ז'אן-לואי-ארנסט מסונייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן-לואי-ארנסט מסונייה, דיוקן עצמי, 1889
1814. המערכה בצרפת(נפוליאון ומפקדיו חוזרים מסווסון לאחר קרב לאון), יצירה משנת 1864

ז'אן-לואי-ארנסט מסונייהצרפתית: Jean-Louis Ernest Meissonier; ‏ 21 בפברואר 181531 בינואר 1891) היה צייר ופסל קלאסיקני צרפתי הידוע בציורי הקרבות שלו, בהם התמקד בעיקר בציורי צבאותיו של נפוליאון בונפרטה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסונייה נולד בליון שבצרפת. הוא החל לצייר ולרשום בצעירותו, למד אמנות בסטודיו של הצייר לאון קונייה. הוא ביקר ברומא ובשווייץ והציג בשנת 1831 את יצירתו "הבורגנים ההולנדים" (Les Bourgeois Flamands) בפריז. יצירה זו הינה אחת ממספר רב של יצירות מיניאטוריות בהם התמחה האמן (אשר היה הראשון שצייר בסוגת ציור זו בצרפת, וזכה להצלחה רבה). בשנת 1838 התחתן ונולד לו בן אחד - ז'אן שארל מסונייה, אשר למד תחת אביו, ולימים הפך צייר בעצמו.

בשנת 1841 הציג את היצירה "משחק שח" אשר זכתה להצלחה רבה, וכן גם יצירתו משנת 1842 "צעיר מנגון בצ'לו", היצירה משנת 1842 "האמן בסטודיו שלו", והיצירות "צעיר מביט על ציור", "בחדר המשמר" ו"משחק פיקה" משנת 1845.

בשנת 1848 צייר את "חיילים" והחל את "יום ביוני" - יצירה אותה לא השלים. בשנת 1849 יצר את "מעשן" ובשנת 1952 את "בראבו". יצירתו משנת 1855 - "המהמרים" ו"הריב" זכו להצלחה רבה והוצגו בחצרו של הקיסר נפוליאון השלישי. בשנת 1857 הציג בתערוכה בפריז תשע יצירות שזכו להצלחה. הוא שב והציג את יצירותיו בתערוכות בשנת 1861 ו-1864, וכן בתערוכה העולמית בשנת 1878 בה הציג 16 מיצירותיו.

במהלך המצור על פריז בשנת 1871 שירת מסונייה בדרגת קולונל.

בשנת 1883 נבחר כנשיא "התערוכה הלאומית הגדולה" והציג בה מספר יצירות. תערוכה רטרוספקטיבית שלו נפתחה ב-24 במאי 1884 וכללה 146 מיצירותיו.

מסונייה היה חבר בחבר השופטים של התערוכה העולמית של פריז (1889) ואף הציג בתערוכה מספר יצירות.

מסונייה נפטר בפריז ב-31 בינואר 1891.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1846 קיבל מסונייה את התואר אביר לגיון הכבוד על עבודותיו. הוא הועלה בדרגה בשנת 1856 ושוב ב-29 ביוני 1867 ו-1880, וקיבל את התואר הגבוה ביותר של הארגון ב-29 באוקטובר 1889

בשנת 1890 הפך מסונייה לנשיא החברה הלאומית לאמנות יפה של צרפת (Société Nationale des Beaux-Arts).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוס קינג, משפט פריס, מאנגלית: יותם פלדמן ונעמי כרמל, הוצאת דביר, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]