זוג מינימלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זוג מזערי)

בפונולוגיה, זוג מִינִימָלִי (גם: זוּג מִזְעָרִי, נוֹגְדוֹת) הוא זוג מילים (לעיתים גם ביטויים) בשפה מסוימת, שנבדלות זו מזו באלמנט פונולוגי אחד בלבד, כמו עיצור אחד או תנועה אחת, ויש לכל אחת מהן משמעות שונה. משתמשים בהן כדי לקבוע ששני עיצורים או תנועות מהווים שתי פונמות נפרדות בשפה. באמצעות זוגות מינימליים ניתן לקבוע את אוסף הפונמות של השפה. בנוסף, קיימים גם זוגות מינימליים של מילים שהאלמנט המבדיל ביניהן אינו פונמה אלא טונמה, כרונמה (אנ'), מיקום הטעם במילה, או אלמנט פונולוגי אחר – ראו סוגים נוספים.

לדוגמה, כאשר עוסקים בתנועות בעברית ישראלית, אפשר להשתמש בזוג המילים "חוֹל" + "חוּ"ל" כדי להדגים שהצליל [o] (במילה חוֹל) והצליל [u] (במילה חוּ"ל) מייצגים שתי פונמות נפרדות, /o/ ו-/u/. כאשר עוסקים בעיצורים, אפשר להשתמש בזוג המילים "חוף" + "חוב" כדי להדגים שהעיצורים [f] ו-[v] הם שתי פונמות נפרדות בעברית ישראלית.

שני הגאים יכולים להיות שתי פונמות נפרדות בסביבה פונולוגית מסוימת, ואלופונים באחרת. מסיבה זו, אין מסתפקים בזוג מינימלי בודד, אלא מנסים למצוא זוגות מינימליים נוספים, שידגימו שההנגדה בין שתי הפונמות מתקיימת בסביבות פונולוגיות שונות. לדוגמה, בעברית ישראלית, ניתן להדגים באמצעות זוגות מינימליים שההנגדה בין הפונמות /z/ ו-/s/ מתקיימת במיקומים שונים במילה: בהתחלה (זוג + סוג), באמצע (חזוי + חסוי) ובסוף (אֶרֶז + אֶרֶס). עם זאת, לפני עיצורים בלתי-סונורנטיים (סותמים, חוככים ומחוככים) ההנגדה חלשה או לא-קיימת, עקב הידמות בקוליות בין עיצורים סמוכים שהופכת את הצליל [z] ל-[s] או להפך (המילה "להזכיר" נהגית כמו "להשׂכיר", המילה "להסגיר" נהגית "להזגיר"; אומנם בהגייה מוקפדת ניתן להבחין בין העיצורים, אבל רוב הדוברים, בדיבור הרגיל והשוטף, אינם מבחינים).

לעיתים יש הבדלים בין דיאלקטים או סוציולקטים שונים של אותה שפה, במידת ההנגדה בין שתי פונמות או בעצם קיומה. כתוצאה מכך, זוג מילים מסוים יכול להיות זוג מינימלי במבטא מסוים וזוג הומופונים (מילים שונות שנהגות באופן זהה) במבטא אחר. לדוגמה, זוג המילים "שמחנו" + "סמכנו" הוא זוג מינימלי עבור דוברים שהוגים חי"ת לועית, אך זוג הומופונים עבור רוב דוברי העברית הישראלית.

שתי מילים שמהוות זוג מינימלי נבדלות זו מזו בפונמה אחת בלבד, אך לא בהכרח בתכונית מבחינה אחת בלבד. לדוגמה, זוג המילים "מוח" + "כוח" הוא זוג מינימלי, על אף שהפונמות /m/ ו-/k/ נבדלות זו מזו במספר תכוניות מבחינות: אופן החיתוך, מקום החיתוך, וקוליות.

סוגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לזוגות מינימליים של מילים שנבדלות זו מזו בתנועה אחת או בעיצור אחד, יש גם זוגות מינימליים מסוגים אחרים, כגון:

טעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות שבהן הטעם יכול להופיע במיקומים שונים בתוך המילה, כדוגמת עברית, ספרדית ויוונית, ניתן למצוא זוגות מינימליים של מילים שההגייה שלהן נבדלת אך ורק במיקום הטעם במילה. לדוגמה, בעברית ישראלית זוג המילים "א֫וטו" + "אות֫ו" נבדלות בהגייה אך ורק במיקומו של הטעם. דוגמה נוספת היא זוג המשפטים "הם רצ֫ו [להישאר]" (they wanted) + "הם ר֫צו [אחרי האוטובוס]" (they ran). זוגות מינימליים שנבדלים אך ורק במיקום הטעם במילה משמשים כדי להדגים שמיקום הטעם הוא פונמי בשפה.

טון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות טונאליות ניתן למצוא זוגות מינימליים של מילים שנבדלות זו מזו אך ורק בטון של המילה, ומשמעותן שונה. חלק מהבלשנים מתייחסים לכך כאל הנגדה שבה מעורבת טונמה. לדוגמה, בשפת Kono (אנ') יש הבדל בין הברות בעלות טון גבוה וטון נמוך, כך שזוג המילים /kɔ́ɔ́/ (להתבגר, נהגית בטון גבוה) + /kɔ̀ɔ̀/ (אורז, נהגית בטון נמוך), הן זוג מינימלי.[1][2] זוגות מינימליים שנבדלים אך ורק בטון משמשים כדי להדגים שהטון הוא פונמי בשפה, וכדי לקבוע את אוסף הטונמות של השפה.

סט מינימלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להרחיב את העיקרון של זוג מינימלי כך שיכלול יותר משתי מילים. אם זוג מינימלי כולל שתי מילים שנבדלות זו מזו בהגה אחד בלבד ומשמעותן שונה, אז לפי אותו עיקרון, סט מינימלי כולל קבוצת מילים שנבדלות זו מזו בהגה אחד בלבד, במיקום מסוים במילה, ומשמעותן שונה.[3] לדוגמה, אפשר להראות שהתנועות /o/ ,/u/ ,/i/ ,/e/ ,/a/ הן פונמות נפרדות בעברית ישראלית, על ידי קבוצת המילים הבאות:

  • /kaˈʃar/ (קָשַׁר)
  • /kaˈʃer/ (כָּשֵׁר)
  • /kaˈʃir/ (כָּשִׁיר)
  • /kaˈʃur/ (קָשׁוּר)
  • /kaˈʃor/ ([חזק] כַּשּׁוֹר, כלומר, "חזק כמו השור"; המילה קיימת במשלב גבוה בלבד)

אולם, ליצור סט מינימלי שיכלול את כל התנועות בשפה, או את כל העיצורים מסוג מסוים, זה לא תמיד פשוט, או אפשרי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Roach, Peter (2001). Phonetics. Oxford. p. 25. ISBN 978-0-19-437239-8.
  2. ^ Manyeh, Morie Komba (1983). Aspects of Kono Phonology (PhD). University of Leeds. p. 152.
  3. ^ Ladefoged, P. (2006). A Course in Phonetics. pp. 35–6.