זעקי, ארץ אהובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זעקי ארץ אהובה
Cry the beloved country hebrew.jpg
מחבר אלן פטון
שם בשפת המקור Cry The Beloved Country
שפת המקור אנגלית
הוצאה עם עובד
תרגום לעברית אהרון אמיר

זעקי ארץ אהובהאנגלית: Cry, The Beloved Country) היא נובלה מאת הסופר הדרום אפריקאי אלן פטון אשר פורסמה לראשונה בשנת 1948. הספר מגולל את סיפורו של סטיבן קומאלו, כומר אנגליקני שחור בעיירה כפרית באזור הנאטאל שבמזרח דרום אפריקה, אשר יוצא לחפש את בנו אבשלום בעיר יוהנסבורג. הספר נכתב ערב עלייתו לשלטון של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ודרך העלילה הוא פורש בפני הקורא מגוון בעיות חברתיות שאפיינו את דרום אפריקה באותה התקופה בפרט, ואת יחסי השחורים והלבנים בעולם בכלל . הוא נחשב לאחת מיצירות הספרות הבולטות ביותר שנכתבו כביקורת וכמחאה חברתית כלפי הגזענות והאפליה נגד השחורים, ועל כן זכה להכרה רבה והיה לרב מכר ברחבי העולם.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה נפתחת בשנת 1946 בכפר קטן בשם נדושתני בסמוך לעיירה איקופו שבפרובינציית נאטאל, עת הכומר השחור סטיבן קומאלו מקבל מכתב מהכומר תיאופילוס מסימאנגו מיוהנסבורג. מסימאנגו מאיץ בקומאלו לבוא אל העיר כדי לסייע לאחותו החולה של קומאלו, גרטרוד, שהיגרה אל העיר ונותק עימה הקשר. קומאלו יוצא ליוהנסבורג במטרה לסייע לאחותו, וגם בתקווה גדולה למצוא את בנו, אבשלום, אשר נסע אף הוא לפני שנים ליוהנסבורג כדי לחפש את גרטרוד ומאז נעלמו עקבותיו.

בבואו לעיר מגלה קומאלו כי גרטרוד הדרדרה לזנות ולייצור בירה מקומית וכי היא אלכוהוליסטית כבדה החיה בעוני מרוד עם בנה הקטן. בהשפעתו של אחיה, מסכימה גרטרוד המיוסרת לשוב אל כפר הולדתה ולגדל שם את בנה, ועד שכל הדברים יוסדרו היא משתכנת בדירה בסמוך לכנסייתו של מסימאנגו. כעת קומאלו מתפנה לחפש את בנו, וכצעד ראשון הוא הולך אל אחיו, ג'ון, שהיה בעברו נגר בכפר ולאחר שהיגר ליוהנסבורג הפך לפוליטיקאי מוביל בקרב השחורים בדרום אפריקה. קומאלו ומסימאנגו מנסים להתחקות אחר עקבותיו של אבשלום, ונוכחים לדעת כי הצעיר השתחרר זה עתה ממוסד לעבריינים צעירים בשל התנהגות טובה, אך מאז נעלם ולא הופיע במקום עבודתו החדש שסודר עבורו. מתברר גם כי אבשלום הכניס להיריון נערה צעירה, שאותה נטש לאחר שהשתחרר מהמוסד. לתדהמתם מגלים השניים כי אבשלום נעצר יחד עם בן דודו ובנו של ג'ון, מתיו קומאלו, ועם בחור בשם יוהנס פאפורי בחשד לרציחתו של ארתור ג'ארוויס, אקטיביסט לבן שפעל רבות נגד הגזענות ולטובת השחורים בדרום אפריקה, שהוא לא פחות מאשר בנו של ג'יימס ג'ארוויס, המתגורר בשכנות לקומאלו באיקופו.

כמו קומאלו ואבשלום, כך גם ג'יימס וארתור התרחקו זה מזה מאז עזב האחרון ליוהנסבורג ודעותיו הפוליטיות התגבשו והפכו שונות משל אביו. ג'יימס מגיע ליוהנסבורג ומגלה עוד ועוד פרטים על בנו מתוך קריאה במכתבים ובחיבורים בלתי גמורים שהשאיר אחריו. מתוך הקריאה במכתבים מתפכח ג'יימס, ומתעוררת אצלו התחושה כי עליו לפעול כדי להמשיך את דרכו של בנו במאבק נגד הגזענות.

אבשלום נידון לעונש מוות, כאשר בן דודו מתיו ופאפורי משקרים במשפט, נחלצים מעונש ומזוכים מאשמה, הודות למאמצים משפטיים מצד ג'ון קומאלו. אבשלום והנערה מביעים רצון להינשא, והם אכן נישאים בכלא זמן קצר לפי ביצוע פסק הדין.

