זיקיתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "זיקית" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זיקית (פירושונים).
Information-silk.svgזיקית
זיקית פנתרית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: לטאות
על־משפחה: דמויי איגואנות
משפחה: זיקיתיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Chamaeleonidae
תחום תפוצה
Cameleonidae Repartition Map.png

הזיקיתיים (שם מדעי: Chamaeleonidae) היא משפחה של לטאות מסדרת הקשקשאים. הזיקית מאופיינת בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורה, בלשונה הארוכה ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי ולהקנות לה שדה ראייה רחב, ממנו מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו-זמנית.

הזיקיות נפוצות בעיקר באפריקה, במיוחד באי מדגסקר בו מצוי המגוון הרחב ביותר של מיני זיקיות, ובאזורים טרופיים נוספים בעולם. מינים אחדים מצויים גם בדרום אירופה, סרי לנקה, הודו ואסיה הקטנה. בישראל נפוצה הזיקית המצויה. בעבר יובאו לישראל שני מינים של זיקיות לגידול אשר נקראו זיקית תימנית וזיקית נמרית (פנתר). מינים שונים של הזיקית נפוצים במגוון רחב של אזורי מחיה: יערות גשם טרופיים והרריים, סוואנות וערבות. קיים מין של זיקית שחיה במדבר, זו היא זיקית נאמאקה.

הזיקיות הן בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.

בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בהתאם לתנאי הסביבה. צורת רגלי הזיקית היא דמוית צבת, וזנבה הארוך והגמיש מותאם ללפיתת ענפים.

שינוי צבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיקית מתאימה את צבעה לסביבתה, למטרות הסוואה.
זיקית בסביבתה הטבעית

הזיקית מחליפה את צבעה למטרות הסוואה, צייד וגם להתאמתה לסביבה, לטמפרטורה ולמצבה הנפשי. זיקית מאוימת או פוחדת תהיה שחורה או בצבע חום כהה, במצב נינוח יותר היא תהיה ירוקה, נקבה פנויה לחיזור תגוון את הופעתה בנקודות צהובות‏[1]. נקבה מעוברת תהיה שחורה עם נקודות צהובות (ובמצב זה ידחו נסיונות התקרבות של זכרים) הצבע הבוהק הוא אמצעי לביסוס מעמד בין הזכרים. הזיקית מגיבה גם למזג האוויר בשינוי צבע: בשעות הבוקר הקרירות, כאשר על הזיקית לקלוט את אור השמש כדי להתחמם, היא נוטה לצבעים כהים הבולעים ביעילות את הקרינה, ומסייעים לה להגיע במהירות לחום הגוף האופטימאלי‏[2]. בעורה של הזיקית שלושה סוגי תאים היוצרים את הגוון: בשכבת העור הפנימית ביותר שוכנים תאי מלנין (melanophores), המייצרים את אותו פיגמנט כהה המצוי גם בעורם של בעלי חוליות רבים אחרים. מה שמייחד את הזיקית הוא שלוחות של תאי המלנין, המסתעפות מעלה לשכבת העור העליונה. בעת הצורך, על פי אות עצבי או הורמונלי, יוזרם המלנין דרך הבליטות הללו כך שיכסה את הצבעים האחרים. מעל שכבת המלנין מצויים תאים (iridophores) המכילים לוחיות עשויות גבישי חומר, המחזיר את האור הכחול הפוגע בו: ישנן זיקיות באפריקה שיכולות לעטות עליהן צבע כחול, כאשר שכבת העור שמעל התאים המחזירים שקופה. בשכבת העור העליונה מצויים תאים המכילים פיגמנט צהוב (xanthophores) שכאשר עובר דרכם האור המוחזר הכחול מתקבל הגוון הירוק האופייני, וכאשר אין חומר מחזיר בשכבת העור שמתחתן, יראה צבע צהוב. יש מיני זיקיות שבעורן גם תאים המייצרים פיגמנט אדום, אך הזיקית הנפוצה בישראל מסתפקת בגוונים שניתנים להרכבה משלוש השכבות הנ"ל.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיקית ניזונה בעיקר מחרקים כגון: חגבים, חרגולים, גמלי-שלמה, זבובים, זחלים ובעיקר פרפרים. כמו כן היא גם ניזונה מעלים וצמחים מיוחדים ואילו זיקיות גדולות יותר ניזונות מציפורים קטנות. הזיקית מעדיפה מים זורמים על פני מים עומדים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אריסטו, הזיקית משנה את צבעיה כשהיא בולעת אויר. האמונה בכך שהזיקית ניזונה מאוויר מופיעה גם בכתבי אובידיוס‏‏‏[3] ופליניוס הצעיר הרומאים. מקור השם העברי ב"זקיתא" המוזכרת במסכת סנהדרין כחיה שנח לא ידע במה להאכיל עד שפעם אכלה תולעת שנפלה מרימון ומאז חתך לה נח ירק מתולע למאכל

האי זקיתא, לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד, הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה, אכלה. מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע, אכלה

– סנהדרין דף ק"ח ע"ב

. מנדלי מוכר ספרים זיהה את ה"זקיתא" עם ה-Chamaeleon "הכמיליון שניזון מן הרוח, ועל כן נקרא בפי העם זיקית, כי דרכו לאכול תולעים ושרצים"‏‏‏[4].

מיני הזיקית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נמצאים שני מינים ממשפחת הזיקיתיים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נקבות שנצבעו בנקודות צהובות זכו לחיזורים רבים של זכרים בהשוואה לנקבות שנצבעו בדגמים אחרים
  2. ^ נמצא, שהחזרת האור מעורן של זיקיות עולה משמעותית כשטמפרטורת הסביבה עולה מ20° ל35° (פרוש הדבר שבליעת הקרינה יורדת), עיקר העלייה בפיזור היא בתחום הIR הקרוב 600-1,000 nm
  3. ^ ‏מטמורפוזות, ספר 15 "חיה זו, הזיקית, ניזונה מרוח ואוויר ומקבלת מיד את צבעו של כל מה שבו היא נוגעת" ‏
  4. ^ מיכאל הנדלזלץ, "זיקיות, או לא להיות"

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]