ז'אן-מארי לה פן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן-מארי לה פן
נשיא החזית הלאומית 
Jean-Marie Le Pen 479834203 5030701e77 o.jpg

ז'אן-מארי לה פן, 2007
יורש מארין לה פן
תחילת כהונה 5 באוקטובר 1972
סוף כהונה 15 בינואר 2011
תאריך לידה 20 ביוני 1928
מקום לידה צרפתFlag of France.svg
מפלגה החזית הלאומית
בת זוג 1) פיירט לאלן (1960-1987)

2) ז'אן מארי פסשוס (1991 עד היום)

שם בשפת אם Jean-Marie Le Pen
מפלגות החזית הלאומית

ז'אן-מארי לֶ‏ה פן (Jean-Marie Le Pen) (נולד ב-20 ביוני 1928) הוא פוליטיקאי לאומני צרפתי. לה פן הוא מייסד מפלגת הימין "החזית הלאומית", ועמד בראשה עד ינואר 2011.

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן-מארי לה פן נולד לדייג בכפר קטן בברטאן, הוא גדל במשפחה רומית קתולית. אולם הועבר לידי משפחה אומנת כאשר אביו מת בעת שסירתו התפוצצה ממוקש ב-1942. בגיל 16 הוא ניסה להתגייס לתנועת ההתנגדות הצרפתית, אך נדחה על ידי קולונל הנרי דה לה ויססירה (Henri de La Vaissière) בגלל גילו הצעיר[1], על כן הלך ללמוד משפטים במכון למשפטים של סורבון בפריז. במהלך לימודיו הוא עסק בהפצת העיתון מלוכני אקסיון פראנסז ברחובות פריז[2] והוא גם הצטרף "לאיגוד החברות של הסטודנטים למשפטים" (Association corporative des étudiants en droit), ארגון סטודנטים אנטי קומוניסטי אשר הוא נבחר להנהגתו. הוא וחבריו בארגון הסטודנטים עסקו בעיקר בחרחור מריבות עם הקומוניסטים ונהלו תגרות רבות עם הקומוניסטים. עקב פעולותיו הוא הורשע מספר פעמים בהשתתפות בקרבות רחוב עם קומוניסטים. ב-1951 עקב גישתו הקיצונית הוא נשלל חברותו בארגון.

שירותו הצבאי ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קבלת התואר במשפטים התגייס ללגיון הזרים הצרפתי ושירת במלחמת הודו-סין הראשונה, הוא הגיע להודו-סין אחרי קרב דיין ביין פו. ב-1956 נשלח לסיני, אך הגיע לאחר הכרזה על הפסקת אש בתום מלחמת סיני.

לה פן התנדב להמשיך לשרת בלגיון הזרים ונשלח לאלג'יריה ב-1957 ושירת שם כקצין מודיעין ברגימנט הזרים המוצנח הראשון. לה פן הואשם בכך שהשתתף בעינויים שבוצעו במהלך חקירות, הוא הכחיש זאת, אך הודה שידע על אחרים שהשתמשו בעינויים. לאחר שסיים את שירותו הצבאי למד מדע המדינה באוניברסיטת פריז II: פנתאון - אסא, ובשנת 1971 הגיש תיזה על התנועה האנרכיסטית בצרפת לאחר 1945.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1960 - 1987 היה נשוי לפיירט לאלן. מנישואים אלו נולדו לו ארבע בנות, אחת מבנותיו אלו היא מארין לה פן, שהשתלבה בהנהגת המפלגה שבראשה עמד. מארבע בנות אלו יש ללה פן תשעה נכדים (אחת מהן מריון מרשל לה פן). הגירושים של לה פן מאשתו הראשונה היו קשים, וגרושתו אף צולמה בעירום למגזין פלייבוי בשביל להשפיל את לה פן. אחת מבנותיו, מארי-קרוליין, התנתקה ממנו בעקבות בעלה שהצטרף לברונו מגרה שפרש מן החזית הלאומית של לה פן והקים את התנועה הלאומית הרפובליקנית.