קומאלו חוזר אל ביתו בלוויית הנערה ההרה ובנה של גרטרוד, כאשר גרטרוד עצמה נעלמת בלילה שלפני הנסיעה – ייתכן כי פנתה להיות נזירה כפי שציינה קודם לכן בפני מספר אנשים. בחזרתו לאיקופו, מבקר קומאלו את הצ'יף של הקהילה ואת מנהל בית הספר המקומי במטרה לדון עמם בדרכים לעצור את חורבנו של הכפר, אשר כל בניו עוזבים אותו ואדמתו חרבה מחמת הבצורת המתמשכת ושיטות החקלאות המיושנות. עד מהרה מגלה קומאלו כי ג'יימס כבר רקם תוכנית להצלת האזור, הכוללת בניית סכר והעסקתו של מדריך חקלאי שחור שילמד את תושבי הכפר טכניקות חקלאיות חדשות.

הספר מסתיים עת קומאלו יושב על ראש גבעה, והשחר מפציע על יום הוצאתו להורג של אבשלום. השרב נשבר ומבול גדול יורד על האזור.

הדמויות המרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטיבן קומאלו: כומר שחור מאיקופו המנסה לשקם את השבט השבור ולאחות את משפחתו הקרועה.
  • תיאופילוס מסימאנגו: כומר שחור מיהונסבורג המסייע לקומאלו למצוא את אחותו גרטרוד ואת בנו אבשלום.
  • ג'ון קומאלו: אחיו של סטיבן. נגר שעזב את הכפר לטובת יוהנסבורג, שם הפך לפוליטיקאי גדול ולשופרם של השחורים בעיר. מאמין בוולנטריזם ומתכחש הן לעברו בכפר והן לכנסייה הנוצרית. אביו של מתיו קומאלו, אשר היה שותף לרצח עם אבשלום, אך זוכה מאשמה.
  • אבשלום קומאלו: בנו של סטיבן, שעזב את הכפר ליוהנסבורג כדי לחפש את גרטרוד ומאז נעלמו עקבותיו. נידון למוות באשמת רצח ארתור ג'ארויס.
  • גרטרוד קומאלו: אחותו של סטיבן אשר הידרדרה בעיר הגדולה לזנות ולשיכרות ומגדלת את בנה בעוני מרוד. נעלמת לפני חזרתם של קומאלו ובני ביתו אל הכפר, ייתכן שלטובת חיים כנזירה.
  • ג'יימס ג'ארוויס: מהנדס ובעל אדמות לבן אמיד המתגורר במשק היי-פלייס בשכנות לקומאלו. בנו ארתור נרצח על ידי אבשלום. במהלך הספר הוא מבין את האחריות שיש לאדם הלבן בדרדור השחורים לפשע ואלימות.
  • ארתור ג'ארוויס: בנו יחידו של ג'יימס ופעיל בולט למען זכויות השחורים ונגד הגזענות בדרום אפריקה. נרצח על ידי אבשלום במהלך שוד מזוין בביתו. מניח ילד בן תשע וילדה בת חמש. דמותו אינה מופיעה בספר, אולם השקפת עולמו הפוליטית-חברתית נשקפת אל הקורא מבעד למכתבים שהשאיר אחריו, אשר יש להם משמעות אדירה בעיצוב המסר של הספר.
  • דובולה: פוליטיקאי גדול בן התקופה שפעל לצד ג'ון קומאלו להשכנת שלום בין העמים.
  • מר קרמייקל: סניגורו של אבשלום במשפט. מבצע את עבודתו "פרו-דאו" (בלטינית: "למען האלוהים", משמע בחינם).
  • האב וינסנט: כומר אנגלי שמסייע למסימאנגו בעבודתו.
  • מרת דיתבה: אישה שחורה מבוגרת המיודדת עם מסימאנגו ומשכנת אצלה את קומאלו, גרטרוד ובנה ואת אשתו של אבשלום עד עזיבתם את העיר.
  • משפחת האריסון: משפחתה של מרי, אשתו של ארתור ג'ארויס. האב מייצג את הגישות הלבנות המסורתיות בעוד הבן, ג'ון, מייצג עמדות ליברליות הקרובות לאלו של ארתור.
  • מרי האריסון: אשתו של ארתור ג'ארוויס ואחותו של ג'ון האריסון.
  • הנערה: אשתו של אבשלום הנמצאת בהיריון ממנו. כבת 16.

