זבולון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרטוט פורטוגזי

זְבוּלוּן (לפי ספר היובלים[1] נולד ב-ז' בתשרי) הוא בנו העשירי של יעקב, ובנה השישי של לאה, המהווה את השבט השישי משבטי ישראל.

לפי התורה שמו של זבולון ניתן על ידי אמו, משני טעמים:

"וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן-שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב.
וַתֹּאמֶר לֵאָה: זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב!
הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים -
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: זְבֻלוּן. (בראשית, פרשת ויצא)"

רש"י, אבן עזרא ואחרים מסבירים ש'יִזְבְּלֵנִי' נגזר מהשרש 'זבל', שמשמעותו בית מדור, כמו המופיע במלכים א (ח יג), 'בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים', ובישעיה (סג, טו), '...מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ'. בהקשר זה, הולדת זבולון מסמלת את תקוות לאה להגיע למעמד האשה הבכירה בתוך בית יעקב.

יש מהחוקרים המודרניים המשערים שמקור נוסף של השם קשור באל הכנעני הקדמון בעל זבוב, אותו עבדו באזור וכינו אותו גם בעל זבול (יש הרואים בשם איזבל בת מלך צידון עוד איזכור לשם זה)‏[2].

משמעויות נוספות של השם שהוצעו הן תיאור מקום חשוב וממלכת גבל. בערבית הר נקרא ג'בל[דרוש מקור].

בנחלות בני ישראל, נקבע ששבט זבולון ישכון בגליל התחתון. בברכות שבירך יעקב את בניו, את זבולון הוא בירך ב"זבולון לחוף ימים ישכון".

כיום משמש זבולון כשמו של האזור במישור החוף שבין חיפה ועכו. אזור זה אינו חופף במדויק את אזור נחלת שבט זבולון.

בני זבולון הם: סרד, אלון ויחלאל.

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת עצמות יששכר וזבולון קברו אותם בצידון בחלק אשר נפל לבניהם.

– ספר הישר, סוף ספר יהושע

ובסדר הדורות מביא בשם "גלילות ארץ ישראל":

ועצמות יששכר וזבולן בצידון הוא צידון רבה בשפת ים הגדול, וחוץ לעיר קבר זבולן בכיפה ובית הכנסת שם.

– סדר הדורות, שנת ב"א תקי"ד, בשם "גלילות ארץ ישראל"

שבט זבולון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבט זבולון

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.