זיפניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןזיפניים
פריחת הזכריני, סוג במשפחת הזיפניים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: זיפנאים
משפחה: זיפניים
שם מדעי
Boraginaceae
‏ז'יסייה, 1789
לשון-שור מגובבת Hormuzakia aggregata

משפחת הזיפניים (שם מדעי: .Boraginaceae Juss) היא משפחת צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים ובני-שיח ולעיתים נדירות באזורים הטרופיים עצים, שיחים ומטפסים. המשפחה מונה כ-157 סוגים וכ-3522 מינים ותפוצתה באזורים הטרופיים והממוזגים[1][2], מהם כ-80 מינים בישראל וסביבתה. משפחה זו מכונה "זיפניים", משום שבמרבית סוגי המשפחה קיימים זיפים או שערות המכסים חלקי הצמח השונים. אם כי יש גם מינים קירחים (בישראל דונגית ארץ-ישראלית).

תיאור המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי של עכנאי יהודה בגביע משתייר
תפרחת עקרבית של עוקץ-עקרב שעיר

צמחי המשפחה מכוסים על פי רוב בשערות או בזיפים ומכאן שמה.

הגבעולים גלילים (עגולים בחתך רוחב).

העלים מסורגים וחסרי לוואים, לעיתים נדירות נגדיים, על פי רוב פשוטים ותמימים. הסוגים רבים העלים יוצרים תחילה שושנת עלים בבסיס הצמח.

התפרחת הן על פי רוב סיומות חד-בדיות. התפרחת מתפתחת ממרכזה של שושנת העלים או כהמשך לגבעול הראשוני, לרוב היא מסיימת גבעולים. תפרחת עקרבית היא השכיחה ביותר במשפחה. היא מכונה "עקרבית" בשל היותה כפופה ומגולגלת כסליל. לפני הפריחה מגולגל הגבעול כסליל, והצד הפנימי שלו חסר פרחים. חלק קיצוני זה הולך ומתארך, ובה בעת הוא מתיישר שלב אחר שלב. בקטע המתיישר נפתח פרח[3]. ועל כן, הפריחה מתקדמת מתחתית התפרחת לקראת ראשה, ובמילים אחרות הפרחים העליונים הם החדשים יותר, ולעיתים ניתן לראות בבסיס גבעול התפרחת פירות.

לרוב הפרחים הם דו מיניים ומאוחי עלי כותרת, נכונים, ולעיתים לא נכונים (לדוגמה במיני עכנאי) ובעלי שחלה עילית.

הגביע על פי רוב בעל 5 עלים, מאוחים או מפורדים או שיניים, משתייר, דהיינו הוא גדל ומתרחב עם הבשלת הפרי[4].

עלי כותרת 5, מאוחים ודמויי גלגל, משפך או פעמון, או מסמר. הכותרת נושאת לפעמים קרוב ללועה 5 קשקשים קירחים או שעירים.

אבקנים 5, מעורים בצינור הכותרת.

השחלה עילית בנויה מ-2 עלי שחלה שמחולקת על ידי מחיצות מדומות ל-4 מגורות, לעיתים רחוקות השחלה בת 2 מגורות בלבד. מספר הביציות 1 או 2. עמוד השחלה יושב בראש השחלה (למשל, עוקץ-עקרב) או עולה מבין 4 אונותיה (למשל, עכנאי)[4].

הפרי מפרדת בעלת 4 פרודות חד-זרעיות שלפעמים מתנוונות חלק מהן בזמן ההבשלה. לעיתים רחוקות הפרי הוא בית-גלעין עסיסי (בישראל, גופנן המדבר)[5].

המעמד הסיסטמטי של המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מערכת המיון קרונקוויסט, משפחת הזיפניים שויכה לסדרת הצינוראים. עם זאת, בשיטת המיון העדכנית יותר APG II, הורחקה המשפחה מהסדרה עקב אי-תאימות גנטית והועברה לסדרה חדשה, לזיפנאים (Boraginales), שנוספה מאז APG III. משפחת הזיפניים הורחבה ברשימה האחרונה(APG IV) ולתוכה אוחדו משפחות שונות[6][7].

חשיבות הזיפניים בצמחיית ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל מצויים כ-80 מינים ממשפחה זו, הנחלקים לכ-28 סוגים[8]. על פי פרמטר של מספר המינים, מדובר במשפחה העשירית בחשיבותה בצמחיית הארץ.