ב-1977 לה פן ירש הון משותפו ותומכו הגדול הוברט למברט, מונרכיסט ותעשיין. בצוואתו הוריש למברט ללה פן שלושים מיליון פרנק (בערך כחמישה מיליון אירו), וגם כן את טירתו בסנט קלאוד (הטירה בעבר הייתה שייכת למאדאם דה פומפדור).

ב-31 במאי 1991, לה פן התחתן עם ז'אן מארי פסשוס ("ג'ני"), ממוצא יווני. היא הייתה נשואה בעבר לאיש העסקים הבלגי ז'אן גרנייה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה פן התחיל את הקריירה הפוליטית שלו בראש איגוד סטודנטים בטולוז. ב-1953 לה פן פנה אישית לנשיא וינסן אוריו בבקשה לאשר לו ולחבורת מתנדבים לצאת להולנד בשביל לסייע בשיקום לאחר שיטפון הים הצפוני. הנשיא אישר ותוך יומיים לה פן הצליח לארגן 40 מתנדבים מן האוניברסיטה שלו, הקבוצה גם תעזור מאוחר יותר לנפגעי רעידת אדמה באיטליה. ב-1956 לה פן נבחר להאספה הלאומית כחבר במפלגה הפופוליסטית UDCA. לה פן בן העשרים ושמונה היה החבר הצעיר ביותר באספה הלאומית.

ב-1957, לה פן נבחר כמזכיר כללי של החזית הלאומית של הלוחמים ארגון וותקי צבא. הוא גם היה הפוליטיקאי הראשון בצרפת להציג מועמד מוסלמי, אחמד דג'בור, אלגירי במוצאו לתפקיד בעירית פריז. ב-1958 לה פאן עזב את UDCA ונבחר לאספה הלאומית מתאם מפלגת המרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים.

לה פן ניהל ב-1965 את מערכת הבחירות לנשיאות של מועמד הימין ז'אן לואי תיקיר-ויגננקור, אשר השיג 5.19% מן הקולות. ב-1962 לה פן הפסיד את מקומו באספה הלאומית.

מ-1972 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 הקים את מפלגת החזית הלאומית, והוא עמד בראשה במשך 39 שנה. בתקופה זו רכש כוח פוליטי רב והתמודד מספר פעמים על נשיאות צרפת, חרף אי הצלחה מתמשכת. בשנת 1977 הוריש לו אחד מתומכיו 30 מליון פרנקים ועוד נכסים. בשנת 1984 עלה בידי לה פן להיבחר לפרלמנט האירופי, ובשנת 1986 זכתה מפלגתו בכ-10% מכלל קולות הבוחרים בבחירות לפרלמנט צרפת. נקודת ציון משמעותית לחזית הלאומית וללה פן הייתה בחירות 1995, בהן זכתה החזית הלאומית בהישג נכבד ברמה המוניציפלית ברחבי צרפת, ובעיקר באזור דרום מזרח צרפת‏[3]. ב-2010 הודיע כי בכוונתו לפרוש מן החיים הפוליטיים ולא להתמודד עוד על נשיאות צרפת, והחל בינואר 2011 החליפה אותו בתו מארין לה פן כמנהיגת המפלגה.

ב-1987 טען לראשונה כי תאי הגזים באושוויץ הם פרט שולי בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה[4]. הוא הורשע בהפרת חוק גאיזו[5], ונאלץ לשלם קנס בסך 1.2 מיליון פרנק. מאז חזר על טענתו זו בהזדמנויות שונות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Quand Le Pen voulait rejoindre les FFI, L'Express, 28 March 2007 (בצרפתית)
  2. ^ Assemblée nationale - Les députés de la IVe République : Jean-Marie LE PEN. Assemblee-nationale.fr. אוחזר ב־2010-06-13.(בצרפתית)
  3. ^ ויליאם היצ'קוק, "המאבק על אירופה", הוצאת כתר, 2006, עמ' 463-461
  4. ^ רויטרס, צרפת: הערותיו של לה פן על השואה יחקרו, באתר ynet‏, 7 במאי 2008
  5. ^ חוק צרפתי שאוסר להמעיט בערכם של הפשעים נגד האנושות שנידונו במשפטי נירנברג