זיקוק רציף
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
זיקוק רציף הוא תהליך שבו מועלה ריכוז האלכוהול במשקאות. בתהליך זה, הופך המשקה לבעל ריכוז אלכוהול גבוה יותר. הזיקוק הרציף הומצא על ידי כימאי אירי בשם אניס קופי בשנת 1831, ותהליך זה מסמן את תחילת עידן האלכוהול התעשייתי.
תהליך הזיקוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזיקוק רציף נעשה שימוש באדי מים. מערכת הזיקוק בנויה משני עמודים (קולונות) - לאידוי ולעיבוי. בקולונה הראשונה מזרימים את המשקה דרך צינורות לקולונה השנייה. הקולונה השנייה מורידה את המשקה בטיפות והאדים שמתקבלים מוזרמים חזרה לקולונה הראשונה. אדי האלכוהול מתקררים לאט יותר מהמים ולכן גם כאשר האדים חוזרים המים שנשארו נופלים דבר שגורם להפרדת האתנול מהמתנול המתאדה למעלה. מזיקוק כזה ניתן לקבל משקה בעל עד 96 אחוזי אלכוהול.
יתרונות התהליך הם מהירותו הגבוהה, האפשרות לשמור על אחידות בתוצר, האפשרות לבצעו ברציפות ואחוז האלכוהול הגבוה שמתקבל.
חסרונותיו הם איבוד הטעם והצבע של המשקה המקורי. הנוזל המופק הוא ניטרלי ושקוף. אחד המשקאות הידועים המיוצר בזיקוק רציף הוא וודקה.