מבחינה איכותית, מיני משפחה זו מצויים בכל חלקי הארץ, ובמגוון בתי גידול, וניתן להכליל ולומר שהם נפוצים במיוחד בשטחים יובשניים, בנוף פתוח ועשבוני, חלקם גם במקומות מופרעים על ידי האדם. רק המין ערף המדבר שהוא יוצא דופן מבחינות רבות, מגלה זיקה למקומות לחים.

בני משפחה זו לרוב אינם גדלים בצפיפות, ואינם מאפיינים או שולטים בבית גידולם.

לעומת זאת, נודעת חשיבות רבה למינים נדירים ממשפחה זו, שהם אנדמיים לארץ ישראל, או שארץ ישראל מהווה עבורם גבול תפוצה. מינים רבים יחסית מבני משפחה זו שייכים לקטגוריות אלו.

הזיפניים נחשבים כתורמים יעילים במיוחד בפוליקולטורה בכך שהם מרחיקים סוגים רבים של מזיקים.

חשיבות הזיפניים לאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשוואה לגודל המשפחה, חשיבותה עבור האדם היא פחותה וכמעט חסרת חשיבות כלכלית. עם זאת, ישנם כמה צמחים בעלי ערך, המשמשים כצמחי מרפא, למטרות נוי, וצביעה.

כצמח מרפא ידועה חשיבותו של המין בוראג רפואי (שם מדעי: Borago officinalis) המשמש, בין השאר, להורדת חום והרגעה. כמו כן מין זה מגודל בגינות נוי בשל פרחיו הנאים.

כצמחי נוי יש חשיבות מסוימת למשפחה זו, בעיקר למינים בעלי פרחים כחולים, צבע שאינו נפוץ במיוחד בצמחי נוי אחרים. לכך משמשים מינים מהסוגים זכריני, עכנאי, עוקץ עקרב וכאמור, בוראג.

באופן מסורתי, נעשה גם שימוש במיני זיפניים שונים לצביעה. לדוגמה, בן-השיח הארץ-ישראלי אלקנת הצבעים משמש לשם כך, אך לא בהיקף גדול אלא רק בתעשייה המסורתית.

