זנבן ערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgזנבן ערבי
Turdoides squamiceps1 cropped.JPG
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: זנבניים
סוג: זנבן
מין: זנבן ערבי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Turdoides squamiceps
‏(קרצשם, 1827)
זנבן אוכל מכף היד

זנבן ערבי (שם מדעי: Turdoides squamiceps) היא ציפור שיר ממשפחת הזנבניים אשר נפוצה בערוצי נחלים לאורך הבקע הסורי-אפריקני מחצי האי ערב בדרום ועד ישראל בצפון. בישראל הזנבן חי בעיקר באזור הערבה וסביב ים המלח. שמו ניתן לו בגלל זנבו הארוך.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזנבן הוא ציפור ייחודית בשל העובדה שהיא חיה במהלך השנה כולה בקבוצה, הכוללת פרטים קבועים ומגינה על טריטוריה משותפת. בין חברי הקבוצה קיים מדרג חברתי קווי (ראו סדר לינארי), הנקבע על פי הגיל ועל פי הזוויג. מבין חברי הקבוצה, רק הזנבנים הבכירים ביותר משתתפים ברבייה. מביניהם, אלה שנמצאים במדרג נמוך יותר מזדווגים בעיתוי שבו סיכויי ההפריה נמוכים, או בעיתוי שבו צאצאיהם יבקעו אחרונים ולכן מקומם בקבוצה יהיה נחות מזה של אחיהם. יחד עם זאת, הקבוצה כולה משתתפת בגידול הגוזלים, עד כדי כך שבהרבה מקרים לא ניתן לקבוע בוודאות מיהם ההורים הביולוגים (אלא אם זו קבוצה עם נקבה או זכר יחידים).

האפשרויות היחידות לשינוי במעמדו של זנבן הן מוות, גירוש זנבן בכיר ממנו, או השתלטות על קבוצת זנבנים אחרת. אולם סיכוייו של זנבן שעזב את הקבוצה לשרוד ולהשתלט לבדו על קבוצה אחרת נמוך ביותר, ולכן מספר הזנבנים שבוחרים באפשרות זו נמוך יחסית. לעתים, מספר פליטים מקבוצה אחת או מקבוצות שונות מתאחדים ומשתלטים ביחד על קבוצה אחרת. קריאת תיגר על זנבן בכיר נדירה יחסית, שכן תוצאותיה הן הרות אסון למפסיד – בניגוד לזנבן שעזב את הקבוצה מרצונו הוא לא יוכל לחזור לקבוצה ואם ישאר בחיים הוא יאלץ לשרוד לבדו כשכוחותיו מוגבלים. לכן, רוב הזנבנים מתקדמים בהיררכיה הקבוצתית בעקבות מוות או גירוש של זנבן בכיר מהם על ידי זנבנים זרים‏‏‏[1].

ההתנהגות החברתית של אוכלוסיית הזנבנים באזור חצבה בערבה נחקרת מאז תחילת שנות השבעים, מחקר אשר הוביל לגילויו של עקרון ההכבדה, המסביר התפתחות אבולוציונית של אלטרואיזם ותופעות חברתיות אחרות בבעלי חיים ובאדם. אצל הזנבנים, עקרון זה בא לידי ביטוי במספר תופעות. לדוגמה, במהלך שעות היום הזנבנים שומרים על הקבוצה מעמדת תצפית גבוהה, כאשר הזכר והנקבה השליטים שומרים יותר מכל זנבן אחר.

הזנבנים מהאוכלוסייה הנחקרת סובלניים במיוחד לנוכחות בני אדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמוץ ואבישג זהבי, טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]