זכריה (כהן)
 | |
| התגלות המלאך לזכריה, ציור קיר מעשה ידי דומניקו גירלנדיו, קפלת טורנבוני, פירנצה, 1490 | |
| לידה | המאה הראשונה לפנה"ס |
|---|---|
| פטירה |
המאה הראשונה ירושלים, האימפריה הרומית |
| קדוש עבור | כל הכנסיות |
| תארים | כהן |
| חג |
נוצרים קתולים: 23 בספטמבר נוצרים אורתודוקסים ולותרנים: 5 בספטמבר |
זכריה (ביוונית: Ζαχαρίας, זַכַרִיאַס) היה אביו של יוחנן המטביל, וקרוב משפחה של ישו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הבשורה על-פי לוקאס, זכריה היה כהן ממשמרת אביה, השמינית בסדר משמרות הכהונה בבית המקדש השני, בתקופת שלטונו של המלך הורדוס. זכריה היה בעלה של אלישבע - אף היא ממשפחת כהונה. על פי ספרי האוונגליון אלישבע וזכריה היו צדיקים אולם לא נולדו להם ילדים. לוקאס מספר כי שניהם היו באים בימים ואלישבע הייתה עקרה.[1]
בעת הקטרת קטורת הסמים במקדש על מזבח הזהב הופיע בפני זכריה מלאך אשר בישר לו כי ייוולד לו בן והוא יקרא לו בשם "יוחנן", וכי אותו ילד יבשר על בואו של המשיח.[2]
בשל גילם המופלג שלו ושל אשתו פקפק זכריה בדברי המלאך, וביקש אות מהמלאך להראות שאמת בנבואה. בתגובה, הזדהה המלאך כגבריאל והעניש את זכריה על ספקנותו בכך שהפך אותו לאילם עד היום שבו תתגלה לכל נכונות הנבואה. זכריה יצא מן המקדש ולא יכול היה לברך ולכן הבינו הנוכחים במקדש כי הפך אילם לאחר התגלות של מלאך.[3]
בשובו לביתו הרתה אלישבע. במהלך ההיריון ביקרה אותה מריה שהייתה באותה עת בהיריון עם ישו. "הביקור" נחשב לאחד האירועים בחיי ישו, ומצוין בכנסיית הביקור בעין כרם (הממוקמת במקום בו, על פי האמונה הנוצרית, ניצב בית הקיץ של אלישבע וזכריה), ובכנסיות רבות ברחבי העולם הנקראות על שם הביקור.
שמונה ימים לאחר הולדת בנם, במהלך טקס ברית המילה חברי המשפחה אמרו שיקראו לילד על שם האב - זכריה, אולם אלישבע התנגדה ודרשה שלבן יקרא בשם "יוחנן". זכריה, שהיה אילם, כתב על לוח "שמו יהיה יוחנן" ובאותו הרגע חזרה לו יכולת הדיבור, והוא נשא את תפילת הבנדיקטוס.[4]
מסורות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבשורה על פי יעקב מסופר שכאשר הורה המלך הורדוס על טבח התמימים (טבח הילדים שנולדו באזור בית לחם), זכריה סירב לגלות היכן מסתירה אלישבע את בנו ולכן נרצח על ידי חיילי הורדוס בחצר בית המקדש. המסורת הנוצרית מקשרת בין זכריה אבי יוחנן לבין זכריה בן יהוידע, שהיה אף הוא כהן שנרצח בחצר בית המקדש (אירוע המוזכר גם בבשורה על-פי מתי[5]).
קדוש נוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכריה ואלישבע מוגדרים על ידי הכנסייה הנוצרית הקתולית כקדושים, ויום חגם הוא ה-23 בספטמבר. בכנסייה הלותרנית יום חגם מצוין ב-5 בספטמבר וכך גם בנצרות האורתודוקסית.
שמותיהם של זכריה ואלישבע מוזכרים בחלק מהמיסטריות של הכנסייה האורתודוקסית כחלק מתפילות טקס הנישואים וטקס ההכתרה.
בכנסייה היוונית אורתודוקסית מצוין יום חגם של זכריה ואלישבע ב-24 ביוני.
הארמנים מאמינים כי שרידי גופתו של זכריה נמצאים במנזר גאנדזסאר בנגורנו קרבאך.
באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכריה (בערבית: زكريا - נהגה "זכריא") נחשב לקדוש גם באסלאם מאחר שיוחנן המטביל (יחיא אבן זכריא), הנזכר בסורת מרים, ה-19 בקוראן,[6] נחשב אף הוא לאחד מנביאי האסלאם. זכריה הוא זה שטיפל במרים אמו של ישו, יוחנן בישר בביאת המשיח דבר שלא מצא חן בעיני אנשי דת "חכמי דת" אשר בתגובה גרמו להריגתם של שניהם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 197–198, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זכריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 5–7.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 12–17.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 18–22.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 57–79.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ג, פסוק 35.
- ^ הקוראן, סורה 19: חזון מרים.
