זאב אלמוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאב אלמוג
Rear Admiral Ze'ev Almog.jpg
נולד 1 בפברואר 1935 (בן 79)
מקום לידה תל אביב, ארץ ישראל
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1952 - מרץ 1986
דרגה אלוף (ים) אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה

עיטורים

לגיון ההצטיינות (קצין) קצין בלגיון ההצטיינות (ארצות הברית)

תפקידים אזרחיים

מנהל מספנות ישראל

זאב אלמוג (נולד ב-1 בפברואר 1935) כיהן כמפקד חיל הים הישראלי בין השנים 1979 ו-1985.

אלמוג נולד בשם זאב ליכטשיין, בן להורים שעלו מפולין בשנת 1933. גדל בשכונת בת גלים בחיפה. סיים את בית הספר התיכון הדתי "יבנה". באוגוסט 1952 התגייס לנח"ל במסגרת גרעין בני עקיבא, עבר קורס מ"כים ומד"סים ושירת בנח"ל.

שירותו בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות כלוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1954 התנדב לקומנדו הימי, וב-1955 הוסמך כלוחם. נשלח לקורס קצינים בבה"ד 1 ולקורס חובלים של חיל הים. ביולי 1957 הוסמך כקצין ים, ובנובמבר אותה שנה מונה למפקד פלגה בקומנדו הימי. המשיך בתפקידי הדרכה ופיקוד בקומנדו הימי במשך כחמש שנים.

החל מאוקטובר 1962 למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון. והוסמך במדעי המדינה וגאוגרפיה. ערך והגיש עבודת מחקר על "הגיאומורפולוגיה של חוף עתלית". באוקטובר 1965 מונה לקצין אג"ם בקומנדו הימי. לאור חילוקי דעות עם מפקד השייטת, אהרון בן יוסף, עזב את השייטת‏[1], בדצמבר 1966 הוסמך ופיקד על טרפדת (ספינת טורפדו). במלחמת ששת הימים נקרא על ידי דב שפיר, מפקד השייטת החדש, לפקד על כוח קומנדו ימי רכוב על גבי "חזירים" (צוללות ננס), שחדר לנמל פורט סעיד בפעולת פורט סעיד, ופיקד על הכוח מ"ציפור" (ספינת אם) ששהתה סמוך לנמל. בתום המלחמה חזר לשרת בטרפדות במשך כארבעה חודשים.

כמפקד שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1968 מונה למפקד הקומנדו הימי בדרגת רב-סרן, וכעבור שמונה חודשים הועלה לדרגת סגן-אלוף. במהלך תפקידו שונה באופן דרמטי תפקודה המבצעי ומעמדה של היחידה; הושם דגש על העלאת רמת החי"ר של הלוחמים, בוצעו כשמונים מבצעים מעבר לגבול, חלקם הגדול במהלך מלחמת ההתשה. בין הפעולות הבולטות היו הפשיטות על מוצב החוף עדביה ועל מבצר האי גרין, וטיבוע שתי טרפדות מצריות במפרץ סואץ (מבצע אסקורט) שהיווה תנאי לביצוע פשיטת השריון (מבצע רביב) בחוף המצרי. בנובמבר 1971 עבר השתלמויות מקצועיות ביחידות חיל הים השונות והוסמך לפיקוד על סטי"ל.

כמפקד זירת ים סוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1972 מונה למפקד זירת ים סוף בדרגת אלוף משנה. בתפקיד זה פיקד על קרבות הזירה במלחמת יום הכיפורים, שהביאו לשיתוק הצי המצרי במפרץ סואץ, תוך השמדה ולקיחת שלל של עשרים ושמונה כלי שיט מצריים. השתתף כמט"ב (מפקד טקטי בים) בפשיטה הרביעית של מבצעי מגבית, עליה פיקד רס"ן גדי שפי, שחדרה לנמל ע'רדקה שבצפון הים האדום[2]; במהלכה הושמד סטי"ל אויב באמצעות רקטות לאו (שהגיעו לראשונה לצה"ל יום קודם לכן, ברכבת האווירית). ב-17 באוקטובר השתתף אישית בהפגזת מרגמות מתוך נחתת על מעגן מרסה ת'למת שבמרכז מפרץ סואץ. תחת פיקודו נבנה הבסיס החדש של חיל הים בשארם א-שייח' ונקלטו בו, לאחר שהקיפו את יבשת אפריקה בשל חסימת תעלת סואץ לכלי שיט ישראליים, שני הסטי"לים הראשונים (סער 4) מתוצרת ישראל.

