זמרי בן סלוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שידול בני ישראל לחטא

זִמְרִי בֶּן סָלוּא היה נשיא שבט שמעון במסע בני ישראל במדבר. לפי התורה (פרשת בלק-פרשת פינחס) קיים זמרי יחסי מין עם כזבי בת צור, בתו של אחד מחמשת נשיאי מדין, לעיני כל ישראל. בשל מעשהו זה, הביא זמרי למגפה בעם ואף קיפד חייו כשבתגובה למעשה זה הרג פינחס אותו ואת כזבי בת צור יחדיו.

האירוע התרחש בעת חניית בני ישראל בשיטים, בשנה הארבעים של נדודי בני ישראל במדבר, ערב הכניסה לארץ ישראל. זאת תוך כדי חטאם של ישראל בשיטים, בעבודה זרה לבעל פעור ובזנות עם בנות מואב. הפרשה מתוארת בספר במדבר פרק כ"ה.

הסיפור בראי מדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרשי חז"ל המובאים בתלמוד סנהדרין פ"ב ע"ב יש הרחבה של סיפור מעשה זמרי:

בנות מואב היו משתכנות באוהלים לא הרחק ממחנה ישראל, כך שרבים מבני ישראל התפתו לזנות איתן, בדיוק כפי שחשב בלעם בן בעור שתכנן את המעשה. בנות מואב נענו לגבר המשדל רק בתנאי שיסכים לעבוד לבעל פעור, מה שאכן קרה עד כדי שהתורה מתארת - "ויצמד ישראל לבעל פעור". הגברים שנכשלו בעבירות אלו התחייבו מיתה ומשה ישב עם בית דינו לדון ולחייב מיתה את החוטאים. כיוון שרבים מהחוטאים היו משבט שמעון באו אנשי השבט אל זמרי שהיה מראשי השבט ודרשו ממנו שיעשה מעשה שיציל אותם. זמרי החליט לקבוע כי אין בזנות עם גויה עונש מוות, והביא ראיה לכך את נישואיו של משה רבנו עם בתו של יתרו, למרות שזו נתגיירה לפני נישואיה עימו. כדי לבסס את פסקו זה, הוא החליט לזנות עם כזבי בת צור שהייתה בת מלך מדין ולפרסם את מעשהו זה. הוא בא אליה וביקש ממנה לשתף איתו פעולה. היא אמרה לו שכיוון שהיא בת מלך ומורמת מעם, לא הרשה לה אביה לזנות עם כל אחד, אלא רק עם הגדול שבעם ישראל, הוא משה. אמר לה זמרי שהוא חשוב ממשה, שכן משה הוא המנהיג של השבט השלישי, שבט לוי, ואילו הוא עצמו מנהיג שבט שמעון, השבט השני.

כזבי הסכימה לשתף פעולה וזמרי אחז אותה בבלוריתה והביאה אל משה, שם התריס כנגדו ושאל האם כזבי מותרת לו, שכן היא בדיוק כאשתו של משה, צפורה, שגם היא הייתה מדיינית. כאשר ראה העם את מעשה ההתגרות של זמרי געו כולם בבכיה. פנחס ידע שההלכה היא ש"הבועל ארמית קנאים פוגעין בו", ודקר את זמרי וכזבי.

חז"ל אמרו שזמרי הספיק לבעול את כזבי 424 פעמים עד ששכבת זרעו נעשתה דלילה כביצה המוזרת, כלומר כביצה שאפשר שייצא ממנה אפרוח."והיא הייתה מלאה שכבת זרע כערוגה מליאת מים". ומקום מושבה בית סאה. פירש רש"י: "שהייתה רחבה ביותר" (829.44 מ"ר). וקבר שלה אמה (אמה - 58 ס"מ). רש"י: "פתיחת רחמה". חז"ל אמרו שמצאו חמישה שמות בהם כונה זמרי: זמרי, בן סלוא, שאול, בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי. שמו המקורי היה שלומיאל בן צורישדי, בו נקרא לפני החטא כששימש נשיא שבט שמעון. לאחר החטא נוספו לו ארבעה שמות המרמזים על חטאו: זמרי - משום שנעשה כביצה המוזרת. פירש רש"י: ביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות. בן סלוא - שהסליא עוונות של משפחתו, כלומר גרם בחטאו שיספרו בגנות משפחתו, או שפירושו שגרם שידקדקו בעוונות של משפחתו; שאול - מפני שהשאיל עצמו לדבר עבירה; בן הכנענית - שעשה כמעשה כנען. לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה ולמה נקרא שמה כזבי שכזבה באביה. פירוש נוסף כזבי שאמרה לאביה כּוּס בי עם זה. רש"י: שחוט אותם על יָדִי.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניגוד שבין מעשהו הטמא והמתריס של זמרי לבין מעשה הקנאות של פנחס שהחזיר לעם ישראל את הקדושה יצר את הביטוי "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס" לתיאור אדם העושה מעשה נבלה ומראה עצמו כאילו הוא טלית שכולה תכלת.