זמריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זַמְרִירלועזית: ג'ינגל) הוא מסר קצר וקליט, המשמש, בלוויית לחן, למטרות פרסומת קולית, בדרך כלל ברדיו, לעתים בטלוויזיה, וכן בדרכים נוספות שבהן נחשף הציבור לפרסומת קולית. לעתים משתמש הזמריר בסיסמה של המוצר המשווק, כשלסיסמה זו קיום גם שלא כזמריר, למשל בפרסומת מודפסת. תשדירי פרסומת מורכבים לעתים מהזמריר לבדו, אך פעמים רבות הם כוללים מסר ארוך יותר, שהזמריר הוא רק חלק ממנו, מעין עוגן הקושר תשדיר זה למכלול התשדירים של אותו משווק. פעמים רבות הזמריר הוא בן משפט אחד בלבד, אך לעתים זהו פזמון קצר, שבו משפטים אחדים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית משנת 1991, משמשת המילה העברית "זמריר'" כתרגומה של המילה הלועזית, שנשתרשה בעברית, "ג'ינגל". Jingle באנגלית שימש כתיאור קול שקשוק מתכתי, כמטבעות קטנים המתחככים זה בזה, או כקולו של הפעמון. מכאן הורחב השימוש לשיר קצר וקליט, ולאחר המצאת הרדיו הורחבה המשמעות לשיר קצר המשמש למטרות פרסומת. התרגום העברי "זמריר" מלביש את השורש "ז.מ.ר." על המשקל "קַטְלִיל", המעניק משמעות של הקטנה והקלה. זמריר, הוא, אם כן, מעין זמר קטן וקל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידתו של הזמריר בעידן הרדיו כאמצעי תקשורת המוני. הזמריר המוכר הראשון נוגן ברדיו בארצות הברית והיה פרסומת של דגני בוקר "Wheaties" של חברת ג'נרל מילס (General Mills). עד מהרה הפך הזמריר לאמצעי פרסום מקובל, בימים בהם היה הרדיו אמצעי תקשורת ההמונים הביתי והנפוץ, בשנות ה-20, שנות ה-30 ושנות ה-40.

נוכחותו של הזמריר הרדיופוני בתרבות האמריקנית בשנים אלו הייתה משמעותית. הבמאי וודי אלן מתאר בסרטו הנוסטלגי "ימי הרדיו" את התרבות האמריקנית הסובבת סביב שידורי הרדיו בתקופה זו. בסרט מושמעים זמרירים רבים, ובין היתר מתוארת בו גיבורת הסרט אותה מגלמת מיה פארו בסצנה ארוכה שבה היא מקליטה זמריר המשבח את מעלותיו של חומר משלשל.

עם עלייתה של הטלוויזיה פינה התשדיר הרדיופוני את מקומו לתשדיר הטלוויזיוני המורכב יותר, הכולל בנוסף למנגינה אף תמונה ותנועה, ולעתים אינו כולל מוזיקה כלל. עם זאת, מסעי פרסום רבים עדיין נסמכים על זמריר קליט, החוזר על סיסמה קצרה, מספר טלפון או מסר פרסומי אחר.

כיום, ישנם מסעות פרסום רבים המסתמכים על זמרירים, ומוותרים על נוכחות בטלוויזיה או באינטרנט, וזאת בשל עלותו הנמוכה יחסית של הזמריר. בארצות הברית ישנן חברות רבות המתמחות בכתיבת זמרירים ועיבודם לתשדירים רדיופוניים. עם זאת, מסעות פרסום טלוויזיונים רבים, או מסעות פרסום המסתמכים על יותר ממדיום אחד, משתמשים אף הם בזמריר.

זמריר מצליח משאיר את חותמו לשנים רבות לאחר שהסתיים שידורו.

הזמריר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נפוץ מאוד הזמריר עד ימינו, וישנם זמרירים שהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות המקומית. כך, למשל, הזמריר המפרסם תפוזים שכתבה בשנות ה-60 נעמי שמר - "התפוזים, התפוזים, טובים באלף אחוזים...", או הזמריר המפרסם את סבון הכלים "ננס" - "ננס, ננס, אל המטבח נכנס / עושה לך טוב עושה לך קל / ננס, ננס" (מושר ללחנו של השיר Heigh-Ho מתוך הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים"), והזמרירים הקלאסיים - "לכלב שלי קניתי דוגלי, האו האו, דוגלי מזון לכלבים", ואף "ביצים ביצים". סרטון הפרסומת לסבון "נקה 7" הפך לקאלט בזכות הזמריר משנת 1963 שליווה אותו ("הוא ירוק, הוא כחול, הוא לבן / הוא עדין, הוא נעים , רענן / ולבן לתינוק הוא הצבע / אלסבון מצוין נקה 7.") והקהל באולמות הקולנוע הצטרף לזמריר ומחא כפיים במקומות המתאימים. זמרירים אלו הצטיינו במנגינה קליטה, והיותו של הרדיו המדיום הפרסומי הביתי הבולט, עד תחילת שנות ה-70 העניקה להם יכולת לחשיפה מקסימלית.

בשנות ה-70 החלו תשדירים טלוויזיוניים בערוץ הראשון והיחיד עד אז, שכונו "תשדירי שירות". כמה מאלו לוו בזמריר קליט, והפכו אף הם לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. מתוכם זכורים, בין היתר, הזקנה המזמרת "תרמתי דם" למנגינת הנושא של האופרה כרמן, הזמריר בעל הניחוח של להקת התרנגולים - "קח עוד תפוז, אתה יודע למה", ו"אשכוליות או לא להיות".

עם פתיחתו של הערוץ השני בתחילת שנות ה-90 ופתיחתו של שוק הפרסומות הטלוויזיוניות המסחריות, צבר נושא הפרסום בכל ערוצי המדיה תאוצה, והזמרירים החלו להיות מתוחכמים יותר וקליטים יותר. חלק ניכר מתשדירי הפרסום מלווים בשיר באנגלית, שלא נכתב במקור כזמריר, אך נבחר על ידי הפרסומאי ללוות את מסע הפרסום (דוגמה בולטת היא השיר "קריפ" של להקת רדיוהד, שליווה את מסע הפרסום המוצלח של קסטרו בו הופיעה יעל אבקסיס שהתשדיר תיאר כיצד חשפה עצמה בפני ליאור מילר) אך לעתים נכתב זמריר המלווה את מסע הפרסום בטלוויזיה וברדיו, כגון "אין, אין, אין כמו במבה" או "תעמיס לי ביסלי". שימוש נפוץ במיוחד בזמריר הוא במסעות פרסום הדורשים מן הצרכן שיזכור מספר טלפון - כמו הזמריר הידוע מהעשור הראשון של המאה ה-21, שפרסם את חברת הביטוח AIG ומספר הטלפון שלה. מסע פרסום זכור במיוחד מאמצע שנות ה-90, היה ל"נודלס תלמה". ללחנו של Dil To Pagal Hai, להיט בוליוודי ידוע, חוברו מילות ג'יבריש - "נודלס תלמה קה, נשנש בליסטיקה". השיר הקליט הצליח להחדיר את המוצר "נודלס תלמה", שהיה עד אז לא מוכר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]