זנגביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgזנגביל
Zingiber officinale - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-146.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד־פסיגיים
סדרה: Zingiberales
משפחה: זנגביליים (Zingiberaceae)
סוג: Zingiber
מין: זנגביל רפואי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Zingiber officinale
שורש הזנגביל
פרח הזנגביל

זַנְגְּבִיל (שם מדעי: Zingiber officinale; מכונה גם ג'ינג'ר) הוא צמח עשבוני רב-שנתי המתנשא לגובה של כמטר. הוא יוצר קנה-שורש מעובה. קנה-השורש שולח גבעולים ועלים כלפי מעלה. הגבעול זקוף, עטוף ניצני עלים ונושא עלים. העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו, התפרחת נראית כשיבולת אליפטית. לרוב הזנגביל מוכר כקנה שורש בצבע חום בהיר, וטעמו חריף ומרענן.

הזנגביל מוזכר כבר בגמרא (יומא פא ב, ברכות לו ב, שבת סה א, פסחים מב ב, מגילה ז' ב')‏[1].

שימושי הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשורש הזנגביל נעשה שימוש בצורות שונות - טרי, מיובש, מיובש ומסוכר, כסירופ, כשמן אתרי וטחון. לזנגביל שלושה שימושים עיקריים:

  • תיבול מאכלים, במטבח ההודי משתשים בזנגביל כמעט לכל מאכל, וניתן למצוא אותו גם במטבח האיראני, התימני וכן בארצות אירופה. בארצות הברית משמש בעוגיות זנגביל.
  • רפואה עממית: הזנגביל הוא אחד מצמחי המרפא החשובים באיורוודה, יש המאמינים שזנגביל משפיע על מערכות גוף שונות, משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, לוחם בחיידקים, אנטי-דלקתי, עוזר בהפרעות עיכול עם גזים, מעכב התכווצויות בקיבה, מקל על בחילות בוקר.
יהודי תימן מאמינים שהוא עוזר לפתרון בעיות ראיה, לטיפול בשיעול ובליחה ולהגברת האון הגברי.
  • בסיס למשקה דמוי בירה, "ג'ינג'ר אייל" ולתה, הן מזנגביל טרי והן מזנגביל יבש (משווקי התה טוענים שהוא מוריד כולסטרול ולחץ דם גבוה. עוזר לבעיות עיכול וגזים. יעיל במקרים של שפעת והצטננות וכשיש כאבי שרירים, לטיפול בשלשולים קרים ותחושת קור כללית).

הזנגביל ברפואה עממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזנגביל משמש כצמח מרפא בארצות המזרח וארצות ערב מדורי דורות. למשל, בסין הוא משמש כטיפול בכאבי בטן, שלשולים ובחילות למעלה מ-2,000 שנה.

זנגביל עשוי להפחית כאבים מדלקת פרקים, למרות שהמחקרים בנושא אינם אחידים. בימינו רופאים ממליצים על שימוש בצמח במקרי בחילות וקלקולי קיבה קלים. יש מקום לשימוש גם במקרי דלקות ובפרט דלקות פרקים, מחלות לב וסרטן. החומרים הפעילים החשובים בצמח הם שמן אתרי ופנולים.

הזנגביל נמצא ברשימת החומרים "המזוהים באופן כללי כבטוחים" (GRAS) של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, למרות שהוא יוצר תגובה עם כמה תרופות, ביניהן וארפרין. הזנגביל גם מעכב טיפול באנשים הסובלים מאבני מרה שכן הוא מעודד יצירת מרה[2].

שלשולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכיבי הזנגביל יעילים כלפי סוג מסוים של שלשולים שהוא מן המובילים בין גורמי המוות בקרב ילדים בארצות מתפתחות. משערים כי זינגרון, החומר שנותן לזנגביל את חריפותו, פועל נגד אנטרוטוקסין, חומר רעיל המופרש על ידי חיידק המעיים אשריכיה קולי, וגורם לשלשולים‏[3].

בחילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מחקרים הזנגביל נמצא יעיל בטיפול בבחילות הנגרמות כתוצאה ממחלת ים, בחילות בוקר וכימותרפיה[4]. עם זאת הוא לא נמצא יעיל יותר מאשר פלצבו בטיפול בבחילות לאחר הרדמה.

