זואיקאקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 19°20′N 125°51′E / 19.333°N 125.850°E / 19.333; 125.850

נושאת המטוסים זואיקאקו
Japanese.aircraft.carrier.zuikaku.jpg
נושאת המטוסים זואיקאקו בקובה, 25 בספטמבר 1941
Fig of japanese aircraft carrier Zuikaku in 1941.gif
תרשים נושאת המטוסים זואיקאקו, דצמבר 1941
תיאור כללי
סוג אונייה נושאת מטוסים
צי הצי הקיסרי היפני
סדרה נושאות המטוסים מסדרת שוקאקו
סמל הצי היפני
ציוני דרך עיקריים
הוזמנה 25 במאי 1938
הושקה 27 בנובמבר 1939
הוכנסה לשירות 25 בספטמבר 1941
גורלה טובעה ב-25 באוקטובר 1944, בקרב כף אנגאניו
נתונים כלליים
הדחק 29,800 טון, 32,000 טון מקסימלי
אורך 257.5 מטר
רוחב 26 מטר
שוקע 8.9 מטר
מהירות 34.5 קשר (63.9 קמ"ש)
גודל הצוות 1,660
טווח שיוט 9,700 מיילים ימיים במהירות 18 קשרים
(18,000 ק"מ ב-33 קמ"ש)
הנעה טורבינות קיטור בהספק 160,000 כוחות סוס, 8 דודי קיטור מדגם קמפון
צורת הנעה 4 מדחפים
חימוש 127X16 מ"מ (5 אינץ')

25X96 מ"מ (0.98 אינץ')

מטוסים 72

זואיקאקו (Zuikaku 瑞鶴; מילולית: "עגור בר מזל") הייתה נושאת מטוסים של הצי הקיסרי היפני מסדרת שוקאקו. זואיקאקו השתתפה בהתקפה על פרל הארבור, ובכך תרמה לכניסת ארצות הברית למערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. זואיקאקו השתתפה במספר קרבות חשובים נוספים, ולבסוף טובעה בקרב כף אנגאניו.

היא הייתה האחרונה מבין נושאות המטוסים שהשתתפו בהתקפה על פרל הארבור שטובעה (ארבע טובעו בקרב מידווי, והנותרת בקרב ים הפיליפינים).

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם היכנסה לשירות פעיל בספטמבר 1941, הוצבה זואיקאקו ב"פלגת נושאות המטוסים החמישית," ביחד עם נושאת המטוסים שוקאקו - אוניית האחות שלה. ב-26 בנובמבר, היא יצאה מהאי איטורופ שבאיים הקוריליים בדרכה לפרל הארבור, כשעל סיפונה 15 מטוסי קרב מדגם A6M זירו, 27 מפציצי צלילה מדגם "אַאִיצ'י D3A" ו-27 מפציצי טורפדו מדגם "נקג'ימה B5N." ב-7 בדצמבר, המריא מסיפונה גל התקיפה הראשון שיצא לתקוף את בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור. גל זה כלל 25 מפציצי צלילה שתקפו את בסיס חיל האוויר "וילר," וחמישה מטוסי "זירו," שתקפו בסיס אווירי בקאנאוהה. בגל השני ששוגר מזואיקאקו יצאו 27 מפציצי טורפדו לבסיס חיל האוויר "שדה היקאם," ו-17 מפציצי צלילה שתקפו את אוניות המערכה "קליפורניה" ו"מרילנד."

מטוסיה של זואיקאקו אף השתתפו בתקיפת בסיסי בעלות הברית באי גינאה החדשה, ב-21-20 בינואר 1942, ואף השתתפו בפשיטה באוקיינוס ההודי, באפריל 1942, שם הטביעו את אה"מ הרמס (95).

במאי 1942, נשלחה זואיקאקו, יחד עם שוקאקו וסוהו, לסייע בפלישה לפורט מורסבי, שם היה בסיס חשוב של בעלות הברית. אולם, הודות למפענחי צפנים, נודע לכוחות באזור על הפלישה המתוכננת, ונושאות המטוסים האמריקאיות "יורקטאון" ו"לקסינגטון" יצאו לעמוד בפני היפנים. בקרב ים האלמוגים, שהתרחש ב-8 במאי, התייצבו נושאות המטוסים האמריקאיות אל מול היפניות, וכל צד שיגר גלי תקיפה אל עבר האויב, כאשר לעתים חולפים המטוסים היפנים על פני המטוסים האמריקאים באוויר. זואיקאקו ניצלה ענני גשם על מנת להסתיר את עצמה ממטוסי האויב, אך איבדה כמחצית ממטוסיה בקרב זה, ונאלצה לשוב ליפן להצטיידות ולהשלמת אנשי צוות אוויר. בשל כך לא השתתפה זואיקאקו בקרב מידווי, שנערך בחודש יוני.

