זהר (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זהר
Zohar1.jpg
בימוי: ערן ריקליס
הפקה:

מיכאל שרפשטיין

עמיתן מנלזון
תסריט:

אמיר בן-דוד

משה זונדר
שחקנים ראשיים:

שאול מזרחי
דפנה דקל
ג'וליאנו מר
מנחם עיני

גבי עמרני
מוזיקה: אביהו מדינה
צילום: אמנון זלאייט
חברת הפצה: מוביט בע"מ
הקרנת בכורה: 1993
משך הקרנה: 116 דקות
שפת הסרט: עברית
פרסים: הפסקול הטוב ביותר
השחקן הטוב ביותר
דף הסרט ב-IMDb

זהר הוא סרט קולנוע ביוגרפי ישראלי מסוג דרמה מתוסרטת. הסרט זכה ב-2 פרסי אופיר. הסרט בוים על ידי ערן ריקליס ויצא לאקרנים בשנת 1993.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפור חייו של זוהר ארגוב החל מעלייתו כזמר, כלה בהידרדרותו לסמים ועד להתאבדותו בתא המעצר בתחנת המשטרה בראשון לציון. עלילת הסרט מתחילה משחרורו של ארגוב מהכלא, ממאסר של שנה באשמת אונס, מסתיימת במותו של ארגוב במעצר. הסרט מכיל גם פלשבקים מילדותו של זהר והשוואה של סיפור הצלחתו ודעיכתו לזה של מנחם בגין.

ההצלחה והנפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוב, שעדיין נקרא "זוהר עורקבי", משתחרר מהכלא ולא מצליח להתרגל לרעיון שאין הוא יכול לחזור אל גרושתו, ברכה. זוהר גם לא עקבי במחויבותו כהורה לבנו גיל ארגוב. זוהר מנסה לשכנע את ברכה לשוב ולשיר עמו למרות כשלונם המסחרי. אולם, ברכה לא משתכנעת לשוב אליו לא מבחינה רומנטית ולא מבחינה אמנותית.

זוהר חובר ללהקת צלילי העוד והופך לבן טיפוחיו של גיטריסט הלהקה, יהודה קיסר. הוא מוצא אמרגן בשם ראובני, שבקושי מוכן להקליט את שיריו ולא מצליח למכור את הקלטות לדוכני מוזיקת הקלטות שבתחנה המרכזית הישנה. ארגוב פותח דוכן ממכר משלו והופך לכוכב מוזיקה מזרחית - מלך הקסטות של התחנה המרכזית.

ארגוב מתנתק מקיסר, חובר אל אביהו מדינה, מתחיל להופיע בליווית נגן אחד, מרסל, המשמש גם כמעבד המוזיקה שלו והוא הולך ומתעשר. שירו ״הפרח בגני״ שבניגוד ללהיטיו הקודמים פורץ גם למצעדי הפזמונים הכלליים, מוציא את המוזיקה המזרחית מחרם כלי התקשורת. ארגוב מופיע בערב ארגון אמני ישראל לצד הבדרנים המקובלים ביותר וראיון עמו על ערב זה משודר במבט לחדשות, בשעת שיא הצפיה, בתקופה בה היה בישראל ערוץ טלוויזיה בודד. בשיא הקריירה שלו, זוהר שומע ברדיו יום שידורים שלם שמוקדש לג'ון לנון שזה עתה נרצח. זוהר, שזה עתה קיבל דירת פנטהאוס ומכונית מפוארת מהאמרגן שלו, משוכנע שגם כשהוא ימות יהיה יום שידורים לזכרו. (במציאות, יום שידורים כזה לא היה בשל התערבות שר החינוך).

אולם, תקופת ההצלחה לא נמשכה לנצח. ארגוב מוצא בקלות שותפות ליחסי מין ושותפים עסקיים אך חש שכמעט כולם מנסים לנצל אותו. זכרונות ילדות שונים מעיקים עליו, הוא מתמכר לסמים ומתחיל לרדת אט-אט מגדולתו. המעצרים בשל השימוש בסמים פוגעים בשמו הטוב. בהמשך הוא מאחר בקביעות להופעות. בשלב הבא שאיפת האבקות גורמת לו לדלקות כרוניות במיתרי הקול והוא מצליח לשיר רק באולפן. מעט אחר כך, גם כזמר אולפן הוא אינו מצליח לשמור על עבודה יציבה. בסופו של דבר הסמים הפכו אותו למובטל, הובילו אותו לסכסוך עם אמו ואחיו וסבכו אותו, את מרסל, את אביהו מדינה ואת אהרוני בחובות כספיים ובהתעסקות לא נעימה עם עבריינים.

