זכריה פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מוטעה בנקודות רבות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב זכריה פרנקל.

הרב זכריה פרַנקל או רז"פגרמנית: Zacharias Frankel‏; 30 בספטמבר 180113 בפברואר 1875) היה רב ותאולוג יהודי במאה ה-19, חלוץ המחקר המדעי של המשנה והתלמוד ואביה הרוחני של היהדות הקונסרבטיבית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכריה פרנקל נולד בפראג למשפחה אמידה שהייתה מן הבולטות בקהילה, ועם אבותיו נמנו רבנים ידועי שם. בנעוריו התחנך על ברכי אביו, ומלבד החינוך היהודי רכש גם חינוך כללי. בצעירותו למד בישיבה מקומית והוסמך לרבנות. באמצע שנות העשרים לחייו נסע לבודפשט כדי להוסיף על לימודי הקודש שלו לימודי חול, תחילה בבית ספר תיכון ואחר כך באוניברסיטת פשט. בשנת 1831 בהיותו בן שלושים, הוענק לו תואר דוקטור בפילוסופיה ובשפות עתיקות.

בעקבות קבלת התואר היה למועמד הרצוי ביותר על שלטונות כרב של מחוז לייטמריץ (Lietmeritz). כך היה לרב הראשון בבוהמיה אשר התחנך באוניברסיטה. כאשר התיישב בעיר טפליץ (Teplitz) לא הנהיג פרנקל תיקונים קיצוניים, הוא אף הבהיר שלא יסבול יוזמות מצד בני הקהילה לשנות מהמנהג הדתי הקיים. אף על פי כן הנהיג דרשות סדירות שבועיות בגרמנית, לראשונה בבוהמיה, בניגוד למקובל, שתי דרשות בשנה. פרנקל אף העמיד מקהלת גברים תמידית בבית הכנסת ועמד על שמירת הסדר והתנהגות נאותה שם.

לאחר ועידת בראונשווייג העביר עליה פרנקל ביקורת, בעיקר על כך שהמתכנסים קיבלו החלטות. הוא השתתף בוועידת פרנקפורט, אך פרש ממנה לפני סיומה ופרסם את סיבותיו.

בשנת 1836 עקר לדרזדן שם נתמנה לרב הראשי לסקסוניה, שהייתה מן המדינות אשר העניקו זכויות מזעריות ליהודים. את כתביו הראשונים הקדיש לשיפור מצבם הפוליטי של היהודים ובמיוחד לביטול השבועה המשפילה שהייתה מוטלת עדיין על היהודים. מתוך הכרה בגדלותו הוצעה לו כהונת רב ראשי בברלין. המשא ומתן נמשך מ-1838 עד 1842, לבסוף ויתר על משרת הרבנות בברלין והעדיף להישאר בדרזדן.

בשל בקיאותו בלימודי הקודש והשכלתו הגבוהה ובהיותו מייצג "שביל זהב" ב-1854 נבחר לראש המוסד ולפרופסור לתלמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו, שפרנקל היה שותף בהקמתו. שם היה, בין היתר, מורהו של דוד צבי מילר, והיה האדם שהשפיע עליו לפנות לחקר לשונות עמי המזרח הקדומים.

פרנקל היה איש רב פעלים ומעורב עם הבריות, שתדלן למען זכויות היהודים בסקסוניה. בחיי היום יום פרנקל שמר הלכה, לימד כל יום גמרא בבית הכנסת. הוא היה מהראשונים להכניס דרשות בגרמנית בבית הכנסת, דבר שהיה אז חידוש בחברה יהודית שעזבה רק זמן קצר קודם את היידיש, ותמך בגישה ביקורתית ובשינוי מתון שנועד לצמוח מבפנים, ללא מהלכים חדים.

ב-1842 יצא נגד הסידור הרפורמי החדש של ההיכל בהמבורג, אך במקביל התקומם גם על ניסיונו של הרב יצחק ברנייס לאסור להתפלל ממנו. הוא התפלמס עם אברהם גייגר הצעיר, שגינה אותו על כך.

האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקל היה אחד החברים הבולטים ביסוד זרם המחשבה של היהדות ההיסטורית שעודדה את חופש המחקר ביהדות תוך שמירת סמכותה של המסורת היהודית, ההלכה והאמונה. גישה זו נמצאת בבסיסה של היהדות הקונסרבטיבית. פרנקל בדעותיו היה אבי התנועה בכך שהגדיר את התווך קו האמצע שאינו מתמזג עם היהדות האורתודוקסית וכן עם היהדות הרפורמית. פרנקל טען כנגד היהדות האורתודוקסית שהחזיקה בדעה ש"החדש אסור מן התורה" (החתם סופר) כי היהדות איננה סטטית, ועליה להגיב למתרחש בעת המודרנית. פרנקל תמך בגישה פוזיטיבית-היסטורית ליהדות, לפיה יש לקבל בצורה פוזיטיבית, את חוקי ההלכה היהודית ההיסטורית כנורמטיבית בו בעת שיש להיות פתוחים לשינויים הטבעיים שנעשו בהלכה לכל אורך ההיסטוריה היהודית. בתגובתו למודרנה, פרנקל השתמש בשיטות המודרניות של המחקר ההיסטורי לניתוח טקסטים יהודים ולחידושים הלכתיים. דבר זה הפריד אותו מהנאו-אורתודוקסיה ומגישתו של הרב שמשון רפאל הירש. ממנגד, את גישת היהדות הרפורמית דחה פרנקל, לפיה ההלכה היהודית בלתי מספקת ורלוונטית וכן את הרפורמה בדבר קבלת אפשרותן של השפות המקומיות להיות שלטות בתפילה ובקריאת התורה. פרנקל דחה שינויים מרחיקי לכת של חידושים הלכתיים כגון הקלה בחוקי הכשרות, ביטול חשיבות ההלכה ומצוות שונות וכו'. בנוסף, התנגד פרנקל לשינויים מרחיקי לכת של הרפורמה בסידור התפילה המתרחק מהמסורת המקובלת בביטול הרעיון המשיחי והצביע על קדימותה של העברית כשפת הקודש.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-30 של המאה ה-19 התחיל להתעניין בגישה מדעית ביקורתית בהתפתחות ההלכה, הוא נחשב לאבי המחקר התלמודי ההיסטורי-ביקורתי. פרנקל רצה להראות בכלים היסטוריים מדעיים כי אמנם ההלכה היהודית קדומה וכי היהודים קיימו את ההלכה גם בתקופה החשמונאית. פרנקל כתב רבות, בשנת 1851 הוציא עיתון מדעי וערך את "הירחון להיסטוריה ומדעי היהדות" (Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums) במשך 17 שנה, ואף היה שותף לכתיבת הקדמות לערכים הנכתבים בו, כגון ההדרות פירושים מכתבי יד עתיקים. בין חיבוריו המפורסמים אפשר למצוא מספר חיבורים בעברית:

  • דרכי המשנה, התוספתא, מכילתא, ספרא וספרי (1859), אשר עורר ביקורת רבה. הספר גרר שורה של חיבורים המגיבים אחד לקודמו. הרב צבי בנימין אוירבך פרסם כנגד הספר את חיבורו הצופה על דרכי המשנה (פפד"מ תרכ"א), וכמוהו גם ר' שמואל פרנד בחיבורו פתשגן האגרת (פראג 1861). בה בשנה יצא להגנתו שי"ר בחיבורו דברי שלום ואמת, וגרר עליו את תגובת הרב שלמה זאב קליין, בספרו האמת והשלום אהבו (פפד"מ 1861). הספר הודפס בעריכת הרב יצחק ניסנבוים בוורשה תרפ"ג, ועריכ זו הודפסה בהוצאת "סיני", תל אביב תשי"ט.
  • מבוא הירושלמי
  • אהבת ציון

מבין ספריו ומאות מאמריו:

  • שבועת היהודים
  • תרגום השבעים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שאול פנחס רבינוביץ, ר' זכריה פרנקעל, חייו, זמנו, ספריו ובית מדרשו, ורשה: אחיאסף, תרנ"ח (1898).
  • י' שכטר, חכמת ישראל באירופה, כרך ב, עמ' 255–266.
  • ד' רודבסקי, השקפותיו של זכריה פרנקל על בעיית ההסתגלות לרוח הזמן, פרקים: בטאון האקדמיה העברית באמריקה ד (תשכ"ו), עמ' 161–183. ‬
  • א"א אורבך, 'זכריה פרנקל, ישראל לוי, שאול הורוביץ, שלושת מורי התלמוד של הסמינר בברסלוי', מחקרים במדעי היהדות ב (תשנ"ח), 851–862.‬
  • גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית, ספריית פועלים, מרחביה תשכ"ז, כרך ב, עמ' 684-686.
  • רבקה הורוביץ, 'רעיון עצמאות היהודים בארץ ישראל לרבי זכריה פרנקל בשנת 1842', ‬כיוונים 6 (תש"ם), עמ' 5–26.
  • רבקה הורוביץ, זכריה פרנקל וראשית היהדות הפוזיטיבית היסטורית, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו:

על אודותיו: