זאב שיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

זאב שיף (1 ביולי 1933 - 19 ביוני 2007) היה עיתונאי ישראלי. תחום מומחיותו הבולט בו עסק וגם כתב רבות, היה פרשנות צבאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיף נולד בצרפת ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בגיל שנתיים. התגורר בחיפה, ובתל אביב ולמד בגמנסיה הרצליה, בצה"ל שירת כקצין בחיל המודיעין ביחידה לתפקידים מיוחדים שעסקה בהפעלת סוכנים. הוא הצטרף למערכת עיתון "הארץ" ב-1955 ושימש כתב לענייני כלכלה וחברה וכתב אזור הצפון. ב-1961 התמנה לכתב צבאי בעל טור אישי, במקומו של ישראל בר אשר נעצר בחשד לריגול. ונודע ככתב ופרשן בכיר לענייני צבא שסיקר את צה"ל ואת מערכת הביטחון הישראלית במשך קרוב ל-50 שנה. סיקר ככתב צבאי את רוב מלחמות ישראל, החל במלחמת ששת הימים ועד למלחמת לבנון השנייה.

במערכת הבחירות הסוערת של 1981 הנחה עימות טלויזיוני בין שני המועמדים לראשות הממשלה מנחם בגין ושמעון פרס. ב-1982 קבל שיף מידע בזמן-אמת על הטבח המתבצע במחנות סברה ושתילה, במלחמת לבנון הראשונה, והוא מיהר להעבירו לידידו השר מרדכי צפורי (בממשלת בגין), צפורי הבהיל את המידע לשר החוץ - אך זה לא עשה דבר בנדון. (כפי שמפורט בספרם של צפורי וקרישק -"בקוו ישר", הוצאת "ידיעות אחרונות", 1989).

שיף היה מחברם של כמה ספרים בנושא ביטחון מדינת ישראל, ונחשב למומחה בתחום ביטחון ישראל ובנושאים צבאיים בכלל. נמנה עם מייסדי מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, עמד בראש ועדת המאמרים של המכון והיה חבר בדירקטוריון שלו. הוא גם נמנה עם הסגל הקבוע של המרכז למחקרים אסטרטגיים בלונדון.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיף זכה כמה פרסים יוקרתיים במשך שנותיו:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]