נושאים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זעקי ארץ אהובה הינו כתב מחאה חברתית נגד החברה שתצמיח מתוכה את משטר האפרטהייד ב-1948. הסופר פטון מנסה ליצור תיאור אובייקטיבי ובלתי-מוטה של המציאות הדיכוטומית בדרום אפריקה: מצד אחד הלבנים הינם מושא לפשע ואלימות מצד השחורים, ומצד שני השחורים סובלים מביטויים חריפים של גזענות ואפליה מצד הלבנים וממשבר חברתי עמוק נוכח התפוררות החברה המסורתית. הרגשות האמביוולנטיים של הלבנים כלפי שאלת החינוך והשוויון של השחורים וההשלכות שעתידות להיות לכך, מבוטאים בציטוט הבא‏[1]:

Cquote2.svg

מה עדיף בעינינו, עם-ילידים שומר-חוק, חרוץ, יודע את אשר לפניו, או עם מורד-חוק, נרפה ואובד-דרך? האמת היא שאין אנו יודעים. כי את שניהם אנו יראים. וכל זמן שאנחנו פוסחים על שתי הסעיפים נהיה משלמים ביוקר בשביל התענוג המפוקפק שבחוסר ההחלטה.

Cquote3.svg

הספר מתאר בעיות רבות נוספות כגון אחוזי הפשיעה, השכרות והאנאלפביתיות הגבוהים בקרב השחורים בדרום אפריקה, הידלדלות אדמותיהם, התפוררות החברה השבטית המסורתית וההגירה המאסיבית של שחורים אל הערים – המבוטאת במשפט "כל הדרכים מובילות ליוהנסבורג", החוזר מספר פעמים בספר.

אחד המוטיבים המרכזיים לכל אורך הספר הוא ההשפעה ההרסנית של הפחד המקנן בלבם של הגיבורים ומשחית את דרום אפריקה כולה – כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפיסקה‏[2]:

Cquote2.svg

זעקי, ארץ אהובה, לילוד שלא נולד עדיין אשר הוא יורש פחדנו. אל-נא תעמק מדי אהבתו את האדמה. אל-נא יצהל צחוקו מדי כהינגר המים בעד אצבעותיו.. אל-נא יעמוד מחריש מדי כהאדים השמש השוקעת את הולד באש. אל יתפעם מדי כשיר צפרי ארצו, ואל יתן לבו יותר מדי להר ולגיא. כי הפחד יציגהו ככלי ריק אם יתן רב מדי.

Cquote3.svg

הרקע לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר אלן פטון

זעקי ארץ אהובה נכתב בשנת 1946 ערב כינונו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אשר יוחל באותה השנה שבה יפורסם הספר - 1948. הוא זכה לביקורות מהללות ברחבי העולם ובפרט בדרום אפריקה, שם הוא הוחרם על ידי משטר האפרטהייד נוכח התוכן הפוליטי הנוקב שלו שכוון נגד המשטר. למעלה מ-15 מיליון עותקים של הספר נמכרו טרם מותו של הסופר פטון בשנת 1988, והוא נלמד במוסדות לימוד רבים מסביב לעולם.

חלק מהמקומות המוזכרים בספר הינם אמיתיים, כגון יוהנסבורג או איקופו שבה פטון שימש כמורה בצעירותו, וחלקם בדויים, כגון הכפר נדותשני ומשק היי-פלייס של משפחת ג'ארוויס. שמו של הפרוור שבו התגורר ארתור ג'ארוויס הינו בדוי, אך הוא מזכיר בתיאוריו את פארקטאון ואת סאקסונוולד שביהונסבורג. בהקדמה לספר מציין פטון כי כל הדמויות בדויות, פרט לפרופסור הרנלה ולארנסט אופנהיימר, וכן כי כל האירועים המוזכרים הינם בדויים, פרט לחרם על האוטובוסים, תיאור שנטי-טאון, מציאת הזהב באודנדאלסרוסט ושביתת הכורים שהינם ערבוב בין דמיון למציאות.

בזמן כתיבת הספר מנתה אוכלוסיית דרום אפריקה כעשרה מיליון נפש, מתוכם 1.25 מיליון אפריקנרים, 750 אלף בריטים, 250 אלף הודים, מיליון "צבעונים" והיתר – 6.75 מיליון שחורים. אוכלוסייתה של יוהנסבורג מנתה כ-700 אלף איש.

