זיקוק רציף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תיאור תהליך הזיקוק הרציף

זיקוק רציף הוא תהליך שבו מועלה ריכוז האלכוהול במשקאות. בתהליך זה, הופך המשקה לבעל ריכוז אלכוהול גבוה יותר. הזיקוק הרציף הומצא על ידי כימאי אירי בשם אניס קופי בשנת 1831, ותהליך זה מסמן את תחילת עידן האלכוהול התעשייתי.

בזיקוק רציף נעשה שימוש באדי מים. מערכת הזיקוק בנויה משני עמודים (קולונות) - לאידוי ולעיבוי. בקולונה הראשונה מזרימים את המשקה שעובר דרך צינורות לקולונה השנייה. הקולונה השנייה מורידה את המשקה בטיפות, והאדים שמתקבלים מוזרמים חזרה לקולונה הראשונה. יש לציין שאדי האלכוהול מתקררים לאט יותר מהמים ולכן גם כאשר האדים חוזרים המים שנשארו נופלים ואז האתנול יוצא והמתנול מתאדה למעלה. מזיקוק כזה ניתן לקבל משקה בעל עד 96 אחוזי אלכוהול.

יתרונות התהליך הם מהירותו הגבוהה, האפשרות לבצעו ברציפות ואחוז האלכוהול הגבוה שמתקבל.

חסרונותיו הם איבוד הטעם והצבע של המשקה המקורי. הנוזל המופק הוא נייטרלי ושקוף. אחד המשקאות הידועים המיוצר בזיקוק רציף הוא הוודקה.