זיינב אל-ע'זאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זיינב אל-ע'זאליערבית: زينب الغزالي; 2 בינואר 1919‏ - 3 באוגוסט 2005) הייתה מנהיגה מוסלמית שהשתייכה לאחים המוסלמים במצרים. חלוצה של הפמיניזם האיסלאמי.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ע'זאלי נולדה ב-1919 בכפר מית יעיש במחוז אלדקהלייה בצפון מצרים. אביה היה אחד מחוקרי המשפט וההלכה המוסלמית באוניברסיטת אלאזהר בקהיר. אביה נפטר בשנת 1928 בעודה צעירה. מוצאה של אמה היה ממשפחה גדולה מהכפר מית יעיש.

אל-ע'זאלי למדה בבתי ספר ממשלתיים וקבלה את השכלתה הדתית על ידי השיח'ים של אלאזהר. אחרי פטירת אביה עברה לגור בקהיר עם אמה ואחיה שלמדו ועבדו שם. כך השכלתה של אל-ע'זאלי שילבה בין תחומי הידע שנלמדים בית הספר המודרניים לבין לימודיי דת באמצעות למידה ישירה מהשיח'ים.[2]

האיחוד הנשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיה התיכוניים קראה אל-ע'זאלי באחד העיתונים כי האיחוד הנשי שעמדה בראשותו באותה תקופה הודא שעראווי מארגן משלחת לצרפת שתהיה מורכבת משלוש סטודנטיות. היא ניגשה למשרד האיחוד ונפגשה עם שעראווי שהסכימה לצרף אותה למשלחת. בסופו של דבר היא לא נסעה לצרפת אבל הצטרפה לארגון הפמיניסטי, האחוד הנשי, אשר הציג מעל לכל במה אפשרית את הדרישה להעניק לנשים את זכויותיהן.

במסגרת חברותה באיחוד התעמתה אל-ע'זאלי פעמים רבות עם עמדותיהם של השייח'ים של אלאזהר. היא לחמה למען זכויות האישה שדגל בהן האיחוד הנשי יחד עם זאת היא לא התנתקה מהאסלאם והמשיכה להאמין שהחירות של הנשים צריכה להיות במסגרתו. אחד מהשיח'ים של אלאזהר, השיח' מחמד אלנג'אר (محمد النجار) דבר אתה והסביר לה מספר עניינים דתיים שנעלמו מעיניה. בעקבות הפגישה שהתקיימה בשנת 1939 השתנתה נקודת המבט שלה לגבי נושאים רבים והיא מצאה לנכון לאמץ שינויים אלו במסגרת האיחוד הנשי. השקפת העולם החדשה של אל-ע'זאלי התנגשה עם זו של האיחוד, לפיכך סברה אלע'זאלי שהיא איננה יכולה לייצג עוד את האיחוד ולהיות חברה בו. אולם היה לה קשה לעזוב את האיחוד משום ששעראווי תלתה בה תקוות גדולות מאחר שאל-ע'זאלי הייתה בעלת כושר שכנוע רב שהוביל להצטרפות נשים רבות לאיחוד.[3]

הארגון הנשי האיסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 ייסדה אל-ע'זאלי את הארגון הנשי האסלאמי הראשון. היא דרשה מהעם לחזור לדת הנכונה כדי שהאישה תקבל את זכויותיה והגבר יקבל את זכויותיו וכך העם יחזור להדרו. כמו כן היא ייסדה את כתב העת השבועי שנקרא כתב העת של הנשים הערביות שהיווה קול קורא שמנסה לשכנע את העם לחזור בתשובה לדת האלוהים. אל-ע'זאלי הצטרפה לקבוצת האחים המוסלמים. בתקופה ההיא היא התקרבה לעולם של אל-אזהר: תאולוגים, חוקרי ההלכה והמשפט.