זיקה ליצירות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו של פטון נוצרי אדוק - בספר ישנם מוטיבים רבים הלקוחים מהתנ"ך ומהברית החדשה, כאשר הדוגמאות הבולטות ביותר הן בבחירת שמותיהן של הדמויות. שמו של אבשלום קומאלו מרמז על אבשלום התנ"כי, בנו של דוד המלך שהתמרד נגדו, והשם סטיבן קומאלו שאול מתוך ספר מעשי השליחים בברית החדשה שבו מסופר על סטפנוס הקדוש שהעדיף למות מאשר לוותר על אמונתו. תיאופילוס מסימאנגו נקרא על שם הכהן הגדול תיאופילוסיוונית: "אוהב האלוהים") שאליו מוקדש הספר מעשי השליחים. לפני מותו מבקש אבשלום מאביו כי אם יוולד לו בן – ייקרא את שמו פטר. יש כאן רמיזה לפטרוס, תלמידו של ישו, אשר ידוע בשל האימפולסיביות שלו והתכחשותו לישו לאחר שהאחרון נעצר. בברית החדשה מסופר כיצד לאחר תחייתו של ישו חידש פטר את הנדר שלו כלפי ישו וכלפי הפצת הבשורה. כל האמור לעיל מרמז על חזרתו בתשובה של אבשלום קומאלו רגע לפני מותו ועל חידוש הנדר שלו עם אמונתו של אביו.

במקום אחר מתוארת ספרייתו הגדולה של ארתור ג'ארויס ואת הערצתו לכתבי אברהם לינקולן, אשר מופיעים מספר פעמים במהלך העלילה. בסוף הספר פטון מתאר את בנו הצעיר של ארתור ג'ארוויס באמצעות אותם תיאורים וביטויים ששימשו לתיאור ארתור בצעירותו – כלומר יש כאן רמיזה על תחיה מחדש המזכירה את תחייתו של ישו.

עיבודים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951 הספר עובד לראשונה לסרט קולנוע בבימויו של זולטן קורדה, כאשר פטון עצמו כתב את התסריט. קנדה לי גילם את דמותו של קומאלו, צ'ארלס קארסון את ג'ארויס וסידני פואטייה את מסימאנגו. גרסה קולנועית נוספת יצאה לאקרנים ב-1995 בבימויו של דארל רודט. ג'יימס ארל ג'ונס שיחק את קומאלו וריצ'רד האריס את ג'ארויס.

ב-1949 המלחין קורט וייל, יחד עם מקסוול אנדרסון, יצרו מחזמר המבוסס על הספר ונקרא "אבוד בין כוכבים". ההפקה הראשונה בברודוויי עלתה לבמה ב-30.10.1949 ורצה במשך 273 הופעות. ב-1974 יצא לאקרנים סרט המבוסס על המחזמר בכיכובם של ברוק פטרס ומלבה מור. המחזה הועלה גם בישראל בתיאטרון הבימה בשנת 1953 כאשר את דמותו של קומאלו גילם השחקן אהרון מסקין. גרסה נוספת המבוססת על הספר הועלתה בהבימה בשנת 1994 בבימויו של אורי פסטר ובכיכובם של שורת שחקנים מפורסמים כגון יוסי פולק (קומאלו), יגאל שדה (אבשלום), אברהם מור (ג'יימס ג'ארויס), אתי אנקרי, דוד דאור ועוד.‏[3]

בשנת 2003 הספר עובד למחזה על ידי המחזאי הדרום אפריקאי, רוי סרג'נט, והצגת הבכורה הועלתה על הבמה לראשונה ב-27.6.2003 בפסטיבל הלאומי לאמנות בגראהאמסטאון שבכף המזרחי, וב-8.7.2003 בקייפטאון עצמה.

התרגום העברי לספר יצא לאור בהוצאת עם עובד ובתרגומו של אהרון אמיר. על הכריכה מופיע רישום מאת האמן הישראלי גד אולמן. גרסה נוספת לנוער יצאה לאור בהוצאת עופרים ובתרגומה של גילה ברגיל וולף.

פרפרזות על שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 1953 פרסם עזריאל קרליבך בעיתון מעריב מאמר מפורסם תחת הכותרת "זעקי ארץ אהובה", שבו הוא משווה במרומז בין מדינת ישראל ויחסה אל הערבים שבקרבה לבין יחסו של שלטון האפרטהייד כלפי השחורים.‏[4]

אריה אבנרי פרסם ספר בשם "זעקי ארץ מושחתת" (הוצאת מטר, 2008) כפרפרזה ברורה לשם הספר "זעקי ארץ אהובה".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך: זעקי, ארץ אהובה. הוצאת עם עובד, 1971. תרגום אהרון אמיר. עמ' 66.
  2. ^ שם, עמ' 69.
  3. ^ עמוד ההצגה באתר הבימה
  4. ^ המאמר של קרליבך