זקום מצרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgזקום מצרי
Balanites aegyptiaca 0730.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: גרנאים
משפחה: זוגניים
סוג: זקום
מין: זקום מצרי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Balanites aegyptiaca
Balanites aegyptiaca


זקום מצרי - (שם מדעי: Balanites aegyptiaca, שם אנגלי עממי: Jericho Balsam) הוא עץ שיחני קוצני גדול, ממשפחת הזוגניים, שגובהו 6-4 מ'.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הזקום הוא אפריקני, צומח בארץ באזורים חמים לאורך הבקע הסורי-אפריקני. ניתן למצאו בערבה, במדבר יהודה, בבקעת הירדן בסמוך ליריחו ולפצאל, ועד לוואדי אל מליח שבבקעת בית שאן. התפוצה הצפונית של הצמח בארץ היא בשמורות הטבע זקום כפר רופין וזקום מעוז חיים. זקום מצרי הוא צמח מוגן בישראל.‏[1]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזע הזקום מסתעף לענפים נושאי קוצים חיקיים. העלים מורכבים מזוג עלעלים גלדניים, עגלגלים או אליפטיים. הפריחה בחודשים פברואר-יולי. הפרחים קטנים, יושבים בקבוצות חיקיות וצבעם ירקרק. הפרי הוא בית-גלעין סגלגל צבעו נוטה לכחול, ואורכו עד 3 ס"מ. גלעינו עשיר בשמן. הפירות מבשילים באביב, בסביבות חודש מאי. צבע הפירות הבשלים אז הוא חום-צהבהב.

פרי הזקום שימש כמזון לעבדים באפריקה, והעץ כונה גם "תמר העבדים".

הזקום המצרי ברפואה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפירות הזקום המצרי ניתן להפיק שמן, הנחשב ברפואה העממית כתרופה לכאבי פרקים ושרירים. שמן הזקום המצרי נמכר בעבר כ"צרי גלעד" המוזכר פעמים רבות בתנ"ך. העלים ידועים כמחטאים פצעים מוגלתיים, ואכילת הפירות הבשלים נחשבה לתרופה נגד תולעים ועצירות קשה.

הזקום בתרבויות האזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצרים הקדומה הזקום נחשב כבעל תכונות המביאות לחיי נצח. פירותיו נמצאו בקברי מלכים וכהנים. לעומת זאת, באסלאם הזקום נחשב לעץ השאול שמבעיר את מעי החוטאים במרירותו (סורא 37 וסורה 44). הבסיס לדימוי זה היא טעם הלוואי המר של הפרי שניתן להוציאו בבישול (קריספיל, ילקוט הצמחים, ב, תשמ"ג, עמ' 200-196).

ויקטור גרן לועג לצליינים הבורים שזיהו את הצמח עם העץ שזכאי טיפס עליו כדי לחזות בישו, אף שהעץ זה היה דפנה. הזיהוי הזה מתועד במקורות נוספים ונעשה מחמת דמיון השמות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]