היא למדה מהם ואף והתחילה ללמד לימודיי הלכה במסגדים החשובים בקהיר. אחר כך התחיל איחוד הנשים האסלאמי לקיים פעילויות מיוחדות בתחומים שונים: אל ע'זאלי הקימה מכללה להכשרת מטיפות. הלימודים ארכו שישה חודשים שבמהלכם למדה המטיפה את עקרונות הדת ואת החיבור על קורות חייו של הנביא מוחמד (אל-סירה אל-נבויה) ואת ספרות החדית' הכוללת מסורות לגבי אמרותיו, מעשיו ואורח חייו של הנביא מוחמד.[4]

מהפכת יולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפכת הקצינים החופשיים ביולי 1952 הכניסה את האיחוד הנשים האיסלאמי בראשות אל-ע'זאלי למשבר. משטרו של נאצר שהתנגד לפעילות האיחוד כמו גם לזו שלהאחים המוסלמים הצר את יכולת הפעולה שלו. עד שכתב העת של האיחוד נסגר בהתערבותו של השלטון, כליל בשנת ב-1964. אל-ע'זאלי נשפטה על התנגדותה למהפכה ונגזר עליה בשנת 1965 עונש מוות. העונש הוקל למאסר עולם עם עבודות פרך שמתוכו היא רצתה שש שנים. בספרה המפורסם "ימים מחיי" היא תארה את העינויים החמורים שסבלה מהם בבית הסוהר שאף אישה אחרת לא סבלה קודם לה.[5]

פעילותה החברתית ותרומתה כפמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתה ולימודיי האסלאם בילדותה של אלע'זאלי היוו את הבסיס ממנו צמחה כמנהיגה דתית והתקרבה למנהיגי האחים המוסלמים. היא פעלה יחד במסגרת התנועה במטרה להחזיר לאומה המוסלמית את האמונה הדתית. זאת על ידי הפצת חוברות ועל ידי סדנאות וההרצאות לנערים, לגברים נשים ונערות במשך 13 שנים. היא ביקרה במדינות ערב כדי להטיף לדת המוסלמית. יחד עם זאת עמדה על כך שלנשים מוסלמיות יש זכויות אפילו במסגרת דיני האישות על-פי השריעה. למשל טענה כי לאישה מוענקת הזכות (לפי חלק מאסכולות ההלכה) לכתוב תנאים מחייבים מבחינה חוקית ב "חוזה הנישואין". כך היא תחתנה פעמיים, ובשתי הפעמים היא התנתה בעצמה את תנאי הנישואים והעניקה לעצמה את הזכות לשלוט בהמשכיות הנישואין שלה. היא התגרשה מבעלה הראשון כי סברה שנישואיה "גוזלים את כל זמנה" ומרחיקים אותה מהשליחות שלה ומעבודתה הציבורית זאת מאחר שבעלה לא הסכים לעבודתה. יכולתה להתגרש ממנו על-פי רצונה נבעה מכך שבתנאי נישואיה היא דרשה כי הם ייפרדו במקרה של התלקחות סכסוכים גדולים ביניהם סביב עבודתה. תנאי נישואיה השניים דמו לתנאי נישואיה הראשונים. בעלה השני הסכים לתנאים ולא זאת בלבד אלא גם הסכים להפוך את התפקידים המסורתיים, שכן הוא תמך בה והיה לעוזרה .[6]

אחרית ימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בשנותיה האחרונות היה ביתה של אל-ע'זאלי מלא באורחים ובאוהבים, ואף פעם לא סעדה את ארוחותיה לבד. היא לא דאגה בכלל לעניינים החומריים ונהגה ברוחב יד כלפי קרובי משפחתה ובאי ביתה האחרים. היא נימקה זאת בדבריו והתנהגותו של הנביא מוחמד שהוציא כספים בלי לפחד מהעוני.

בשנותיה האחרונות היא לקתה בליקוי ראייה ועברה ניתוח. כנראה שהניתוח השפיע על בריאותה וגרם להחלשות הזיכרון שלה. לכן הפסיקה את עבודתה בתנועה והפחיתה מפגישותיה עם הציבור והקדישה את עצמה לעבודת האל בביתה. לאל-ע'זאלי הייתה השקפה ותקווה בעתיד האישה המוסלמית, וכי המנהיגות הנשית תהיה בידי האישה המוסלמית בעתיד גם אם אויבי האסלאם התנגדו לכך.

