זוהרה אלפסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זוהרה אלפסיה בצעירותה

זוהרה אלפסיה (צרפתית: Zohra Al Fassia, ערבית: زهرة الفاسية;‏ 1905 - 1994), זמרת יהודיה-מרוקאית. בשנות השלושים והארבעים היא הייתה אחת הזמרות המפורסמות במרוקו ובאלג'יריה. שיריה החילוניים זוכים גם כיום להצלחה בשמחות של יהודי מרוקו, ולחניהם הותאמו גם לפיוטי קודש. עלתה לישראל בשנת 1962, בהיותה בת 57.

אלפסיה נולדה בעיר צפרו שלמרגלות הרי האטלס במרוקו, למשפחה דלת אמצעים. בילדותה החלה להצטיין בזמרה ושרה פיוטים בבית הכנסת של פאס. בנעוריה החלה לשיר בבתי קפה ביישובים הסמוכים ובקברטים בקזבלנקה. שיריה היו בעיקרם שירים חילוניים מסוגת גארנטי (gharnati - שירים אנדלוסיים ששמם בא משם העיר גרנדה בספרד ונפוצו בקרב יהודי אלג'יריה ומרוקו במאה ה-19), שירים מסוגת ayta' שמאזור האטלס, ושירים הקרויים מלהון - שירים עירוניים וארוכים.

בשנות ה-40 הופיעה בליווי תזמורת משלה. שיריה, שהושמעו בתחנות הרדיו, נהיו פופולריים מאוד גם באלג'יריה. סולטאן מרוקו מוחמד החמישי התרשם מאוד מכשרונה והזמין אותה לשיר בחצרו. בין להיטיה היו השיר "אַבּיָאדִי יָאנַא" (הידוע גם בכינוי העממי יותר "טִי פּארִי פּאטִי" על שום הפזמון החוזר והקליט שבו, ע"ע רנט לורנייז). השיר מושר עד היום בטקסי החינה לפני החתונות אצל יהודי מרוקו. השיר חודש בישראל על ידי להקת "שפתיים". שירים מפורסמים אחרים שלה היו "לארוסא", "יאלי פיק דמואוי" ואחרים. אלפסיה נהגה לשיר גם שירים של סמי אל מע'ריבי ושל זמרים ומלחינים אחרים. היא פרסמה למעלה מ-17 אלבומים בין השנים 1947-1957.

בשנת 1962 עלתה לישראל, והתגוררה בתנאי מצוקה ובדידות בשכונת עתיקות ג' באשקלון. המשורר ארז ביטון, שביקר בביתה מתוקף עבודתו כעובד סוציאלי, התרשם מאוד מגורלה וכתב עליה שיר הנלמד היום גם בבתי הספר. בשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות. אלפסיה הוזמנה לחגיגות רבות של העדה המרוקאית בישראל והיו לה בארץ קרובי משפחה רבים. בבואו לישראל הזמר והמלחין סמי אל מע'ריבי אירגן מסיבה לכבודה.

זוהרה נפטרה בשנת 1994 ונקברה באשקלון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]