זוהר נרנסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זוהר נרנסט הינו מקור אור מיושן, המספק קרינה רציפה בטווח תת-אדום, לשימוש בספקטרוסקופיה. המתקן פותח על ידי הכימאי חתן פרס נובל ולטר נרנסט. צורתה הייתה בדרך כלל גליל או שפופרת העשויים מתערובת של כמה תחמוצות מתכת. לדוגמה - תחמוצת זירקוניום (ZrO2), תחמוצת איטריום (Y2O3) ותחמוצת ארביום (Er2O3) ביחס משקלי 3:7:90. המנורה חוממה באופן חשמלי לטמפרטורת העבודה, כ-2,000 מעלות צלזיוס. להתחלת החימום נדרש מקור חום חיצוני, כיוון שהחומר הינו מבודד חשמלי בטמפרטורת החדר, ומוליכותו עולה רק בטמפרטורות גבוהות יותר. המתקן פולט את עיקר הקרינה באורכי גל של 2 עד 14 מיקרון.

מקור אור זה הוחלף על ידי מתקן דומה בשם גלובר (Globar), העשוי מסיליקון קרביד (SiC), ומפיץ קרינה בטווח הרצוי כבר בטמפרטורה של 1,100 מעלות צלזיוס. הגלו-בר אינו דורש מקור חום חיצוני, כיוון שהחומר מוליך חשמל בכל טמפרטורה. מקור זה גם מתאים יותר לשימוש במערכות ואקום.

P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה וכימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.