ז'אן-לואי טרנטיניאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן-לואי טרנטיניאן, 2007

ז'אן-לואי טְרֶנטיניאן (Jean-Louis Trintignant; נולד ב-11 בדצמבר 1930) הוא שחקן קולנוע ותיאטרון צרפתי, מהבולטים בשחקני הקולנוע האירופים במחצית השנייה של המאה ה-20. ב-1969 זכה בפרס השחקן הטוב בפסטיבל הקולנוע בקאן.

טרנטיניאן גילם בחלק מסרטיו את תפקיד הגיבור המהורהר, המסתורי והמסוכסך בנפשו. כישרונו כשחקן אופי בגילום הדמויות המורכבות הקנה לו מקום ברבים מהסרטים של במאים אירופים בולטים שעסקו בסרטיהם בבעיות מוסריות.‏[1] טרנטיניאן, שזוהה בעיקר עם סרטי הגל החדש הצרפתי ועם הפקות קולנוע איטלקיות, שיחק גם בתפקידים בעלי אופי רומנטי, קומי ודרמטי.‏[2] במשך הקריירה הקולנועית שלו, שנמשכה כ-40 שנה, השתתף טרנטיניאן ביותר מ-110 סרטים. שיחק ב-34 מחזות. כיום הוא מתמקד במשחק בתיאטרון (בו גם החל את דרכו לפני הקריירה הקולנועית).‏[3]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנטיניאן נולד בעיירה פיולנק שבדרום צרפת למשפחה מבוססת. בילדותו שאף להדמות לדודו, מוריס טרנטיניאן, שהיה נהג מרוצים (ניצח ב-1954 ב-24 השעות של לה-מאן והיה הצרפתי הראשון שניצח במרוץ הגראנד פרי של מונאקו ב-1955). תחום עניין נוסף שבו גילה עניין היה שירה, ובמיוחד במשוררים ז'אק פרוור, גיום אפולינר ולואי אראגון. בגיל 19, בעת היותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת אקס-אן-פרובאנס, צפה בהצגת "הקמצן" למולייר בבימויו של שארל דולן (Dullin). הייתה זו נקודת מפנה עבורו; הוא נטש את לימודיו, עבר לפריז והחל לקחת שיעורי משחק אצל טניה בלאחובה, שבהם ניסה להתגבר על הביישנות שהייתה טבועה בו מילדות. ב-1951 הייתה הופעתו הראשונה בתיאטרון, וב-1953 השתתף בהצגות "בריטניקוס" (אנ') (מאת ז'אן ראסין) ו"דון ז'ואן" (מאת מולייר). ב-1954 שיחק לראשונה בתפקיד ראשי בתיאטרון במחזה של רובר אוסיין "בערבון מוגבל" (Responsabilité limitée).

תפקידו הראשון בקולנוע היה ב-1955 בסרטו של מרסל אישאק (Ichac)‏, Pechiney, וב-1956 שיחק בסרטו של הבמאי כריסטיאן ז'אק, "אילו היו כולם כמותם" (Si tous les gars du monde). משחקו בסרטו השערורייתי של רוז'ה ואדים, "ואלוהים... ברא את האשה", מול סמל המין הצרפתי, השחקנית בריז'יט ברדו, זיכה את טרנטיניאן בפרסום עולמי. באותה שנה השתתף גם בסרט (Club de femmes) בבימויו של ראלף חביב, אך בהמשך התגייס לצבא הצרפתי[4] ונשלח לאלג'יריה שם הייתה צרפת נתונה במאבק מול המורדים האלג'יראים במלחמת העצמאות של אלג'יריה.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו נטה טרנטיניאן לפרוש מהמשחק, אך אז החל להופיע במחזה "המלט" בפריז, ובהמשך, חזר לתודעת צופי הקולנוע כששיחק בסרטו של ואדים "יחסים מסוכנים". הוא המשיך ושיחק בסרטים נוספים בצרפת ובאיטליה וחלקם אף זכו להצלחה מסחרית רבה. ב-1962 נטל חלק בסרט שבעת החטאים העיקריים שכלל שבעה סיפורים שבוימו על ידי במאים שונים; טרנטיניאן שיחק בסיפור "La Luxure" בבימויו של ז'אק דמי. ב-1966 שיחק טרנטיניאן בשלושה סרטים שהוצגו לראשונה בפסטיבל הסרטים של קאן. אחד מהם היה סרטו של קלוד ללוש, "גבר ואשה" בו הופיע בתפקיד הראשי מול אנוק איימה. הסרט עוקב אחרי תהליך התאהבותם של אלמן ואלמנה צעירים על רקע זיכרונותיהם מחיי הזוגיות של כל אחד מהם שנקטעו בחטף. הסרט זכה בפסטיבל בדקל הזהב, ומאוחר יותר זכה הסרט בפרס האוסקר לסרט הזר ובגלובוס הזהב, הפך ללהיט בינלאומי גדול ופרסם את טרנטיניאן ברחבי העולם.

טרנטיניאן המשיך ועבד עם מיטב הבמאים האירופים; בהם רנה קלמנט, אלאן רוב-גרייה, קלוד שברול[5] ואף ב"אהובתי, אהובתי", סרט הבכורה של אשתו הבמאית, נדין, בו שיחק שוב עם ואלרי לגראנז' שגילמה את אשתו ב"גבר ואישה".‏[6] על משחקו בסרטו של רוב-גרייה, homme qui ment, זכה טרנטיניאן בפרס פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין לשחקן הטוב ביותר. ב-1969 גילם את דמותו של פרקליט צעיר ובעל עקרונות במותחן הפוליטי "Z". הסרט, בבימויו של קוסטה-גברס היווני תיאר עליית משטר צבאי של קולונלים תוך רמיזה ברורה למה שהתרחש ביוון. בסרט כיכבו גם איב מונטאן ואירן פאפאס והוא זכה להצלחה בינלאומית גדולה וזכה בפרס האוסקר לסרט הזר. טרנטיניאן זכה על משחקו בסרט בפרס השחקן הטוב בפסטיבל הסרטים של קאן ב-1969.

ב-1969 גם כיכב בסרטו של אריק רוהמר "Ma nuit chez Maud" ובסרט "La morte ha fatto l'uovo" מול ג'ינה לולובריג'ידה[7] ב-1970 , לאחר ששיחק שוב בסרט של ללוש, "Le voyou", שיחק טרנטיניאן באחד מהתפקידים הבולטים בקריירה שלו; בתפקיד הראשי בסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "הקונפורמיסט". בסרט הוא מגלם את מרצ'לו, אינטלקטואל איטלקי צעיר בן המעמד העליון בעל תואר דוקטור לפילוסופיה המתנדב לעזור למשטר הפשיסטי ולבצע רצח פוליטי. הסרט בוחן את דמותו של מרצ'לו ומתאר אותו כאדם המנסה באופן מכוון להתאים את עצמו לאידאולוגיות האופנתיות של זמנו. הסרט זכה לשבחים מפליגים של הביקורת ואף היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר. כעבור שנה שיחק במותחן הפשע המצליח "Sans Mobile Apparent", בו גילם מפקח משטרה החוקר שרשרת רציחות. את הסרט ביים הסופר והבמאי פיליפ לברו והשתתפו בו גם דומיניק סנדה (ששיחקה מול טרנטיניאן גם ב"הקונופורמיסט") וסשה דיסטל.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 ביים טרנטיניאן לראשונה סרט. היה זה המותחן, "Une Journée bien remplie" בו אב מתכנן לרצוח ביום אחד את תשעת המושבעים שהרשיעו את בנו שנדון לעונש מוות. במקביל, המשיך ושיחק בסרטים רבים, רובם מותחנים. באותה שנה הוא שיחק מול רומי שניידר בסרט "Le train" אודות צרפתי ויהודייה הנמלטים ברכבת מפני הנאצים הכובשים את צרפת. הוא המשיך ושיחק בסרט אודות היהודים בשואה. היה זה סרטו של הבמאי היהודי, מישל דרך, "כינורות הנשף" (Les violons du bal). ב-1975 שיחק בסרטו של הבמאי ז'אק דרהי, בתפקיד עבריין הנמלט מהמשטרה (אלן דילון גילם את מפקח המשטרה) בסרט "סיפורו של שוטר". בסוף אותה שנה גילם תפקיד של הומוסקסואל המעורב במשולש רומנטי יחד עם מרצ'לו מסטרויאני וז'קלין ביסט בדרמת פשע קומית בבימויו של לואיג'י קומנצ'יני, "La donna della domenica". לאחר מספר שנים בהן לא זכו הסרטים בהם נטל חלק להצלחות גדולות, שיחק טרנטיניאן בסרטו של כריסטיאן דה שאלון (Christian de Chalonge)‏, "L'Argent des Autres", כפקיד בנק הנאבק בממונים עליו המנסים לטפול עליו אשמה בשערוריה בנקאית לה היו הם אחראים. הסרט זכה להצלחה גדולה בצרפת; זכה בפרס סזאר ובפרס לואי-דלוק (אנ'), פרס העיתונאים הצרפתי.