בשנת 1974 למד במכללת הצי האמריקאי למלחמה (Naval War College) בניופורט, שבמדינת רוד איילנד, ארצות הברית וקיבל תואר שני במינהל ואסטרטגיה.

באוגוסט 1975 מונה למפקד בסיס חיפה והועלה לדרגת תת-אלוף. בנובמבר 1976 מונה לצוות ההקמה של המכללה לביטחון לאומי. שימש כמדריך בשנת הלימודים הראשונה לאחר כינון המכללה.

כמפקד חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1979, בעקבות הדחת האלוף מיכאל ברקאי, מונה זאב אלמוג למפקד חיל הים והועלה לדרגת אלוף. הוא שימש בתפקיד עד פברואר 1985. נושאים בולטים בתקופת פיקודו:

  • שינוי המבנה הארגוני של החיל:
מימי החופים של ישראל חולקו לזירות: זירת חיפה, זירת אשדוד וזירת ים סוף. על מפקדי הזירות הוטלה אחריות פיקודית על הכוחות ועל השטח שבמרחביהם, והורחבו סמכויותיהם. כל בסיסי העזר הועברו ונערכו מחדש - מספנות חיל הים ובסיסי ציוד.
לאחר עשור של חדירות קטלניות של מחבלים דרך הים, ובהן הפיגוע בנהריה בתחילת כהונתו של אלמוג כמפקד חיל הים, נבלמה לחלוטין חדירת המחבלים מן הים, הודות לתוכנית פעולה התקפית ומגננתית חדשה. במהלך התקופה בוצעו מאות גיחות מבצעיות.
במסגרת מבצע של"ג בוצעה נחיתה מן הים של אוגדת צנחנים ושל מאות כלי רק"מ, וניתן סיוע מסיבי באש סטי"לים לכוחות הקרקע בחוף לבנון. כל זאת ללא אבדות בנפש או נזקים לחיל הים‏[3]
הבסיסים הימיים של ישראל בחופי סיני פונו. החלה תנועת כלי-שיט ישראלים בתעלת סואץ כדרך שגרה. התקיימו ביקורי ספינות הדדיים בין הציים המצרי והישראלי, וכן חודשו חיפושי הצוללת אח"י דקר.
נוצרה תפיסת לחימה חדשה המכונה "קרב ימי משולב", שעיקרה הפעלה משולבת של הכוחות: סטי"לים, צוללות וקומנדו ימי. תורת הלחימה אושרה על ידי המטה הכללי של צה"ל.
  • תכנון של אמצעי לחימה עתידיים:
חיל הים ביצע בתקופה זו עבודת מטה להגדרת הצרכים העתידיים שלו. הסטי"לים מדגם סער 5 ("להב"), הצוללות מסדרת דולפין, טילים נגד טילים מדגם ברק, נרכשו מסוקים ימיים ראשונים מדגם דולפין והוחל בפיתוח ובבנייה של מערך גילוי חדיש ומשוכלל לאורך חופי ישראל.
  • קליטה של כלי שיט ומערכות חדשים:
סטי"לים סער 4 חדשים (מסדרת "נדרן"); סטי"לים נושאי מסוק (דגם "חוחית"); סטי"לים סער 4.5 חדשים (דגם "נושב"); סנפיריות (דגם "זיוונית"); תותחים נגד טילים וולקן פלנקס, טילי "הרפון" לשיגור מצוללות "גל", כלי-שיט חדשים לקומנדו הימי, ומערכות לחימה שונות למרבית הכלים של חיל הים.
  • עבודת מטה במערך ההדרכה:
גובשו מחדש מערך ההדרכה והכשרת הקצינים והחוגרים ונקבע נוהל חדש להסמכת מפקדי כלי-שיט. נקבע מסלול קידום מקיף של הקצין מדרגת סג"ם ועד לסא"ל, ובכלל זה לימודים והסמכה אקדמיים.
בתקופה שקדמה למבצע משה הועלו אלף העולים הראשונים מאתיופיה מחוף סודאן באמצעות לוחמים וכלי-שיט של חיל הים במבצע חשאי.

