זיקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זיקון (precipitation hardening או age hardening) הוא שיטה לטיפול תרמי שנועדה לחזק חומרים חשילים.

הזיקון בשימוש לרוב הסגסוגות של טיטאניום, מגנזיום ואלומיניום ומספר פלדות אל-חלד. השיטה מתבססת על השינוי במסיסות החומר כאשר מעלים את הטמפרטורה שלו, דבר היוצר חלקיקים מזהמים, וכתוצאה מכך מונע תזוזה של נקעים בחומר, או פגמים במבנה הגבישי של החומר.

נקעים הם בדרך כלל הנושאים העיקריים הגורמים לתכונת הפלסטיות בחומר לכן שיטה זו מחזקת את החומר. זיקון בחומר יכול ליצור גדלים שונים ורבים של גבישים האחראים לתכונות שונות לחלוטין. כדי להשתמש בשיטה יש להשאיר את הסגסוגת בטמפרטורה גבוהה במשך שעות. הזמן שעובר נקרא זמן הזיקון.

יצירת גרעינים מתרחשת בטמפרטורות גבוהות יחסית (לעתים מעט מתחת לגבול המסיסות), כי כך ניתן להתגבר על המחסום הקינטי של אנרגיית פני השטח. כך גם ניתן ליצור את המספר המקסימלי של חלקיקים מהתהליך. לאחר ההעלאה לטמפרטורה הגבוהה, מתרחש תהליך הזיקון במשך מספר שעות, ובו החלקיקים גדלים, מיועד לרוב לבסיסים של מכונות ובסיסי יציקה גדולים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Caterpillar D9.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא הנדסה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.