זלדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במשוררת עברייה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זלדה (פירושונים).

זלדה שניאורסון-מישקובסקי (20 ביוני 1914 - 30 באפריל 1984, כ"ח בניסן ה'תשמ"ד) הייתה משוררת ישראלית.

תוכן עניינים

1 תולדות חייה
2 ספרי השירים שלה
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים
- 4.1 משירי זלדה

[עריכה] תולדות חייה

זלדה נולדה לשלום שלמה ורחל שניאורסון בכ"ו בסיוון תרע"ד (1914) בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק) שברוסיה. דמות אביה - צאצא של האדמו"ר "הצמח צדק", האדמו"ר השלישי בשושלת האדמו"רים של חב"ד - וסבה (שהיה אחד מחשובי חסידי חב"ד) שמתו בעודה בגיל צעיר, השפיעו רבות על נפש הילדה, שהייתה בת יחידה ולפיכך אמרה בכל בוקר בשנת האבל קדיש על אביה. זלדה היא בת דודתו של הרבי מלובביץ' האחרון והיא גדלה בחצר חב"דית.

ב-1926, כשהייתה זלדה בת 11, עלתה המשפחה לירושלים, שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עצובות בשל המצב הכלכלי הקשה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות מזרחי, שם הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. אחר כך התפרנסה מהוראה, שם לימדה יחד עם נחמה ליבוביץ.

ב-1950 התחתנה עם חיים אריה מישקובסקי, בוגר ישיבת חברון שעבד כפקיד ורואה חשבון. הזוג היה חשוך ילדים.

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון מדורים ספרותיים של העיתונים. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא קובץ שיריה הראשון, "פנאי" (בהוצאת הקיבוץ המאוחד). עד 2007 יצאו 14 מהדורות ממנו באלפי עותקים. בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי.

השפעת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה (אם כי זלדה לא כתבה אף שיר תאולוגי מובהק). בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של סיפורים חסידיים.

עם היותה דתית, זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב והיו לה ידידים חילוניים רבים.

הסופר עמוס עוז, בספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך", מתאר את יחסיו עם זלדה, שהייתה מורתו בבית הספר היסודי והשפיעה עליו רבות. הזמרת חוה אלברשטיין שרה כמה משיריה ובהם "לכל איש יש שֵם" ללחן של חנן יובל ושירים אחרים בהלחנת שפי ישי. הזמרת שולי נתן הלחינה ושרה אחדים משיריה, ביניהם "שושנה שחורה", "כל הלילה בכיתי" ו"אל תשליכני מלפניך".

זלדה שלחה ידה גם בציור והרבתה בציורי דיוקנאות.

[עריכה] ספרי השירים שלה

פנאי - 1967
הכרמל האי נראה - 1971
אל תרחק - 1974
הלא הר הלא אש - 1977
השוני המרהיב - 1981
שנבדלו מכל מרחק - 1984

כל ספריה של זלדה - שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו) - יצאו בהוצאת הקיבוץ המאוחד. לאחר מותה קובצו כל הספרים לכרך אחד - שירי זלדה.

[עריכה] לקריאה נוספת

חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
ידידיה יצחקי, "שירי זלדה בראיה כוללת", עיתון 77, 65, תשמ"ה 1985.
אביעזר ויס, "קידוש החול או גשר של הפרדה - עיון תימטי-תבניתי בשירי "פנאי" לזלדה", זהות, ג', תשמ"ג 1983.
חמוטל בר-יוסף, שני שירים על ירושלים : אמיר גלבע, "היינו כחוזרים"; זלדה, "מקום של אש", ספרות ילדים ונוער, 10, תשמ"ד 1984.
צבי צמרת, "סובב הלב בנתיבו האפל - וחוזר אל האלוקים", או אופטימיות ופסימיות בספרה של זלדה "השוני המרהיב, פתחים, 58, תשמ"ב, 1982.
שלמה נש, המעורבות המוסרית - בריחה ממנה ואליה, על זלדה ועל ספר שיריה "השוני המרהיב", הדאר, 61, כ"ב, תשמ"ב 1982.
יערה בן-דוד, אור הנר של תפילה זכה : זלדה, "הלא הר, הלא אש", אהבה ממבט שני, תשנ"ז 1997.
אהרון קומם, "אל לב הדברים" : משבר האמונה בשירת זלדה, שלשלת שירה, תשס"ד 2004.
צבי לוז, "המחתרת של זלדה והעדפת האי-נראה", עלי-שיח, 49, תשס"ג 2003.
עזה צבי, "זלדה - הכמיהה לידידות", חדרים, 4, 1984.
ש. שלום, ביכורי עטה של זלדה, דבר, ספטמבר 1989.
שרה הלפרין, "זלדה - לדמותה ולשירתה : מוטיבים ומבנה", בצרון, 23, תשמ"ד 1984.
משה דור, "זלדה", מעריב, מאי 1984.
לילי רתוק, "מלאך האש : על הקשר בין יונה וולך וזלדה", עלי-שיח, 37, תשנ"ו 1996.
דרור אידר, "מתי התחלפו המלכויות בגבהים – עיון משווה בין שירת זלדה לשירתה של חווה פנחס-כהן", בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש – על זהות תרבות ויהדות; אסופה לזכרו של מאיר איילי (עורכים: יהודה פרידלנדר, עוזי שביט ואבי שגיא), הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשס"ה, עמ' 241-215.
אסתר אטינגר, זלדה, שושנה שחורה, מונוגרפיה המשלבת את סיפור חייה של זלדה עם עיון מקיף בשירתה ובמקומה בעולם השירה העברית ובחברה הישראלית. הוצאת מפה, תל אביב, 2007.