שנות ה-80 וה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 האט טרנטיניאן את פעילותו הקולנועית. ב-1982 הוא גילם מפקח משטרה בסרט מצליח אודות משפחת פשע יהודית הפועלת בצרפת, "הקשר היהודי" (Le Grand Pardon), וב-1983 השתתף לראשונה בסרט דובר אנגלית, "שכר האמת" (Under Fire) יחד עם ניק נולטה, ג'ין הקמן וג'ואנה קסידי. לאחר מכן שיחק בסרטו האחרון של פרנסואה טריפו, "לפתע ביום ראשון" (Vivement Dimanche!). כישלונו האמנותי והקופתי של סרטו של קלוד ללוש, "גבר ואשה – עשרים שנה אחרי", בו נטל חלק, המשיך את דעיכתה של הקריירה של טרנטיניאן. הוא המשיך לשחק בסרטים צרפתיים אך נעלם מזרקורי עולם הסרטים הבינלאומי. כל זאת עד 1994, אז השתתף בתפקיד ראשי בסרטו של הבמאי הפולני המוערך קז'ישטוף קישלובסקי, "שלושת הצבעים: אדום", שזכה להצלחה. בשנים שלאחר מכן המשיך טרנטיניאן להופיע לעתים רחוקות בסרטים, ועבר להתמקד בתחום התיאטרון.

ב-2012 השתתף טרנטיניאן בתפקיד ראשי בסרטו של מיכאל הנקה, "אהבה", שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנטיניאן התחתן עם השחקנית סטפן אודרן, עמה שיחק במספר סרטים, אך הנישואים לא ארכו זמן רב. ב-1960 נישא לשחקנית, תסריטאית ובמאית נדין מרקאן (Nadine Marquand) לה היה נשוי עד 1976. נולדו להם שלושה ילדים: מארי - שחקנית קולנוע (נרצחה ב-2003 על ידי חברה לחיים), פאולין (מתה בגיל 9 חודשים)‏[8] ווינסנט. טרנטיניאן שהוא טייס חובב והיה במשך תקופה קצרה נהג מרוצים מקצועני, חי לאחר גירושיו מנדין עם נהגת המרוצים מריאן הופפנר. בשנות ה-80 עבר לחיות בסביבה כפרית באזור שבין נים ואביניון, וב-1997 פתח יחד עם שותפים יקב מסחרי המבוסס על הכרמים של אחוזתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jean-Louis Trintignant, New Wave Film.com
  2. ^ TRINTIGNANT, Jean-Louis, אתר Film Reference
  3. ^ מרטין זילבר, לה מונד, סכנה על הבמה, ראיון עם טרנטיניאן, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
  4. ^ יש הטוענים כי התגייס לצבא כדי להימלט מרדיפת התקשורת, שטענה כי ניהל רומן עם בריז'יט ברדו. Biography for Jean-Louis Trintignant, אתר IMDb
  5. ^ סרטו של שברול "Les biches" (בצרפתית: האיילות), הופץ בישראל בשם "אהבת נשים"
  6. ^ ר. עזריההאמנות לחיות לבד, מעריב, 13 בנובמבר 1967
  7. ^ באיטלקית: "המוות הטיל ביצה" בישראל הופץ בשם "בין שתי נשים"
  8. ^ עלילת הסרט "Ça n'arrive qu'aux autres", שביימה נדין טרנטיניאן ב-1971 וכיכבו בו קתרין דנב ומרצ'לו מסטרויאני, התבססה על מותה של פאולין ועל המשבר שעברה משפחת טרנטיניאן בעקבות הטרגדיה.