט (קוגיטו) באמצעות טענתו הידועה "אני חושב, משמע אני קיים" (קוגיטו ארגו סום). לאקאן, פוקו ודלז, המציאו את התיזה האלטרנטיבית הפוסטמודרנית, הפוסט-הומניסטית, שלפיה אין יחיד.
המודרניסטים מרקס ופרויד טענו בעקבות דקארט כי תשוקה נובעת מתוך חוסר, לכן הצרכנות יכולה לספק תשוקות. דלז ופוקו הקדימו את הפילוסופיה של ווב 2.0 (הפילוסופיה שהאדם הוא בבסיסו יצרן ושיתופי, יצרן-צרכן, חוק הזנב הארוך "אלפי מישורים") בכך שטענו כי תשוקה אינה מביעה חוסר, אלא כח ייצור. מרקס מבסס את הסוציולוגיה והכלכלה שלו על מושג הצורך, אך ניטשה, האבא הרוחני של הפוסטמודרניזם והטראנס-הומניזם טען כי הסוציולוגיה והכלכלה מבוססות בסופו של דבר על מושג הרצון (לעוצמה). פרויד טען כי אדיפוס מביע תסביך של חוסר (פאלי) אצל היחיד. דלז טוען כי אדיפוס אינו מיתוס אוניברסלי אלא פרטיקולרי והיסטורי שמקורו בקפיטליזם.
בכך דלז שייך לאסכולה הפוסט-פסיכיאטרית שאליה שייכים גם לאיינג באנגליה וסאס בארצות הברית. לאיינג טען כי הקנאה היא המניע הפסיכולוגי המרכזי בקפיטליזם. ולכן קינאה קיצונית היא היסוד לסכיזופרניה. סאס טען כי אין כלל ולא יכולות להיות מחלות נפש. מחלת נפש היא המצאה של הקפיטליזם. בראשית הקפיטליזם, ב-1500-1800, הכלכלה החלה להיות מאורגנת. לארגון זה הפריעו חריגים כמו ילדים (שנסגרו בבית ספר), עבריינים (בית סוהר), פרימיטבים (קולוניות), מפגרים (בתי מפגרים), משוגעים (בתי חולים לחולי נפש). לכן הקפיטליזם המוקדם בודד את כל המפריענים הללו.
דלז אינו מקבל את ראייתו של פרויד את התרבות כסובלימציה מינית. אלא ההיפך, התרבות מייצרת מיניות. סוגים שונים של מיניות. בווינה של פרויד, האב והאם היו מקורות המיניות של הילד והילדה, אך בפאריז של שנות ה-60, למשל, הקולנוע ובית הספר יוצרים אופנים חדשים של מיניות. המיניות יכולה להיות מתועלת כלפי בריז'יט בארדו או איב מונטאן, או לחפצי תשוקה שונים מתמונת המונה ליזה בלובר ועד למכונית המרצדס של המיליונר במונטה קרלו.
הפסיכוזה והנוירוזה נובעות מהצורך החברתי להבחין בין תשוקות של אדם "נורמאלי" שיודע לתעל אותם בילדותו לאימו ולאביו או למכונית או לשחקנית הקולנוע, לבין התשוקות של "חולה הנפש" שלא יודע לתעל זאת כי אינו מקבל את כללי הקפיטליזם והייצור התעשייתי ההמוני.
[עריכה] ביבליוגרפיה
[עריכה] ספרים שתורגמו לעברית
- ז’יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא - לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005.
[עריכה] מאמרים שתורגמו לעברית
- ז’יל דלז ופליקס גואטרי, "אלף מֵישָרים, סעיף XIV: מערכת אקסיומטית והמצב העכשווי", תאוריה וביקורת 17, עורך: יהודה שנהב, תרגום: אריאלה אזולאי, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, (סתיו 2000), עמ' 132-144.
- דלז וגואטרי, "מהי ספרות מינורית?" מכאן: כתב עת לחקר הספרות העברית, כרך א' (אביב תש"ס), תרגום: א.אזולאי, עמ' 134-143.
- ז'יל דלז, "תשוקה והנאה", תאוריה וביקורת 22, עורך: יהודה שנהב, תרגום: א. אזולאי, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד (אביב 2003), עמ' 163-170
- ז'יל דלז, "הצגת זאכר-מזוך - שני פרקים נבחרים: 'אב ואם'/'החוק, ההומור והאירוניה'", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, תרגום: א. אזולאי, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 38-52.
- ז'יל דלז, "הספרות והחיים", מטעם, כתב עת לספרות ומחשבה רדיקאלית, מס' 5, מרץ 2006, עמ' 149-154.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אריאלה אזולאי, "קול האישה פרווה: דלז מתקרב למחבר מאחור", בתוך: עבד, התענגות, אדון, שם, עמ' 53-63.
- אריאלה אזולאי ועדי אופיר, "אנו לא שואלים 'מה זה אומר' אלא 'איך זה פועל': הקדמה לאלף מֵישָרים", תאוריה וביקורת 17, שם, עמ' 123-131
- חיים דעואל לוסקי, "הקדמה ל'תשוקה והנאה'", תאוריה וביקורת 22, שם, עמ' 159-162.
- חיים דעואל לוסקי, הקדמה לפילוסופיה של פני השטח, רסלינג, תל אביב, 2007. (במיוחד פרק שביעי: "ריזום והמחשבה האופקית").
- יואל רגב, "פניה של מהפכה מזוכיסטית: ז'יל דלז של רגע לפני", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 64-80.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רומן לוגי- דלז / אהוד זהבי, דן לחמן, אימגו
- יותם פלדמן, "ראש נפץ", כתבה במוסף הארץ (26 לאוקטובר 2007), על תא"ל (מיל) שמעון נוה, ועל השפעת ז'יל דלז, על דפוסי החשיבה בצה"ל מסוף שנות ה-90 ועד מלחמת לבנון השנייה.
