זלמן דוד ליבונטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זלמן דוד ליבונטין בצעירותו, סוף המאה ה-19

זלמן דוד לֵיבוֹנְטִין (לעתים נכתב לבונטין; בכתיב יידי: לעוואָנטין; בראשי תיבות: זד"ל; 1856, אוֹרשָה, פלך מוגילב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 19 ביוני 1940, תל אביב, פלשׂתינה-א"י) היה מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון, וממקימי בנק אוצר התיישבות היהודים.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלמן דוד ליבונטין נולד בשנת 1856 למשפחת חסידי חב"ד בעיירה אורשה שברוסיה הלבנה (אז באימפריה הרוסית). עבד כבנקאי בבנק זעיר ברוסיה.

רעיון שיבת ציון התעורר בו, לפי זכרונותיו, בעת לימודי הגאוגרפיה. הוא למד כי מדינת ליבריה באפריקה נוסדה על ידי עבדים כושים מאמריקה.

Cquote2.svg

שאלתי את נפשי: אם הכושים יכלו ליסד מדינה חופשית לעצמם, מדוע לא נלך אנחנו ליסד לנו ממלכה בארץ אבותינו.

Cquote3.svg

הוא פרסם רעיון זה בכתב עת, והצליח לחבר לאגודה חמש עשרה משפחות מהעיר קרמנצ'וג מדרום רוסיה (אוקראינה). הם הסכימו כי ייצא לארץ הקודש, ובחרו בו לצאת לפניהם. הם החליטו כי אם ליבונטין ימצא "כברת ארץ" המוכשרת ליסד מושב לעבודת אדמה, גם הם יבואו ויחלו בעבודת הקודש. שמעו הגיע ליהודי העיר חרקוב; הם הזמינו אותו אליהם והודיעו לו על התארגנות קבוצה שנייה להתיישבות בארץ ישראל. וכך בשבט תרמ"ב הפך להיות בא-כוחן של שתי קבוצות המחפשות אדמה בארץ ישראל על מנת להקים יישוב המבוסס על עבודת האדמה.

ממייסדי ראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1882 עלה ליבונטין לארץ ישראל כציר מטעם משפחות מקרמנצ'וג ומחרקוב. הוא כונן ביפו ועד בשם ועד חלוצי יסוד המעלה, אשר הציב לו מטרה לקנות קרקע ולייסד מושבה של עובדי אדמה. ליבונטין חיפש אדמה בשפלת יהודה, הגיע עד עזה – אך לא מצא נחלה מתאימה להתיישבות. גם מושל ירושלים הטורקי, ראוף פאשה, ביקש לסכל את עצת המתיישבים. לבסוף, סגן הקונסול הבריטי ביפו, ר' חיים אמזלג, רכש, על שמו, את "ארד אל עיון קרא", היא "עין הקורא" המקראית (שופטים ט"ו,י:ט), 12.5 ק"מ דרומית ליפו. שטח האדמה היה 3,340 דונם, והמחיר לדונם 15 פרנק.

ובליל שימורים עלה ז' ד' ליבונטין עם חבריו ללון לילה ראשון על אדמתם תחת כיפת השמים:

Cquote2.svg

כל הלילה לא ישנו ויחזו מחזות קודש, חזיונות מני קדם. ובבוקר, מראש הגבעה נתגלה מחזה מרהיב עין" מערבה- מרחב הים, הנשקף מרחוק כראי מלוטש; מזרחה – הרי יהודה, עוטים ערפל-קסם מעולף געגועי קדש, געגועי נצח של עם-הנצח ; דרומה – גבעות ושדות שזופי-שמש, שדות שממה, המחכים זה אלפיים שנה לבוא גואליהם, ובאופק – הגבעה של יבנה... וצפונה – מרחב השרון.

והם הכריזו ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן" (ישעיהו מ"א, כז)".

Cquote3.svg

בסוף שנת 1882 התפטר ליבונטין מכהונתו כראש הוועד, על רקע סכסוכים פנימיים במושבה, ושב עם בני ביתו לרוסיה לזמן בלתי מוגבל. עם עוזבו הוא קיבל "שובר קבלה", שבו נכתב: "קבלנו ממנו הספרים, המזומנים "ואין לנו אליו שום טענות ומענות ודין דברים ופתחון פה". ולראיה באנו על החתום ח"י טבת תרמ"ג, "פה ראשון לציון באה"ק [=ארץ הקודש] ת"ו"".