באוגוסט 1942, צורפה זואיקאקו ל"פלגת נושאות המטוסים הראשונה," ונשלחה לאיי שלמה על מנת להתעמת עם הכוחות האמריקאים באזור. בקרב איי שלמה המזרחיים (חלק מקרב גוודלקנל), ב-24 באוגוסט, הסבו מטוסיה נזק לנושאת המטוסים האמריקאים "אנטרפרייז." בקרב איי סנטה קרוז (גם חלק מקרב גוודלקנל), ב-26 באוקטובר, שוב פגעו מטוסים מזואיקאקו באנטרפרייז ואף בנושאת המטוסים "הורנט" (שיצאה מכלל שימוש וטובעה על ידי משחתות יפניות). אולם בקרב זה ספגו שוקאקו וזואיהו נזק כבד ולא יכלו לקלוט חזרה את המטוסים שהמריאו מסיפונן, על כן נחתו המטוסים הנותרים - 44 מתוך 110 שהמריאו - על זואיקאקו.

במהלך שנת 1943, המשיכה זאיקאקו לקחת חלק בקרבות ימיים כנגד הצי האמריקאי. בפברואר, סיפקה זאיקאקו חיפוי על הכוחות היפניים הנסוגים מגוודלקנל. במאי, היא תוכננה להיות חלק משייטת שתפקידה היה לתקוף את האי אטו שבאיים האלאוטיים, אך בשל ניצחון הצי האמריקאי בקרב שהתרחש שם ב-29 במאי, בוטלה מתקפה זו. מאוחר יותר בשנת 1943, הוצבה זואיקאקו בלגונת טרוק, והשתתפה בתקיפת הכוחות האמריקאיים באיי מרשל.

ביוני 1944, השתתפה הזואיקאקו ב"מבצע אָ" שמטרתו הייתה לדחוק את האמריקאים מאיי מריאנה. בקרב ים הפיליפינים, שהתרחש ב-9 ביוני, טובעו נושאות המטוסים טאיהו ושוקאקו על ידי צוללות, ובכך שוב הותירו את זואיקאקו, השורדת האחרונה מפלגת נושאות המטוסים הראשונה, לקלוט אליה את המטוסים הנותרים. ב-20 ביוני, פגעה בזואיקאקו פצצה וגרמה לשריפה בהאנגר, אך צוותי כיבוי האש השתלטו עליה, ועלה בידה להימלט מהקרב. בתום קרב זה, זואיקאקו הייתה השורדת היחידה מפלגת נושאות המטוסים שהובילה את ההתקפה על פרל הארבור.

באוקטובר 1944, השתתפה זואיקאקו במבצע "שו 1" כאוניית הדגל של "הכוח הצפוני" של תת-אדמירל ג'יסאבורו אוזאווה. תפקיד הכוח היה לפתות את "הצי השלישי" האמריקאי, שהתרכז סביב האי לייטה שבפיליפינים, ובכך לאפשר שייטת יפנית אחרת לתקוף את הכוחות האמריקאים שנחתו על האי. ב-25 באוקטובר, השתתפה זואיקאקו בקרב כף אנגאניו, בו שיגרה את כל מטוסיה כנגד הצי השלישי, אך בשל נחיתותם המספרית, לא צלחה ההתקפה ורובם הופלו. במהלך הקרב, היוותה זואיקאקו מטרה מועדפת לטייסים האמריקאים, והיא ספגה תשע פגיעות פצצה ושבע פגיעות טורפדו, דבר שגרם לנטייה מסוכנת של נושאת המטוסים. בשעה 13:58 ניתנה הפקודה לנטוש את האונייה, ואוזאווה העביר את דגלו לסיירת הקלה "אויודו." נושאת המטוסים התהפכה בהדרגה, עד שטבעה בשעה 14:14, שעל סיפונה רב החובל אדמירל-משנה טקאו קאיזוקה ו-842 קצינים ואנשי צוות. 862 השורדים נאספו על ידי המשחתות "וָקטְסוקי" ו"קוּוה."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]