לגבי מחלת נסיעה השפעתו נתונה במחלוקת. תוכנית הטלוויזיה האמריקנית מכסחי המיתוסים ביצעה ניסוי בו אחד מאנשי הצוות הסובל ממחלת הנסיעה באופן חמור. הוא הוצב בהתקן נע, שללא טיפול היה גורם לו בחילה חמורה, ומספר טיפולים נבחנו. רק הזנגביל ושתי התרופות הנפוצות לטיפול בבעיה הצליחו. המטופל העדיף את הזנגביל בשל העדר תופעות לוואי. מספר מחקרים שבוצעו בעשרים השנים האחרונות השאירו את הסוגיה בערפל, שכן חלקם מצאו תועלת בצמח וחלקם לא‏[5].

המחקרים מתקשים להצביע על יעילותו של הצמח שכן מספר האנשים המתאימים לטובת המחקר הוא קטן, וכן הקשר של הצמח לבעיה מבחינה כימית אינו ידוע.

שימושים על פי מקורות קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לסה"נ, תיאר את קנה השורש של הצמח בתור סם חם, המשמש לטיפול בבעיות בקיבה ולסתירת רעלים. על פי חז"ל היה ה"זנגבילא" חומר לעיסה, ככל הנראה לשיפור ריח הפה או לריפוי (תלמוד בבלי, שבת סה ע"א). בימי הביניים שימש הצמח מרכיב בתרופות שונות לשיפור הראייה, לטיפול בכאבי גרון, כאבי אוזניים וכאבי בטן, לשיפור כוח הגברא, להפחת גזים, לניקוי ליחות, לחימום הגוף, לריפוי צהבת ולשיפור הזיכרון‏[6].

מגמות בייצור הזנגביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו, המייצרת למעלה מ-30% מהייצור העולמי מובילה בתחום לאחר שעקפה את סין והותירה אותה במקום השני עם כ-20.5%. לאחריהן באות אינדונזיה (12.7%) נפאל (11.5%) וניגריה (10%).

עשר המדינות המובילות בייצור זנגביל - 2008
מדינה ייצור (בטונות) מקור האומדן הערכת % מהייצור העולמי
הודו 420,000 FAO למעלה מ-30%
סין 285,000 FAO כ-20.5%
אינדונזיה 177,000 FAO כ-12.7%
נפאל 158,905 גוף רשמי כ-11.5%
ניגריה 138,000 FAO כ-10%
בנגלדש 57,000 FAO
יפן 42,000 FAO
תאילנד 34,000 FAO
הפיליפינים 28,000 FAO
סרי לנקה 8,270 גוף רשמי
העולם 1,387,445 שילוב הערכות

מקור: Food And Agricultural Organization of United Nations: Economic And Social Department: The Statistical Division

תצלום חתך רוחב של שורש זנגביל

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במילון אבן שושן נטען שהמילה היא מתקופת הביניים של העברית; אינה נמצאת במילון ההיסטורי[דרושה הבהרה]

.

  • ^ Al-Achi, Antoine. "A Current Look at Ginger Use". Retrieved 2007-08-02.
  • ^ Chen, Jaw-Chyun; Li-Jiau Huang, Shih-Lu Wu, Sheng-Chu Kuo, Tin-Yun Ho, Chien-Yun Hsiang (2007). "Ginger and Its Bioactive Component Inhibit Enterotoxigenic Escherichia coli Heat-Labile Enterotoxin-Induced Diarrhoea in Mice". Journal of Agricultural and Food Chemistry 55 (21): 8390–8397.
  • ^ Ernst, E.; & Pittler, M.H. (1 March 2000). "Efficacy of ginger for nausea and vomiting: a systematic review of randomized clinical trials" (PDF). British Journal of Anesthesia 84 (3): 367–371. PMID 10793599. http://bja.oxfordjournals.org/cgi/reprint/84/3/367. Retrieved 2006-09-06.
  • ^ Wood, C.; Pittler, MH (2000). "Comparison of efficacy of ginger with various antimotion sickness drugs". British journal of anaesthesia 84 (3): 367–71. PMID 10793599. Grøntved, A.; Pittler, MH (2000). "Ginger root against seasickness. A controlled trial on the open sea.". British journal of anaesthesia 84 (3): 367–71. PMID 10793599.
  • ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 104.