סצנות אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוב הגיע לראיון אצל מני פאר וטען כי נגמל מסמים, הגם שניכר עליו כי עדיין השתמש בהם. לפני הראיון הוא כביכול שר אצל פאר את שירו החדש "להיות אדם", אך למעשה הוא רק מזיז את שפתיו לצלילי פלייבק. הראיון נותן תחושה אופטימית של חזרה לפסים אבל המשך התדרדרותו של ארגוב מובילה את שותפיו לכפות עליו גמילה בבית מלון באילת. (במציאות, אביהו מדינה הסיע אותו לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי). אחרי הגמילה זוהר מעוניין לחזור ולהקליט באולפן כדי להשאיר אחריו חומר מוקלט רב. אולם אמרגנו שצריך להחזיר חובות רבים דוחק בו לשיר בעיקר בהופעות. ארגוב חוזר אל הסמים וחדל שוב מלתפקד.

הסרט מסתיים כשזהר נתקל בשני שוטרים המוצאים אותו משוטט מבולבל ברחוב. זוהר בדיוק חזר משיחת פרדה עם אשר, בעלה החדש של גרושתו - שיחה בה הוא מבקש מאשר להשגיח על בנו וגרושתו משום שהוא איבד תקווה לעשות זאת בעצמו. זוהר ככל הנראה רצה להתאבד ולאחר שהשוטרים מחליטים שלא לעצור אותו משום שהוא אדם מפורסם ומוערך, זוהר מנסה לקחת מאחד השוטרים את אקדחו. מעשה זה הוביל למעצרו.

בעת מעצרו זוהר מתחנן אל השוטר לקבל אדולן. הוא מנסה לשחד את השוטר בשירה ולאיים על השוטר כי יתאבד אם לא יקבל סם זה. השוטר לא מאמין לאיומו של זוהר, ובבוקר למחרת מתגלה בתא המעצר גופתו התלויה.

הרקע וההצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקס פרסי אופיר שהתקיים בשנת 1993 (תשנ"ג), זכה "זוהר" ב-2 פרסי אופיר;

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקול של הסרט מכיל שירים של זוהר ארגוב שהקשרם המילולי מתאים למקום בו הם מופיעים. בהופעתו הראשונה של ארגוב עם להקת צלילי העוד הוא מבצע את החידוש המפורסם שלו לשירה של לילית נגר "ירושלים". כשדורך כוכבו מושם השיר "גלגל המזלות". כשהוא לא מצליח לשיר מול קהל ומתחיל להתבודד מושמע השיר "בדד". אחרי שהוא מתאבד מושמע "ים של דמעות".

השירה המקורית של ארגוב מושמעת גם כאשר שאול מזרחי, המגלם את דמותו נראה כאילו הוא שר את השירים. מזרחי נבחר לתפקיד זוהר ארגוב במקום מתי סרי שהופיע קודם במחזמר "זוהר" הן משום שסרי רצה לשיר בעצמו והן משום שחזותו של מזרחי דומה יותר לזו של ארגוב.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונות ביקרה את הסרט על כך שהוא, כביכול, מציג את אביהו מדינה כמלאך טוב ואת ראובני כרשע. ראובני אכן מוצג בסרט כאדם נוקשה וזוהר קורא לו בסרט "קמצן", ומטיח בו שהוא "מגדל את חיים משה" על חשבונו של ארגוב. אך קשה לראות בהצגה זו את ראובני כרשע. ראובני נראה בסרט גם כשהוא מתחנן אל סוחר הסמים להניח לארגוב וכשהוא משלם את חובות הסמים של ארגוב ומאפשר לארגוב לגור בדירה ולנהוג ברכב שהוא שוכר עבור ארגוב על חשבונו.

ביקורת אחרת שנשמעה על הסרט כמו על המחזמר שלפניו, נשמעה מפי יהודה קיסר, ששיחק בסרט בעצמו. קיסר טען שהן הסרט והן המחזמר עשו פשרה לא מוצלחת בין דמיון ומציאות ושעניין ההתמכרות לסמים רוכך בהם. בפרט טען קיסר, שהעלמת העובדה שהסמים הביאו את ארגוב לאשפוז פסיכיאטרי היא שערוריתית והצגת תהליך גמילה מסמים קשים כתהליך שיכול להתבצע בחדר בבית מלון היא מגוחכת. קיסר הוציא בעקבות הסרט, מיני סדרה תעודית על אודות ארגוב שבה פרטים אלה מופיעים.

למרות הביקורות, הפך הסרט לאחד משוברי הקופות הגדולים והנצפים בישראל והוכתר בשנות התשעים כ"אחד מהסרטים הכי מצליחים בעשור שהיה".

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
שאול מזרחי זוהר ארגוב
דפנה דקל ברכה, גרושתו של זוהר
דן בן-ליאור גילי, בנו של זוהר
מנחם עיני אביהו מדינה
גבי עמרני ראובני, האמרגן של זהר
אמיתי יעיש אמנון, אח של זהר
ג'וליאנו מר מוריס, חבר שדירדר את זוהר לסמים
דאנה איבגי בת השכנים
מני פאר בתפקיד עצמו
דודו דותן בתפקיד עצמו
יהודה קיסר בתפקיד עצמו
דני שטג שוטר מעצר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובי ניב, על מה הסרט הזה?, תל אביב: דביר, תש"ס 1999, פרק "זהר", עמ' 79‏-126

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]