מנהל מספנות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1986 פרש אלמוג מצה"ל ומונה למנהל מיוחד של מספנות ישראל, על פי בקשת שרי האוצר והתחבורה וכונס הנכסים הרשמי. זאת על מנת להבריא ולשקם את החברה שהגיעה לפירוק.

במהלך תקופה זו פותחו ונבנו במספנה שני דגמי כלי-שיט משוכללים: סטי"ל סער 4.5 נירית שנקלט בחיל הים, וספינת משמר מהירה (דגם "שלדג"), שנקלטה בחיל הים וגם נרכשה על ידי ציים זרים. כמו כן בתקופה זו, ביצע הצי השישי האמריקאי במספנה תיקונים באניותיו בשיעור שהגיע לחמישים אחוזים מהיקף התיקונים שלו בים התיכון, והשקיע כספים ניכרים בפיתוח נתיב הכניסה הימית למספנה ובאמצעי תשתית אחרים.

מבקר המדינה ציין בדו"ח ביקורת שבתקופת הפירוק הזמני "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני – מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה."‏[4] כעבור תשע שנים הוצאו המספנות מפירוק ונמכרו כ"עסק חי" למשקיעים פרטיים.

באפריל 1995 פרש זאב אלמוג מניהול המספנה. מאז, היה חבר במועצות מנהלים של חברות כלכליות (אפריקה ישראל להשקעות) וציבוריות (נבחר למרכז הישראלי לניהול), מונה לחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה, הוועד המנהל של המכון ללימודי-ים באוניברסיטת חיפה, יושב ראש "קרן לאומית לפיתוח הצלילה בישראל", ועוד.

פרסם מאמרים שונים בכתבי עת ישראלים וזרים בנושאי צבא ומינהל. הוא הרצה במכללות צבאיות, באקדמיה ובמכוני מחקר ישראליים וזרים, בנושאי צי וטכנולוגיה ימית. בשנת 2007 יצא לאור ספרו "עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים" (יצא לאור גם באנגלית בשם "Flotilla 13: Israeli Naval Commandos in the Red Sea, 1967-1973").

ציונים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב אלמוג נשוי לד"ר גאולה אלמוג (חוקרת ספרות ילדים), והוא אב לשלושה בנים. בהם פרופ' עוז אלמוג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב אלמוג, עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007.
  • אברהם רבינוביץ', ספינות שרבורג (תרגום מאנגלית: אריה מרמרי), 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם זאב אלמוג, "על אזרחי", גלי צה"ל, 10 בספטמבר 2011
  2. ^ פקודת המבצע, ארכיון חיל הים
  3. ^ זרוע הים במלחמת שלום הגליל, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 19-11 .
  4. ^ דוח על הביקורת בחברת מספנות ישראל בע"מ בעת שהייתה בפירוק זמני, דו"ח מבקר המדינה משנת 1997, עמ' 17


מפקדי חיל הים הישראלי
גרשון זק/פול שולמן · שמעון פרס/מוניה מרדור · שלמה שמיר · מרדכי לימון · שמואל טנקוס · יוחאי בן-נון · שלמה אראל · אברהם בוצר · בנימין תלם · מיכאל ברקאי · זאב אלמוג · אברהם בן-שושן · מיכה רם · עמי אילון · אלכס טל · ידידיה יערי · דוד בן בעש"ט · אלי מרום · רם רוטברג INCOpen.jpg
מפקדי שייטת 13 סיכת לוחם בשייטת 13.gif

יוחאי בן-נוןאיזי רהביעקב עציוןאיזי רהביוחאי בן-נוןדוד פרומרדב שפיראהרון בן יוסףדב שפירזאב אלמוגשאול זיוצבי גבעתיגדי שפיחנינא עמישבעמי אילוןעוזי לבנתידידיה יעריאורי גילשי ברושרן גלינקאיואב גלנטאלי גליקמןארז צוקרמןרם רוטברגנבו ארזדרור פרידמן • ש' • ר' • ג'