היא נפטרה ב-4 באוגוסט 2005 בקהיר בגיל 88 שנה, אחרי שהקדישה 53 שנה להטפה לאסלאם בכל רחבי העולם המוסלמי..[7]

מוטיבים ביצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיינב אל-ע'זאלי כתבה מספר יצירות נזכיר מהן "ימים מחיי", "לקראת יציאה חדשה", "שמות אלוהים היפים" ו "יצר האישה". ומי שמסתכל על ספריה של זיינב אל-ע'זאלי מוצא בהם חוקרת בקיאה באסלאם ויחד עם זאת מכירה את דורה ואת האירועים העכשוויים, היבט אחרון זה בולט בעיקר בספרה "מבטים בספר אלוהים". ספרה האוטוביוגרפי "ימים מחיי" שיצא בשנת 1972, נחשב לביוגרפיה הראשונה של אל-ע'אזלי. היא עוסקת ברובה בחוויותיה בבית הסוהר בין השנים (1965-1971)שבהם היא נאסרה באשמת שיתוף פעולה עם הנהגת ארגון האחים המוסלמים בתכנון לרציחת הנשיא גמאל עבד אל נאצר. הספר יצא לאור שנה לאחר שהשתחררה מהכלא. אלע'זאלי מזכירה את שמות האנשים שחקרו אותה ועינו אותה. אזכור שמותיהם מהווה דרישה לנקמה במי שהתאכזרו אליה. אולם היא גם כותבת מתוך מודעות לכך שהיא יוצרת זיכרון ותיעוד היסטורי.

אלע'זאלי מזכירה כי דינה נגזר יחד עם 43 פעילים באחים המוסלמים בשנת 1966 והיא הייתה האישה היחידה ביניהם. ניסיונה של אלע'זאלי נבדל מזה של נשים אחרות בכלא בעינויים המגוונים שהיא סבלה מהם שאותם היא מתארת באוטוביוגרפיה שלה בפרוטרוט.[8] כמו כן במהלך קריאת הספר מציגה אל ע'זאלי בפני הקורא את דעותיה הפוליטיות והדתיות ולגבי נשים. ספר האוטוביוגרפיה "ימים מחיי" הוא אחת מהאוטוביוגרפיות הראשונות, שכונו ספרות בית הכלא, שתיעדו את עינויי האחים המוסלמים בבתי הסוהר של מצריים באותה תקופה.

יצירותיה של אל-ע'זאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • أيام من حياتي,1987,دار النشر الأسلامية مصر.(ימים מחיי)
  • نظرات في كتاب الله, 1999,أول تفسير للقرآن تكتبه امرأة.
  • نحو بعث جديد, 1997, دار النشر الأسلامية.(לקראת שליחות חדשה). *إلى ابنتى,2000, دار النشر الأسلامية.(אל הבת שלי)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיינב אל-ע'זאלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ليلى احمد, المرأة والجنوسة في الإسلام: עמ' 226-225.לילה אחמד, האישה ומגדר באסלאם
  2. ^ ليلى احمد, المرأة والجنوسة في الإسلام: עמ' 236-228, לילה אחמד, האישה ומיגדר באסלאם
  3. ^ الصدة,ه. (1998)."سير النساء والهوية الثقافية": עמ' 326-33, בעברית: אלסדדה, ה."קורות הנשים והזהות התרבותית"
  4. ^ אתר ויקי לאחים המוסלמים (בערבית)
  5. ^ ليلى احمد, المرأة والجنوسة في الإسلام: עמ' 232-231, לילה אחמד, האישה ומיגדר באסלאם.
  6. ^ http://www.odabasham.net/
  7. ^ אתר ידע על נשים מצריות לוחמות בתנועת השחרור הלאומי, ,المعرفة,
  8. ^ عائشة مراد,ירחון חצי העולם,28, ספטמבר 2012