זווית ברוסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

זווית ברוסטר (הנקראת גם זווית הקיטוב) היא זווית שבה אין החזרה, כאשר קרינה אלקטרומגנטית מקוטבת באופן מסוים פוגעת ממשק לינארי בין שני חומרים בעלי מקדם שבירה שונה. זווית זו נקראת על שם הפיזיקאי הסקוטי דייוויד ברוסטר (1781 – 1868).

הסבר התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרינה בקיטוב אקראי הפוגעת בזווית ברוסטר תפוצל לקרן מוחזרת בקיטוב קווי, וקרן נשברת מקוטבת באופן חלקי

באופן כללי, כאשר קרינה אלקטרומגנטית עוברת בין שני תווכים (חומרים) בעלי מקדמי שבירה שונים, חלק מהקרינה מוחזר וחלקו עובר. אך אם האור מקוטב בכיוון מסוים, ישנה זווית שבה ההחזרה היא אפס. זווית זו נקראת זווית ברוסטר, \ \theta_B. תופעה זו מתרחשת כאשר הקיטוב הוא כזה שהשדה החשמלי של הקרינה נמצא במישור הפגיעה (המישור המכיל את הקרן הפוגעת ואת האנך למשטח בנקודת הפגיעה). כאשר מאירים משטח בזווית ברוסטר בקרינה לא מקוטבת, הקרינה שתוחזר תהיה מקוטבת, בקיטוב מאונך לקיטוב הנזכרת, והקרן המועברת תהיה בקיטוב המאונך לו.

המנגנון הפיזיקלי מאחורי תופעה זו קשור לאופן התנודה של דיפולים חשמליים במשטח המגע בין שני התווכים. באופן כללי, הקרינה הפוגעת במשטח המגע נבלעת, ודיפולים חשמליים המתנודדים באטומים הבולעים פולטים את הקרינה מחדש. כל דיפול מקיים אינטראקציה עם קרינה המקוטב בכיוון התנודות שלו, ולעולם אינו פולט אנרגיה בכיוון זה. הואיל והשדה האלקטרומגנטי מתנודד תמיד במאונך לכיוון ההתקדמות שלו, הרי שאם הקרינה הפוגעת מתנודדת במישור הפגיעה, בזווית שעבורה הקרן הנשברת ניצבת לכיוון שבו אמורה להיות קרן מוחזרת, הקרן המוחזרת אמורה להיפלט בכיוון התנודות של הדיפולים. מכיוון שדיפול אינו יכול לפלוט פוטונים בכיוון זה, שום קרינה לא תוחזר.

דרך החישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרת טריגונומטריה פשוטה ניתן למצוא את הקשר בין זווית ברוסטר למקדם השבירה של שני התווכים. הזווית בין הקרן הנשברת לכיוון שבו אמורה להיות הקרן המוחזרת היא זווית ישרה: \ (\frac{\pi}{2}-\theta_1)+(\frac{\pi}{2}-\theta_2)=\frac{\pi}{2}, כאשר \ \theta_1 היא זווית הפגיעה ו-\ \theta_2 היא זווית השבירה. לכן \ \theta_1+\theta_2=\frac{\pi}{2}.

לפי חוק סנל, \ n_1 \sin(\theta_1)=n_2 \sin(\theta_2), כאשר \ n_1 הוא מקדם השבירה של התווך שבו מתקדמת הקרן הפוגעת ו-\ n_2 הוא מקדם השבירה של התווך שבו מתקדמת הקרן הנשברת.

כאשר הפגיעה היא בזווית ברוסטר, \ \theta_1=\theta_B. מציבים \ n_1 \sin(\theta_B)=n_2 \sin(\frac{\pi}{2}-\theta_B)=n_2 \cos(\theta_B) ומקבלים

\ \theta_B=\tan^{-1}(n_2/n_1). משוואה זו ידועה כחוק ברוסטר.

ערכים של זווית ברוסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעבר אור מאוויר לזכוכית, זווית ברוסטר היא בערך 56 מעלות, בעוד שבמעבר מאוויר למים היא בערך 53 מעלות. בגלל שמקדמי השבירה תלויים באורך הגל של האור, גם זווית ברוסטר תלויה באורך הגל.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משקפיים מקטבים משתמשים בתוצא של זווית ברוסטר כדי להקטין את הבוהק מעצמים המחזירים את אור השמש. במשקפיים כאלה נמצא מקטב פולרואיד הבולע אור מקוטב אופקית, וכך מקטינים השתקפויות אור ממשטחים אופקיים, בעיקר משטחים חלקים כמו מקווי מים. במצלמות משתמשים באותו עיקרון לצילום תמונות של מים ללא השתקפויות של השמש, כדי לצלם עצמים שנמצאים מתחת לפני המים.
  • בבניית לייזרי גז משתמשים בדרך כלל ב"חלון ברוסטר" - חלון בקצוות המהוד שהגל המתנודד פוגע בו בזווית ברוסטר, כך שהקרן היוצאת מהלייזר היא מקוטבת ואינה מונחתת עקב החזרה מהחלון.