זורק אבן למרקוליס
זורק אבן למרקוליס הוא פתגם תלמודי שבא לתאר מי שהתכוון לטוב ונמצא עושה רעה.
מרקוליס הוא הנוסח התנאי לשמו של האל הרומאי מרקוריוס, שעל-פי המשנה, דרך עבודתו הייתה הוספה לערימת האבנים שליד פסלו.[1] זורק אבן למרקוליס הוא מי שראה את פסלו של האליל, והשליך עליו אבן לאות גנאי, מבלי לדעת שבכך הוא למעשה עובד את האליל.
מקור הביטוי הוא בתלמוד הבבלי, בסיפור על רב מנשה[2]. דוגמה לשימוש בביטוי נמצאת בתלמוד הבבלי, מסכת חולין, בה נאמר: "כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כזורק אבן למרקוליס".[3]. ועוד על דרך זו נאמר בתוספתא: "כשם שזורק אבן למרקוליס עובד עבודה זרה, כך כל המכבד רשע כאלו עובד עבודה זרה"[4].
שני הביטויים באים לתאר אדם שהתכוון לטוב, ונמצא עושה רע: השונה לתלמיד שאינו הגון התכוון לטוב, שהרי התכוון ללמדו תורה, אך נמצא עושה רע - שכן לימד תורה לאדם שישתמש בה לרעה. וכך גם המכבד רשע התכוון לטוב, שהרי התכוון לכבד אדם, אך נמצא עושה רע - שכן בכך שכיבד רשע הביא להגדלת כוחו בקרב החברה, והגדלת כוחו של רשע בקרב החברה מביאה לרעה.
לתיאור המצב ההפוך, של מי שהתכוון להרע ונמצא עושה טובה, משמש הביטוי "בא לקלל ונמצא מברך", המבוסס על סיפורו של בלעם בן בעור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ד, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ג, עמוד א'
- ^ תוספתא ע"ז פ"ז סוף