הקמת הבנק הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרמ"ה (1884) הציע ליבונטין בוועידת היסוד של "חובבי ציון" בקטוביץ, לייסד בנק שיסייע להתיישבות היהודית בה. כעבור כעשור וחצי יזמה ההסתדרות הציונית בראשות תיאודור הרצל את הקמת אוצר התיישבות היהודים, הוזמן ליבונטין, שכיהן אז כמנהל הבנק המינסקאי למסחר, הוזמן על ידי הרצל בשנת 1901 לנהל את ה"אוצר", והתמנה למנהל באוצר התיישבות היהודים בלונדון. לאחר מכן הוא יזם והקים את בנק אנגלו-פלשתינה. במקביל הוא שימש יועץ מדיני להרצל בנושאים שבהם התמחה.

היכרותו של ליבונטין את היישוב, שליטתו בעברית והכרתו את המשק והכלכלה הארץ-ישראלית בתקופה העות'מאנית הביאו לכך שקיבל את ניהול הבנק הציוני. בשנת 1903 חזר ליבונטין לארץ ישראל, התיישב בראשון לציון והיה מנהלו הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי). הוא היה מנהל הבנק עד שנת 1914, אז, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא לא יכול היה, כנתין מדינת אויב, להישאר בתפקידו.

במלחמת העולם הראשונה: במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבונטין נאלץ להישאר באלכסנדריה שבמצרים, שבה שהה ערב המלחמה. הוא פתח בעיר סניף זמני שתמך באלפי הפליטים שגורשו מארץ ישראל. חלק לא קטן מבין פליטים אלו החזיק בחשבון באחד מסניפי בנק אנגלו-פלשתינה בארץ. כספים שהגיעו מחברת האם, אוצר התיישבות היהודים, שמושבה היה בלונדון, איפשרו לשלם לפליטי ארץ ישראל לפחות חלק מן הכספים על חשבון פיקדונותיהם בסניפי הבנק בארץ .כפי שליבונטין כתב בעצמו, "עפ"י החוקים השוררים לא הייתה עלינו שום התחייבות לשלם במצרים הפקדונות שקבל האפ"ק בארץ-ישראל אבל לא יכולתי לעזוב את אלו שהיה להם הכסף בהבנק שלנו שירעבו או שילכו לבקש נדבות על פרוסת לחם... עבודתי זו היא קשה ביותר מפני כי רבים מהמפקידים דרשו בכל זאת כל כסף פקדונותיהם ולא חפצו להבין, כי אין על האפ"ק שום התחייבות וכי אנכי עושה עמהם לפנים משורת הדין בשלמי להם את פקדונותיהם ויריבו בי וימררו את חיי".‏[1]

באלכסנדריה הוקם "ועד זמני" לטיפול בפליטים אלו, ובאופן טבעי התמנה ליבונטין לגזבר הוועד.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1925, כשהיה בן 69, פרש ליבונטין מניהול הבנק, אך נשאר חבר דירקטוריון עד מותו בשנת 1940. בדברי ההוקרה שהקדישו לו עובדי הבנק נכתב:

Cquote2.svg

מר ליבונטין היה לנו בזמן כהונתו לאב ולמורה ובצאתו מן העבודה היה לנו לאח ורע – את המוסד הוא עזב, אולם בליבנו יישאר לנצח, כי על כן מורינו ואחנו הוא. אשריך מר ליבונטין שנכנסת בשלום ויצאת בשלום – ותהי אחריתנו כמוך!

Cquote3.svg

מושב שדה דוד נקרא על שמו של ליבונטין. במספר ערים, ובהן ראשון לציון, יש רחוב על שמו (ליבונטין או זד"ל).