סוגי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגים המיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גופנן (.Cordia L) - סוג של עצים ושיחים המונה 225 מינים שנפוצים בעיראק באזורים טרופיים וסבטרופיים[9]. בצמחיית הבר של ישראל וסביבתה מיוצג הסוג על ידי מין אחד בלבד, גופנן המדבר (ערף המדבר), עץ ירוק-עד נדיר ביותר בארץ ישראל. המין גדל בארץ בעיקר בנאות עין גדי.
  • עוקץ-עקרב (.Heliotropium Tourn. ex L) - סוג הכולל צמחים נמוכים יחסית, בעלי פרח דמוי-מסמר. בארץ 14 מינים המאפיינים בתי גידול מופרעים או יובשניים[10]. מתוכם, מין שכיח ביותר בחבל הים-תיכוני - עוקץ-עקרב אירופי, ומין דומה לו, אך פחות נפוץ - עוקץ-עקרב שעיר.
  • גלעינון (Miltkiopsis) - בני שיח אפרפרים וגלדניים, הכותרת צינורית. בארץ מיוצג על ידי גלעינון החוף.
  • מגסטומה (Ogastemma) - סוג הכולל עשבים חד שנתיים קטנים. בארץ הנציג היחיד הוא הצמח הנדיר מגסטומה זעירה הגדל במקומות יובשניים שתשתיתם אבן חול.
  • בר-עכנאי (Echiochilon) - בני שיח נמוגים בעלי ענפים מפותלים. הכותרת צינורית. המין בר עכנאי שיחני מאפיין מקומות חוליים בארץ, הן במישור החוף והן בנגב, והוא הנציג היחיד של סוג זה בארץ ישראל.
  • לפית (Lappula) - מאופיין בפרחים שצבעם תכול, הפרחים צינוריים. בארץ מיוצג על ידי שני מינים חד-שנתיים.
  • שניין (Heterocaryum) - סוג קרוב ללפית, נבדל ממנו בפרי. כל המינים הם עשבים חד שנתיים. בארץ מיוצג על ידי שני מינים נדירים.
  • רושליה (Rochelia) - סוג זה כולל עשבים חד-שנתיים קטנים, בעלי פרחים קטנים. המין הנדיר רושליה דו-זרעית שגדל בארץ במקומות יובשניים ואבניים הוא הנציג היחיד של סוג זה בארץ.
  • חספסת (Asperugo) - סוג זה כולל עשבים חד-שנתיים שרועים, בעלי גבעולים מזוותים (כלומר, שבין פאותיהם קיימת זווית ישרה) הכותרת צינורית. המין חספסת שרועה מצוי בארץ במקומות בעלי עודף חנקן.
  • הילל (סוג) (Paracaryum) - סוג זה כולל עשבים חד שנתיים או רב שנתיים, בעלי כותרת צינורית. מיוצג בארץ על ידי שלושה מינים. הסוג הקרוב Microparacaryum פוצל לאחרונה מסוג זה, ואין לו עדיין שם עברי. הוא מיוצג בארץ על ידי הצמח הנדיר הילל קטן הגדל בערוצים על סלעים מגמתיים במדבר.
  • טרכלנת (Trachelantus) - סוג זה נבדל מקרוביו בעליו הקירחים והגדולים. קיים ספק בקשר להימצאות המין טרכנלת גדול עלים בעבר הירדן, משום שהוא לא נמצא מזה עשרות שנים.
  • לשון הכלב (Cynoglossom) - סוג זה מאופיין במינים בעלי גבעולים זקופים וכותרת צינורית. הוא מיוצג בארץ בעיקר על ידי המין לשון הכלב הכרתית שהוא צמח נפוץ בעיקר בחבל הים תיכוני, ובעשב החד שנתי לשון הכלב הסיצילית הגדל רק בהרים גבוהים כדוגמת רמות עבר הירדן והחרמון.
  • סולננת (Solenanthus) - סוג זה כולל אף הוא עשבים זקופים, ובמקרה זה גובהם ניכר, 2 מטר ואף יותר. המין סולננת האבקנים גדל בחרמון הגבוה והוא נחשב לנדיר מאוד.
  • גלעינית (Buglossoides) - המאפיין את מין זה הוא התרחבות ניכרת של הגביע עם הבשלת הפרי. הכותרת פתוחה או צינורית. מיוצגת בארץ על ידי שלושה מינים המאפיינים נופים פתוחים כדוגמת שדות ובתות.
  • ארנבית (Arnebia) - מיני סוג זה מעדיפים לרוב בתי גידול יובשניים. צבע הפרח צהוב או כתום. ארבעה מינים גדלים בארץ ישראל, כולם בחבלים המדבריים של הארץ.
  • סומקן (Onosma) - מיני סוג זה מייצגים טיפוסי חיים שונות, אך לרוב הם גדולים יחסית למיני המשפחה. הכותרת צינורית, צבעה צהוב או לבן. חמישה מינים גדלים בארץ ישראל.
  • מציץ (Podonosma) - מיני סוג זה הם עשבים רב שנתיים, המאופיינים בשערות בלוטיות. בארץ, המין מציץ סורי הוא צמח נפוץ מאוד הגדל במצוקים ומקומות אבניים בכל חלקי הארץ, ואף מאפיין את צומח הכתלים. המין מציץ מדברי הוא נדיר ומופיע בסלעים בעבר הירדן.
  • דונגית (Cerinthe) - מיני סוג זה הם עשבים קירחים. המין דונגית ארצישראלית הוא מין אנדמי לארץ, ומאפיין בתי גידול שונים בחבלים הים-תיכוניים של הארץ.
  • עכנאי (Echium) - מיני סוג זה הם עשבים בעלי פרח צינורי. השם העברי רומז על דמיון הפרח לנחש חמישה מינים מיוצגים בצמחיית א"י, מהם עכנאי יהודה. מינים אלו נפוצים ביותר בא"י.
  • אלקנה (Alkanna) - מיני סוג זה הם עשבוניים רב-שנתיים או בני שיח, מאפיינים אותם כותרת פתוחה ושורשים אדומים. משורשים אלו נהגו להכין תמצית של הצבע הכחול, בעיקר מהמין אלקנת הצבעים ששמו רומז על שימושו. ארבעה מינים נמצאים בארץ.
  • צמרורה (Trichodesma) - בסוג זה נכללים צמחים יובשניים, בעלי כותרת פתוחה. בארץ מצויים שלושה מינים, אחד מהם, צמרורת בואסייה, הוא מין אנדמי לארץ ישראל.
  • לשון-פר (Anchusa) - סוג זה נקרא משום עליו הגדולים ומלאי הגבושיות בדומה ללשון של פרה. מדובר בעשבים זקופים לרוב, בעלי פרח פתוח. הסוג מיוצג על ידי שישה מינים בא"י, בהם לשון-פר סמורה.
  • תכלתן (Brunnera'‏, השם העברי הקודם היה 'ברונרה') - מיני סוג זה הם עשבים רב שנתיים, בעלי שינון אופייני בקצה העלים. צבע הפרחים כחול. המין תכלתן מזרחי המופיע בחרמון וצפון הגולן הוא הנציג היחיד של סוג זה בישראל.
  • סינפיטון (Symphytum) - מיני סוג זה הם עשבים בעלי פרחים המשתלשלים כלפי מטה מן הגביע. המין סינפיטון ארץ ישראלי המצוי בצל סלעים בחבלים הים-תיכוניים של ארצנו מייצג את מין זה בארץ ישראל.
  • נוניאה (Nonea) - מיני סוג זה הם קטנים לרוב, ובעלי גביע נפוח. הכותרת פתוחה, דמוית מסמר. ארבעה מינים מצויים בארץ ישראל, בעיקר בבתי גידול בעלי צמחייה נמוכה (שדות, בתות וכן הלאה)
  • בטנונית (Gastrocotyle) - מיני סוג זה הם עשבים חד-שנתיים, בעלי פרחים קטנים. צבע הכותרת סגול. המין בטנונית שעירה גדל בעיקר בערבות, והוא נפוץ בארץ ישראל.
  • לשון-שור (Hormuzakia‏, בעבר נהגו לכנותו לפי השם הלועזי 'הורמוצקיה') - מיני סוג זה הם עשבים, בעלי פרחים צפופים שגונם תכלכל. המין לשון-שור מגובבת הוא צמח מצוי בקרקעות חוליות במישור החוף ובנגב. המין לשון-שור נגבית הוא מין שנחשב לחדש יחסית למדע, והוגדר ב-1994 על ידי אבינעם דנין בחולות הנגב. זהו עשב רב-שנתי נמוך ושרוע, אנדמי לארץ.
  • זכריני (Myostis) - מיני סוג זה הם עשבים נמוכים, בעלי פרחים קטנים. השם העברי הוא תרגום השם העממי האנגלי - "Forget me not" משום הנוהג של מחזרים צעירים להעניק פרח זה לאהובתם על מנת שתזכור אותם. מין צפוני זה מיוצג בארץ על ידי ארבעה מינים, הנפוצים בבתי גידול ים-תיכוניים הנהנים מגשמים רבים.

סוגים המשמשים כצמחי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ונזה (Wanza) הנקרא גם קורדיה אפריקאית (Cordia africana) - עץ פרי שמוצאו מאפריקה.
  • עכנאי - המין עכנאי הדור, שמקורו באיים הקנריים, משמש לנוי. זהו שיח רב-שנתי, עליו מאפירים, מוארכים מאוד, ולשיח צורה כללית מעוגלת. בעונת האביב מוציא הפרח עמודי פריחה רבים, עליהם פרחים תכולים. הפרחים ערוכים בשיבולת. מין זה הוא עמיד ליובש ולרוב יימצא בין שאר הצבריים והסוקולנטים בגינה.
  • ערף (Cordia) - באזורים הטרופיים והטרופיים-למחצה של אפריקה אוכלוסיות מקומיות נוהגות לאכול את פריו של הערף. כמו כן, בחפירות ארכאולוגיות, נמצא שפירותיו של הערף שימשו למאכל ולצורכי הדבקה, משום הדביקות הרבה של פירותיו.
  • בּוֹרָג (Borago) - המין בורג רפואי (Borago officinalis) משמש כצמח נוי ורפואה נפוץ באזורים קרירים.
  • עוקץ העקרב (Heliotropium) - המין עוקץ העקרב השיחני (Heliopterium arborescens) משמש לנוי בהיקף קטן. זהו צמח שרוע, צבע עליו ירוק כהה, העלים מקומטים מעט. צבע הפרחים סגול-לבן והוא בולט בפריחתו הריחנית, המתרחשת באביב. בארץ הוא מתאים לגידול בתנאי חצי צל.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Boraginaceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Boraginaceae Juss., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏12-2022
  3. ^ אבינעם דנין, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל,, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 42
  4. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 525
  5. ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 361
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         , An update of the Angiosperm Phylogeny Group classification for the orders and families of flowering plants: APG IV,, Botanical Journal of the Linnean Society 181, 2016, עמ' 1-20
  7. ^ דרור מלמד, עדכונים בטקסונומיה של מכוסי הזרע - IV A, באתר צמח השדה, ‏5-2016
  8. ^ זיפניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏2-6-2023
  9. ^ .Cordia L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  10. ^ זיפניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיפניים בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זיפניים&oldid=36993306"