ארכיונו האישי של זלמן דוד ליבונטין, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה ליבונטין (18741944) - עלה לארץ ישראל בתחילת שנות ה-20 והתיישב בתל אביב. ניהל את חברת PEL (Palestine Egypt Lloyd). לאחר מכן התמנה למנהל בנק בני בנימין. בתו אלה הייתה נשואה לקרל רייספלד, תעשיין ופרדסן יליד פולין. השניים קימו את "קרן אלה וקרל רייספלד" המעניקה תרומות למוסדות.
  • מרדכי ליבונטין (1883 - 1974) - הקים יחד עם אחיו הלל משרד לעבודות טכניות וסוכנות מכונות. לאחר מכן היה יועץ לבנק התעשייה ולהתאחדות בעלי התעשייה. בנו אריה ליבונטין שירת במטה הכללי, הדריך בבית הספר לפיקוד ומטה והיה מפקד בסיס הדרכה. לאחר פרישתו מצה"ל עבד במשרד ראש הממשלה.
  • ד"ר משולם ליבונטין - רופא, מייסד מד"א בתל אביב. בנו הוא פרופ' אביגדור ליבונטין ובתו היא הציירת נתניה (נתה) קפלן.
  • רוזה (שושנה) יעקבזון (18881974) - ממייסדות "הסתדרות נשים ציוניות" בתל אביב וחברה פעילה בויצו. נישאה לזלמן יעקבזון. ילדיהם עמנואל והלל יעקבזון ניהלו את פרדסי המשפחה. הבן דניאל יעקבזון עורך דין. הבת של הלל יעקבזון היא פרופ' תלמה ליבל, הנשואה לרופא העיניים ד"ר דוד ליבל. בנם הוא המוזיקאי דורי ליבל.
  • נחמיה ליבונטין (18891930) לא נישא מעולם.
  • אליהו ליבונטין (1890 - 1966) - מוותיקי הבנקאים של בנק לאומי. בנו הוא עורך הדין דב ליבונטין, אביהם של עורכי הדין יהורם ועמיר ליבונטין. בתו של אליהו ליבונטין היא רינה מאירוביץ, שכיהנה כראש מינהל צוות ההקמה של מכרות הנחושת בתמנע, מזכירה כללית של המכון לחקר ארצות מתפתחות באוניברסיטת תל אביב ומנהלת היחידה לפעולות נוער באוניברסיטה. נשואה ליגאל מאירוביץ, בנו של בר כוכבא מאירוביץ, ונכדו של מנשה מאירוביץ. יגאל מאירוביץ הקים את מפעל מלווה העצמאות והפיתוח (הבונדס) בלונדון והיה מנהלו שם, וכן כיהן כציר כלכלי בשגרירות ישראל בלונדון.
  • הלל ליבונטין (18921991) - מהנדס. יחד עם אחיו מרדכי הקים את החברה "אחים ליבונטין, אינג'נירים". בתקופת המנדט הבריטי הפעילה החברה מכונות לשאיבת מים מבארות. בתו היא עדנה זק, לשעבר מנהלת מחלקת הרווחה בבנק לאומי.
  • פנינה הורביץ (1896 - 1970) - נישאה לאבינועם הורביץ. בתה לאורה פלצ'י הייתה המתורגמנית הראשית של משרד הביטחון.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרונותיו של ליבונטין, בשלושה כרכים
  • לארץ אבותינו: דברי ימי המסע והעבודה בשנות תרמ"ב, תרמ"ג / של זלמן דוד לעוואנטין, ורשה: דפוס אלעקסאנדער גינז, תרמ"ה. (מהדורות נוספות: תל אביב : איתן ושושני, תרפ"ד-תרפ"ח; תל אביב: מסדה, תש"י; שם, תשכ"ג.)
  • ידיעות איבער דעם ישוב אין ארץ ישראל [ידיעות על היישוב בארץ ישראל], לונדון: ענגליש-ציוניסטישע פעדעראציע פאלעסטינא קאמיטע, תרע"ז. (ביידיש)
  • עבודה ישובית בארץ ישראל בעבר ובעתיד, יפו: דפוס מ’ שהם (שטיינפלד), [בסביבות תרע"ט].
  • פרקים: עובדות נשכחות מעבודת ההסתדרות הציונית, [תל אביב]: מסדה, [תרפ"ד?].
  • ההתיישבות בארץ ישראל אמצעיה ושטותיה, תל אביב: דפוס איתן, תרפ"ה-תרפ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לארץ אבותינו, הוצאת "מסדה", ספר שלישי, עמ' 13–14.